רחוב רמב”ם, המרכז המסחרי הוותיק של רובע ב’. מעל חנות מספר 4 מתנוסס שלט ועליו כתוב “הדגו Hadgu – African food”. בכניסה מקבל את פני הבאים אדם המציג עצמו בשם הדגו-יעקב. זוהי מסעדה, והוא המנהל והשף.
למקום הזה, מתברר, יש היסטוריה מעניינת. בחנות הזו, שהיום משמשת מסעדה צמחונית-טבעונית אפריקאית, פעלה חנות הדגים הידועה שנפתחה בשנות ה-60 המוקדמות של המאה הקודמת: אלדו דגים. לאחר שחנות הדגים נסגרה עבר המקום עוד כמה גלגולים. בין השאר היה פה מתקן כלי נגינה, כמו כינורות ועודים.
קפה קפה
בעבר פעלה בחנות מסעדה אתיופית, והיום מפעיל אותה הדגו—יעקב, איש לבבי ונמרץ, עם אשתו אלגנש. בני הזוג מגדלים בעיר את בנותיהם ומרגישים אשדודים לכל דבר.
צילום: דור גפני
כאשר נכנסים לחלל האינטימי, התחושה היא של קפיצה קטנה לאפריקה. המקום נעים ומזמין, ואת הקירות מכסים תמונות ממרחבי היבשת. חלל המטבח פונה אל המסעדה, כך שניתן לראות בקלות איך מכינים לכם את האוכל שאוטוטו יעלה על שולחנכם.
בני הקהילה האפריקאית הקטנה בעיר מוצאים במקום את האוכל הביתי והמסורתי, אשר משביע את געגועיהם לטעמים המוכרים ולבני המשפחה שהשאירו מאחור.
הדגו (אשר נקרא בפי חבריו הישראלים יעקב) רוצה שגם ישראלים יגיעו ויכירו את האוכל המסורתי הטעים שהוא מכין. ואכן, לא מעט ישראלים מאשדוד והסביבה ומכל רחבי הארץ באים.
האוכל האתיופי-האריתראי, על יתרונותיו התזונתיים, מסבירים לנו כאן, מוכר היטב בעולם. קמח הטף נטול הגלוטן, שממנו מכינים את האינג’רה, נחשב למזון על. אבל לא מדובר רק ביתרונות תזונתיים אדירים, אלא בעיקר באוכל טעים, משביע וזול.
צילום: דור גפני
לצד הפיתות הטריות תמצאו תבשילי ירקות וקטניות המתובלים באופן אותנטי. יעקב מוסיף, ”לא כל הישראלים אוהבים אינג’רה ותבשילי ירקות וקטניות מתובלים, אבל כולם אוהבים קפה. הקפה שלנו נקרא כך, פשוט כי הוא מגיע ממחוז קפה שבאתיופיה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
לשתות קפה באתיופיה ובאריתריאה זה טקס: קודם קולים את פולי הקפה הירוקים בכלי מיוחד, לאחר מכן מצננים אותם על מקלעת קש בשם “משרפיה”, טוחנים ואז מבשלים בקנקן המסורתי, שנקרא “ג’בנה” עם רצועות ג’ינג’ר או תבלינים אחרים. אתם בוודאי מתארים לעצמכם את ריחו המשכר של הקפה הנישא ברחבי המסעדה. שתיית הקפה, בעל ארומה טרייה ומיוחדת, מותירה אותנו חסרי מילים, וחיוך מתפשט על פנינו.
שתיית קפה נחשבת זמן להתכנסות חברתית. באפריקה הזמן הולך אחרת, בניחותא. המארחת מוזגת לספל וכשהאורח מסיים היא ממלאת שוב את הספלים. בין לבין נשאר הקנקן המסורתי (הג’בנה) על הגחלים, כך שהקפה תמיד חם.
צילום: דור גפני
לפי המסורת, את הקפה שותים בליווי אכילת פופקורן. יעקב מספר שלמד כבר מזמן ש”הישראלים חייבים משהו מתוק ליד הקפה. במיוחד בשבילם יש לי מתכון של עוגיות טבעוניות וזה להיט”.
