תכירו את אריאל ז'אק בן 26, רקדן ברייקדאנס או בשפה המקצועית B BOY ומכונה בפי כולם ז'אקו. נולד בארץ, בן זקונים להורים אשר עלו מרוסיה בשנות ה-90. אמו ילדה אותו בגיל יחסית מאוחר ובגלל הפרשי הגילים בינו לבין ההורים שלו יש להם פערים תרבותיים מאוד גדולים. יש לו אח גדול בן 45 מתכנת בתעשייה האווירית וכמו שאומרים אצל הרוסים זה בדיוק מה שהם חלמו לאריאל.
אבל כבר מהתיכון אריאל הבין כי יש בו משהו אחר, משהו בוער בו .למד במקיף ז' במגמה עיונית, חמש יחידות BY THE BOOK עם ממוצע 102 ולפני שהכיר את עולם הריקוד כנער היה גיימר ומכור לכל הנוגע למשחקי המחשב, היה יושב שעות בבית ומשחק, בגיל 14 הבין כי הוא נולד לרקוד כשהלך לשיעור הראשון שלו עם המורה אדוארד המכונה מיקסר בסטודיו G ומשם לא הפסיק לרקוד גם ברחובות.
ז'אק וחברים. צילום: ולד לין
כשהגיע לגיל 18 התגייס לצבא והבין כי השירות הצבאי בעצם קטע את התפתחות הקריירה שלו, אך זה לא הוריד לו את התשוקה ולא כיבה לו את החלומות, בכל הזדמנות מצא את עצמו אריאל רוקד, ומצלם את עצמו בסרטונים בכל אזור בו שירת אם זה בשטחים בשיפטה בנגב וגם בגולן ובכל מקום שהתאפשר לו, גם כשהיה חוזר הביתה אחרי חודש , מיד היה הולך לרקוד. בצבא אריאל היה מפקד מצטיין בתותחנים.
אחרי הצבא בכלל חשב לעשות תואר באוניברסיטת בן גוריון בהנדסת מערכות מידע כי זה מה שהיה לו בתת מודע- לרצות את ההורים שלו במקצוע "מכובד" ומכניס פרנסה בטוחה אך משהו בו לא נתן בו מנוח, עשה רישיון על אופנוע, נרשם לקורס מדריכי חדר כושר והתגלגל ללמד נערים ונערות ברייקדאנס- כבר ארבע שנים שזה מה שהוא עושה וניכר כי הוא אוהב את זה. חשוב לו בעיקר שאביו יפנים שזו התשוקה שלו ותשוקה הוא משהו מולד וכתוב איפשהו- זה עמוק ולא ניתן להסביר אבל את ה"מכתוב" שלי אני יממש ואם בוער משהו אתה תצליח יותר כי אני יודע מה נכון וטוב לי.
צילום: ולד לין
אז כמובן שאריאל לא ויתר ואחרי הצבא עבר לחיות בתל אביב ועם המלגה שקיבל מתורם בלוס אנג'לס דרך ארגון ה FIDF בעזרת אורנה פסח שהיא בעצם המנהלת של תוכנית המלגות של חיילים/לוחמים משוחררים שהקריטריונים הם מצב סוציואקונומי נמוך ושירות בצה"ל כדי לא לעצור את הצעירים מלרכוש תואר/ מקצוע ולקבל הזדמנות שווה לכולם, נרשם ללימודי משחק של יורם לוינשטיין שכתנאי לקבלת המלגה עליו היה לתת 130 שעות תרומה לקהילה שאריאל מעיד כי שם הוא קיבל פרספקטיבה על החיים כי יש בעיות גדולות יותר לאנשים וזה הזמן גם לחשוב חיובי ושאין על מה להתלונן
ז'אק באודישנים אצל הרווה קובי שהופיע השבוע באשדוד עם להקת המחול שלו לפסטיבל מדיטרנה. צילום: סמדר מלכה
למד שנה וחצי בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין- שכרגע לקח הפסקה לכמה חודשים כדי להרים את עצמו כלכלית מחדש, ולחזור לרקוד כי הרי ידוע כי לביה"ס לאמנויות לא רק צריך כשרון אלא גם כסף ולא מעט. ביורם לוינשטיין הכיר את עצמו יותר לעומק, קיבל מודעות עצמית גבוהה, והצליח להבין מי הוא דרך הטקסט- נותנים לך מונולוג ממחזה, אתה עורך אותו לבד ומשחק מול כל הוועדה הפדגוגית. בתכלס רק 20 שחקנים נשארים.לטענתו בית הספר למשחק שינה לו את התפיסה המחשבתית כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
במסגרת לימודי המשחק התאהב בתסריטאות- חודש הבא מפיק סרט קצר עם שחקן שהכיר על סט פרסומות-שבו הוא כתב קונפליקט בין בן לאבא שלו כאשר האבא רוצה שהבן שלו יצליח בלימודים אקדמאיים, יעשה תואר ויבנה משפחה יציבה "לך לטכניון ותעשה תואר בתכנות…." שהרי זה לא היה לו קשה להמציא סיפור שכזה זה קונפליקט שהוא חי איתו בינו לבין הוריו . אריאל אכן מעריך ומבין את מה שהוריו חולמים בשבילו אבל בדרך שהוא קבע לעצמו הוא מרגיש את השליחות עבור ילדים ונוער אחרים להגשים את חלומם שבוער בהם, למקד אותם ולא לוותר, הכל אפשרי וזו רק ההתחלה, "אני רק בן 26" הפריצה שלי תגיע, מקבל הרבה הזדמנויות ויודע שאותן צריך לקחת ולנסות כי משם תגיע ההצלחה
כבר ארבע שנים מופיע בהופעות סוף שנה עם התלמידים שלו, מתחרה בתחרויות עם ההרכב שלו ומופיע עמם לעיתים בקרקס דוראטו, משחק היום בהצגת ילדים, משחק בפרסומות ולא מפסיק ללכת לאודישנים , טס לאירופה לאודישנים בתחרויות שונות ולא עוצר את עצמו מלהתקדם הלאה כי יש פער לישראלים עקב שירותם הצבאי שבעצם קוטע את קריירת הריקוד בגיל השיא
לפני כחודשיים הוזמן לנאום בפילדלפיה שבארה"ב וקיבל את ההזדמנות במשלחת לספר את הסיפור שלו כבן לעולים חדשים ולא רק הוא, הוזמנו לשם עוד צעירים שעלו ארצה ואת סיפורם האישי – סיפורי הצלחה.
