מי את, פרופ' מרסל מחלוף, מדליקת המשואה מרובע ב'?

ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל ייערך הטקס הממלכתי בהר הרצל, שיעמוד השנה בסימן “מורשת של חדשנות”. אחת ממדליקי המשואה שנבחרו למעמד המרגש היא פרופ’ מרסל מחלוף, שעלתה ממרוקו וגדלה בעיר הנמל הדרומית.

בנימוקי הבחירה אמרו השופטים: “פרופ’ מחלוף מייצגת את תרומתה של העלייה הגדולה למדינת ישראל בכל תחומי החיים”.

פרופ מחלוף במעבדה בטכניון. באדיבות דוברות הטכניון, שיצו צלמים

פרופ’ מחלוף (54) היא דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון ועומדת בראש המעבדה למערכות שחרור מבוקר כנגד סרטן ותרפיה תאית. במסגרת מחקריה החדשניים הגיעה לפריצות דרך רבות המאפשרות טיפול מדויק וממוקד יותר בסרטן בלי לפגוע בתאים הבריאים מתוך שימוש בטכנולוגיות ביולוגיות חדשניות.

בוגרת "אחדות" ומקיף א’

מחלוף היא בתם של עליה אביטבול ויוסף בן סדון זכרם לברכה. בסיפורה האישי ובמחקריה הייחודיים היא מהווה מודל לסטודנטים ולחוקרים רבים. פרופסור מחלוף, החוקרת המצטיינת, זכתה במהלך השנים בפרסי הוקרה רבים, בהם: כלת פרס “Alon Award” למצוינות במדע, כלת פרס “Gutwirth Award” על הישגיה בתחום הריפוי הגנטי, כלת פרס חדשנות הטכניון “Innovation Award” וכלת פרס “Juludan” עבור מחקר חדשני מצטיין, אך בריאיון ל"כאן דרום" היא מודה: “זה הפרס הכי גדול שיכולתי לקבל, זה הכבוד הכי גדול שיש. אין לי מילים, זה כל כך מרגש. זה הכרה של כל המדינה במה שעשיתי, במי שאני. זה ההישג הכי גדול שיש”. כיום היא תושבת חיפה.

פרופ’, איך מתבטא הקשר שלך לעיר אשדוד?

“אשדוד היא עיר הולדתי, אני גאה בעיר הזו, ולכן מאוד חשוב לי להגיע לעיר להעביר הרצאות בבתי הספר. רק לאחרונה הרציתי באלתא אשדוד עבור תלמידי מקיף א’, בית הספר שבו למדתי. בטח שאני גאה בעיר הזו, גאה מאוד.

קשורה לאשדוד, מחלוף

הגעתי לאשדוד בגיל שנה, גדלתי ברובע ב’, למדתי בבית הספר היסודי אחדות ובתיכון מקיף א’. גם כשהתגייסתי לחיל האוויר עדיין גרנו באשדוד, עדיין יש לי דירה בעיר. כיום אימי לא בין החיים, אך יש לי חברים רבים ומשפחה בעיר. למעשה, אחת לשבועיים יחד עם כל המשפחה (למחלוף יש שלושה ילדים, בתה הבכורה לומדת בבצלאל, הבן האמצעי לומד רפואה בהונגריה, והצעיר התגייס לתותחנים לפני כמה חודשים, ש"ש) אנחנו מגיעים לסוף שבוע אצל חמותי”.

לאחר תום השירות הצבאי, בשנת 1984, היא החלה ללמוד לתואר ראשון במחלקה למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1987 סיימה את לימודיה. לאחר מכן עברה לערד, ושם החלה ללמוד בשנת 1987 לתוארה השני במחלקה להנדסה ביו-רפואית והנדסה כימית באוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 1990 סיימה את הלימודי התואר. לאחר התואר החלה בלימודי תואר נוסף, תואר שלישי, במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

בסיום הלימודים, בשנת 1997, קיבלה את אות הדוקטורט ונסעה ללימודי הבתר—דוקטורט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד בבוסטון, מסצ’וסטס, ארצות הברית, למשך ארבע שנים.

בחזית המחקר המדעי

ב-2001 התקבלה מחלוף לטכניון לפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון. במעבדתה, המעבדה למערכות שחרור מבוקר כנגד סרטן ותרפיה תאית בטכניון, מחלוף מפתחת ומהנדסת ננו—מערכות ומיקרו—מערכות להובלת תרופות ולעריכה גנטית לטיפול בסרטן ולהנדסת רקמות.