לוב, אריתריאה, אשדוד
הדגו טדסה הגיע לארץ מאריתריאה לפני עשור. אחרי שישן בגן לוינסקי בתל אביב במשך שבועיים מצא את דרכו לאשדוד והחל לעבוד כשוטף כלים במסעדה של אידי ישראלוביץ’. לאחר זמן קצר עבר למטבח ושם עבד שמונה שנים. בינתיים הגיעו לארץ מאריתריאה אשתו ובתו. בארץ נולדו להם עוד שלוש בנות.
צפו בהדגו-יעקב:
“אהבתי את העבודה ואני מאוד מכבד את אידי”, הוא אומר. “לקראת סוף 2016 עזבתי, החלטתי לנסות להיות עצמאי. התחלתי לחפש מקום משלי. הגעתי למקום הזה, הייתה פה מסעדה אתיופית. הוא רצה למכור ונכנסתי לעניינים. רק שבלי אזרחות לא יכולתי לקבל את המקום על שמי”.
ישראלה אזולאי נחום, בתו של אלדו המנוח מחנות הדגים, שמחזיקה את הנכס בבעלותה, נכנסה לתמונה וסייעה להסדיר את הרישוי. באוגוסט שנה שעברה התקבל האישור המיוחל, והמסעדה עלתה על המסלול.
משפחת נחום, שמוצאה מלוב, הגיעה לאשדוד הקטנה מהקריות ב-1963. האב אלדו, שהיה דייג ומוכר דגים, פתח חנות ביחד עם אדם נוסף, צרפתי שמו.
זה מה שהיה פה בעבר: המודעה על פתחיחת חנות הדגים
הם התגוררו ברובע ב’, וישראלה למדה בבית הספר נתיבים, שכבר אינו קיים, ובמקיף א’. בבגרותה החליטה ללמוד יוונית והפכה למורה ליוונית, “בהשראת שותף של אבא שהיה ממוצא יווני”, היא אומרת. בקרוב תיחנך בעיר כיכר הדייגים על שם אלדו וחנה נחום ז”ל בירידה לים, ליד חוף לידו.
ישראלה נישאה לאשדודי, והם עברו לתל אביב. יש להם שני ילדים. משפחתם של אלגנש וטדסה נכנסה לישראלה ומשפחתה ללב. היא מכירה מקרוב את הילדים ונמצאת איתם בקשר הדוק. “למדתי להכיר את הקהילה הזאת, ואני חושבת שזו תעודת עניות לעם היהודי להתייחס למבקשי המקלט כמו שאנחנו מתייחסים”, אומרת ישראלה.
פלאפל באינג’ירה
הדגו מבשל את האוכל, ואשתו, אלגנש, מסייעת ומכינה קפה מסורתי. היא קולה את הפולים ומבשלת את הקפה על גחלים. לפני שבועיים ערכו במקום סדנה להכנת קפה.
האוכל מורכב בעיקר מתבשילים אריתראיים מסורתיים שדומים גם לתבשילים אתיופיים. המנה המקובלת מוגשת לרוב על בסיס של אינג’ירה, הלחם הדק והאוורירי שעשוי מקמח טף. את האינג’ירה אפשר לבצוע ולקפל יחד עם המנות שמונחות עליה כמו שירו — אבקת חומוס מתובלת עם רוטב עגבניות, עדש — תבשיל עדשים, אליצ’ה — כרוב ותפוחי אדמה.
ישראלה בילדותה יחד עם אביה אלדו ז"ל. ניתן לראות את נמל אשדוד בבניה ואת אפיק נחל לכיש
האוכל מזין, בריא ולא מכביד, אפילו בימי הקיץ החמים שלנו. מי שאוהב חריף יקבל מענה מתאים, אבל אפשר לבקש גם בלי או להוסיף במידה. המנה החדשה שעובד עליה הדגו היא פלאפל באינג’ירה והוא פתוח לרעיונות בנוגע למנות שהוא מגיש. “אני רוצה שלקוחות ייתנו לי רעיונות לעוד מנות חדשות”, הוא אומר.