עם ההרכב שלו "אנרג'י סטילס" שבו רוקדים יחד איתו יבגני רוגוזין המכונה באסטה (BUST THE MOOVE) ואלכס מילניק חברו מזה עשור- שלושתם אשדודים השתתפו בפסטיבל ה – היפ הופ VAV והעפילו לשמינייה. מפיק הפסטיבל ליאור קוגן גדל עימו מכיתה א' וזה שנתן לו את הכינוי ז'אקו ויחד עם דודי שובל אמן הגרפיטי, לטענת אריאל מפריחים את השממה האמנותית באשדוד.
"בארץ יש קונפליקט מאוד עמוק בין הדורות של רקדני הברייקדאנס. דור אחד מאמין כי רקדן היפ הופ צריך להישאר אותנטי, לרקוד רק ברחוב ולהשאיר את זה לא ממוסחר, דור שני אומר כי עם כל הכבוד לאמנות גם צריך להתפרנס מזה ולחיות מהאמנות שלנו בכבוד ולא ללכת בבוקר לעבוד במפעל /שיפוצים/ בניין ואז ולהגיע בערב סחוטים ועייפים ולרקוד… "
אריאל מהאסכולה השנייה אני חושב שיש לתת לברייקדאנס ולהיפ הופ במה וכן להוציא את זה החוצה ולהתקדם בגלל הקונפליקט הזה אריאל טוען כי שום דבר לא מתקדם בתחום הזה בארץ. החלום שלו בסופו של דבר הוא לצור מופע תיאטרלי ולא רוצה להישאר רקדן כל החיים, רוצה להתפתח לתחום ההפקה , לבימוי וכוריאוגרפיה. עם כל הכבוד אני בן 26 ובתחום הריקוד לא נשאר לי עוד הרבה שנים לרקוד- מקסימום עוד חמש שנים.
צילום: ולד לין
ביום שני האחרון, בשעות הבוקר הגיע אריאל לאודישנים שערך הכוריאוגרף הצרפתי הנודע הרווה קובי שיצר עמו קשר לפני מספר חודשים דרך הפייסבוק שלו, ביקש ממנו חברות, שרק בזימון לאודישנים שקיבל אישית מקובי, הבין אריאל למה – הרווה קובי חיפש רקדנים מהארץ, תשובות מהאודישנים טרם קיבל, אבל הזמנה למופע המחול שהתקיים ביום שני האחרון במסגרת פסטיבל מדיטרנה 2018 קיבל אישית מקובי ובנוסף הזמנה לצאת איתם בערב האחרון שלהם בארץ רגע לפני שטסים לגרמניה כחלק מסיבוב ההופעות שלהם.
צילום: ולד לין
וזה לא נגמר…גם לאודישנים של התכנית GOT TALENT הוא בנה נאמבר שלדעתו יכול מאוד לעניין ושם הוא הצליח לחבר בין רגש ותנועה כי זה כוחו של הרקדן, כמו שחקן מוציא זאת דרך טקסט, צייר דרך מכחול, רקדן עושה זאת דרך הגוף. בנוסף התקבל גם לתכנית נינג'ה וורייר תכנית שקשת הביאה לארץ אחרי הצלחה בעולם- תכנית מסלולי מכשולים כמו בצבא שבה אריאל עבר שלושה שלבים, כולל ראיון אישי עם אסי עזר ורותם סלע שינחו את התכנית ומחכה שיצרו עימו קשר לשלב הבא.
ביולי הקרוב הוא טס לאליפות CATCH THE FLAVOR שבו מגיעים רקדנים מכל העולם הרוקדים מכל הסגנונות – זו תהיה הפעם השלישית שלו שביום הראשון של התחרות מתבצעים אודישנים סינונים שמתוך 350 רקדנים נבחרים רק 16. במידה והוא יבחר הוא ימצא את עצמו בסדנאות של 6 שעות אימונים ביום עם מיטב אלופי העולם כמו סטון מגרמניה, קלאודיו שרקד עם מדונה ועוד רבים וטובים שבסופו מי שהתקבל מגיע לתחרות הגדולה בסלובקיה
FLAVOR זה מושג לרקדן שיש לו סטייל וסגנון ייחודי משלו, יודע דרך מבנה הגוף שלו לספר את הסיפור שלו- החתימה והניחוח האישי שלו
כששאלתי את אריאל המכונה ז'אקו איפה הוא רואה את עצמו עוד עשר שנים?ענה מבלי להסס כי הוא רואה את עצמו נשוי באושר עם שלושה ילדים וכמובן מצליח בתחום המחול, תאטרון, קולנוע עובד ופורח ולא להיות חולמני כמו שייקספיר, אלא להישאר עם הרגליים על הקרקע.