מחלוף רשמה שני פטנטים בינלאומיים בשיתוף הטכניון. הראשון — מערכת לטיפול בסרטן שבה תאי גזע נכלאים בתוך קפסולות ומושתלים ליד גידול סרטני. השני — מערכת חדשה לבניית נשאים זעירים ממרכיבים של תאי גזע, המשחררים בגוף תרופה שמונעת מהגידול להמשיך ולהתפתח.

עם עמיתיה, מנהלי המעבדה, דר' תומר ברונשטיין ודר' לימור ברוך. באדיבות דוברות הטכניון, שיצו צלמים

“אני מתעסקת בשני תחומי מחקר עיקריים — הנדסת רקמות, כלומר אנחנו מהנדסים חלקי איברים במעבדה שהמטרה בעתיד היא השתלות — פתרון רפואי באמצעות אותה רקמה שאנחנו מהנדסים או באמצעות דרך נוספת, שהיא ליצור איבר חדש שיחליף את הקודם.

החלק השני, שבו עומדת להיות פריצת דרך עם פתיחת חברה בקרוב, הוא פטנט שאושר סופית בארצות הברית ואירופה, שבו מצאנו תא בגוף שיודע להתביית על גידולים סרטניים בלבד, ולכן לקחנו אותו, השתמשנו בתכונות שלו והפכנו אותו למעין כדור קטן שאותו אפשר למלא בתרופה, כך ששמרנו על התכונות החיצוניות שלו שמזהות את הגידול. בעצם השתמשנו במה שהגוף בנה רק לצרכים אחרים, אבל שינינו אותו לטובה, כך שיצרנו מעין סוס טרויאני.

הגידול חושב שהוא הולך לקבל עזרה, אבל הוא בעצם מקבל חומר שעומד להרוס אותו, וזו החשיבות שלו. עצם זה שקיבלנו אישור פטנט זה אומר שזה המצאה מקורית שלנו. ואם הכול יצא לדרך, אז בעוד שנתיים מהיום תהיה לנו חברה שתערוך ניסויים בתחום”.

מה החלום הבא שלך?

“שהחברה הזו תצליח, ולו רק חולה אחד יזכה למזור באמצעות הפטנט, זה החלום. לא יותר מזה”.

באשדוד את גאה. מה לגבי מצבה של מדינת ישראל?

“אני רואה רק חצי הכוס המלאה ולאן שהגענו ב-70 שנה, לא פשוט. אין מי שלא מדבר על מדינת ישראל, אין מי שיכול בלעדינו. היום את רואה את ישראל בכל מקום. אנחנו מדינה נצרכת, אין מקום אחד לאף יהודי בעולם חוץ מהמדינה הזו. אנחנו מדינה יפה וטובה והגענו לאן שהגענו בזכות”.

ובכל זאת, יש מה לשפר?

“כן. לא הכול ורוד, ויש הרבה מה לתקן, בעיקר בחינוך, בהשקעה בצעירים ובפריפריה, שלדעתי לא מקבלת מספיק. אני דוגמה לזה. יכולתי להתפספס אם לא הייתה לי כל האמביציה וכל אלו שתמכו בי לאורך כל הדרך. יצחק נבון הגיע אלינו לבית הספר ואמר, ‘מי שתהיה לו בעיה כלכלית כשהוא רוצה ללמוד — וזה הבעיה שלו ולא ההישגים — שיבוא אליי’, והאמנתי בזה, והצלחתי.

אני אומרת ומבקשת להשקיע בחינוך, לא כולם מקבלים שווה בשווה, וזה כואב. אני רוצה שיראו את הייחודיות שבכל ילד ויסייעו לו להגיע לאן שהוא רוצה.בהרצאות בבתי הספר בעיר מתקבצים סביבי ושואלים אותי, 'מה, למדת פה, במקיף א’?' ואני אומרת להם בגאווה שכן, שאפשר הכול, שאפשר לתקן ולשפר. והמסר שלי הוא שיש להשקיע בחינוך, זה המשאב הלאומי שלנו. המשאבים הטבעיים ייגמרו, ונישאר עם כוח האדם שלנו. מה שנקבל בעתיד זה מה שנשקיע עכשיו”.

מדליקות ומדליקי המשואות לשנת תשע”ח (2018) הנוספים הם: שלמה ארצי, אלוף (מיל’) ישעיהו (שייקה) גביש, רחלי גנות, נועם גרשוני, מרגלית זינאתי, שיח’ מוואפק טריף, פרופ’ אביעזרי פרנקל, ליא קניג, זאב רווח, ד”ר אבשלום קור, מאי קורמן, נציגת יחידת מש”ב במשרד החוץ ונציג צה”ל. 