גם מחוץ לעיר, מתל אביב וממקומות נוספים, מגיעים למסעדה הצנועה והמיוחדת. אנשים שומעים המלצות מפה לאוזן וגם מתרשמים בדף של המסעדה בפייסבוק. הם מאוד רוצים שיבואו עוד אנשים ויכירו את המטבח האפריקאי.
המשפחה מתגוררת באזור ב’. הם משלמים 2,300 שקל שכירות לחדר וחצי ברובע ב’, לפני כן שילמו 2,700.
הדגו ואלגנש טדסה עם ארבע בנותיהם. צילום: דור גפני
“החלטתי ללכת על טבעוני כי ראיתי שבאשדוד אין הרבה מסעדות טבעוניות”, הוא פותח ואומר. “אנחנו המסעדה האפריקנית היחידה בעיר”, מוסיף טדסה בעברית טובה.
מיהם הקליינטים שלך?
“כולם. אריתראים, ישראלים ותיקים, כל מי שבא — ברוך הבא”.
הדגו, מה החלום שלך?
“לקבל אזרחות ולקבל תעודה של שף”.
על הנסיבות שהביאו אותו ואת משפחתו לישראל הוא אינו מעוניין להרחיב את הדיבור. חלק ממשפחתו עדיין חיה שם, באריתריאה. הם נוצרים אורתודוכסים שגדלו מילדות על סיפורי ארץ הקודש. הוא מתרכז בחיובי ומאוד אוהב את ישראל.
אתם רוצים להישאר בארץ?
“כן, אבל בלי אזרחות איך אפשר? אנחנו פליטים, ובלי תעודת זהות אי אפשר לעשות כלום”.
הבת הגדולה, פבן, בת 14 וחצי, לומדת בכיתת מופ”ת במקיף א’. היא תלמידה מצטיינת ואצנית מוכשרת שקוטפת פרסים בתחרויות ריצה רבות. היא אלופת אשדוד לגילה במרחק של חמישה קילומטרים. ישראלה פנתה לשרת התרבות הספורט בבקשה להעניק לפבן ולמשפחתה מעמד ואזרחות. בינתיים לא זכתה למענה.
פבן אין הבן
“אני אוהבת את הארץ, ויש אנשים נחמדים, אבל יש גם אחרים, וזו תחושה לא נוחה להרגיש שאתה לא רצוי”, אומרת פבן, או בשמה הנוסף הבן (כמו גן עדן). היא התלמידה האריתראית היחידה בבית הספר. יש לה עברית עשירה וקולחת.
את מרגישה שונה?
“מיוחדת. בהתחלה חשבו שאני אתיופית והסברתי להם שאני מאריתריאה”.
היא למדה בבית הספר שקמים, וכשהוא נסגר והוסב לבית ספר חרדי, עברה ללמוד באחדות.
מה החלום שלך?
“להיות רופאה מנתחת מוח”.
אבל זה לא החלום היחיד שלה. צפו בה:
מה דעתך על המסעדה של אימא ואבא?
“נחמדה, הייתי רוצה שיבואו יותר אנשים”.
את גם יודעת לבשל?
“כן, בטח, זה חלק מהירושה שלנו, מהתרבות, ואני גם שומרת על האחיות שלי כשההורים עובדים”.
את רואה את עצמך חיה בישראל כשתהיי גדולה?
“לא חושבת. המקום מושלם ומהמם, אבל לא חושבת שזה יסתדר. יש דברים שקשה לשכוח. במשך שלוש שנים עשו עליי חרם בבית הספר, אף אחד לא דיבר איתי. קראו לי ברחוב ‘שחורה’ או ‘נוצרייה’ וזה נכנס לי ללב, נפגעתי. אני מנסה לשכוח, אבל יש פירורים שנשארים. יש גם מורים שלא כל כך מאמינים בי. כאילו שלא יכול להיות שאחת כמוני תוציא ציונים כאלה גבוהים”.
מומלץ להזמין מקום מראש במסעדה: עמוד הפייסבוק “הדגו אוכל אפריקאי-טבעוני” או בטלפון 054-4427983
