פעילותו המחאתית, שלא לומר הפרובוקטיבית, ארוכת השנים של פעיל הימין רן כרמי בוזגלו (55), הבעלים של סניף “כלי זמר” באשדוד (כן, הוא בעצמו גם נגן פסנתר), שנויה במחלוקת. כמוהו, כך גם פעילותו – יש התומכים בה ויש המתנגדים לה, אך בהחלט לא ניתן להתעלם ממנה.
פסק זמן
לפני כמה חודשים, אחרי שנים של פעילות אינטנסיבית בשטח, הוא החליט להשאיר את עיקר פעילות השטח לדור הצעיר בתנועת “ציונות בנחישות”, שהוא נמנה עם מקימיה, ולהתרכז בפעילות ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת. הודעה על כך הוא פרסם לאחר אחת מפעולות השטח שלו שהתבצעה בגבול עזה והסתיימה בחקירת משטרה. בפעולה המדוברת הוא ושני פעילים נוספים הפריחו עפיפון בוער, “כדי לצלמו לסרטון היתולי כעין פרודיה על הסרטונים המתלהמים של החמאס”.
מנגן על פסנתר
הם עשו זאת, הוא סיפר, כדי להרים את מורל החקלאים בעוטף עזה, ששדותיהם ניזוקים מטרור העפיפונים הבוערים. את “שריפת הקוצים הקטנה” שגרם העפיפון הבוער הוא תלה בתקלה בהפקה, כאשר לדבריו כמה טיפות סולר טפטפו על קוצים שהתלקחו. “השתלטנו על הבעירה בכוחות עצמנו, הזעקנו את כוחות הביטחון והכיבוי ושמרנו שהאש לא תזלוג לשדות. התנצלתי בפניהם על הטרחה. היה ברור לי שהם טרודים מספיק בהגנה על הגזרה”, הוא אומר. השלושה עוכבו לחקירת משטרה בגין חשד להפרת “צו אלוף”, האוסר על כניסה ללא היתר לשטח צבאי, ושוחררו. כרמי בוזגלו: “הגעתי למסקנה כי הגיע הזמן להרגיע עם פעילות השטח. אני מעביר את הלפיד, סליחה!!! את הדגל – לדור הצעיר בידיעה שישמור נאמנה על המדינה גם מפני ההתארגנויות הרדיקליות שחותרות תחתיה”.
בנחישות ובנחישות
כרמי בוזגלו מתגורר בנס ציונה, נשוי ואב לארבעה: בן (28), בת (24) ותאומות בנות 18. המוטו שלו הוא “ציוני בלי להתנצל” והשירות בצה”ל הוא בעיניו ערך עליון.
הוא נולד בחולון. “אבי היה מוזיקאי מחונן שהקים בעיר את ‘קונסרבטוריון כרמי’ שהוציא מתוכו יוצרים ומבצעים רבים. זו הסיבה שמגיל צעיר ספגתי מוזיקה ולמדתי לנגן. התמזל מזלי ואני עובד בתחום שאני אוהב”.
הוא היה תלמיד גרוע. הלימודים לא עניינו אותו, ואת בית הספר הוא פקד לפרקים. “המרחבים קראו לי והתעמקתי בחי ובצומח. החדר שלי היה גדוש בבעלי חיים: ציפורים, דגים, מכרסמים ואפילו נחשים. בסוף כיתה י’ המחנכת הודיעה לי שהוחלט שלא להעלות אותי כיתה. האמת היא שהתפלאתי כי דווקא בחודשים האחרונים הקפדתי לפקוד את בית הספר ואפילו עטפתי כמה מחברות”, הוא מספר.
חובב פרובוקציות: כרמי "ראש התנועה לשחרור אזריה" כשהתפרץ לבמה בערב אחדות בכיכר רבין. צילום: תומר אפלבאום
הטראומה שנותרה לו מבית הספר התבטאה בחלום שחזר על עצמו במשך שנים. בחלום המורה קראה לו ללוח, והוא קם באיטיות ושירך את רגליו בתקווה שהצלצול יגאל אותו מייסוריה של המורה. מאז שלמד לקרוא הוא הרבה בכך, בעיקר ביוגרפיות כמו אלה של ז’בוטינסקי וברל כצנלסון. תחום שריתק אותו במיוחד הוא תולדות עם ישראל, והוא מגלה בו בקיאות מרשימה.
במהלך שירותו הצבאי כקצין בגולני הוא נפצע קשה במסגרת תרגיל ברמת הגולן, כשמסוק יסעור שבו היה עם לוחמים נוספים התרסק נחצה לשניים והחל לבעור. הלוחמים, שחלקם נפצעו קשה ובהם כרמי בוזגלו, חולצו. למרות מצבו הקשה הוא חילץ קצין בשם עמיר הויזלר שנשאר לכוד בין הריסות המסוק הבוערות. על פעולה זו זכה כרמי בוזגלו בתעודת הערכה שהעניק לו אלוף פיקוד הצפון דאז אורי אור. לימים פרסם הויזלר את פרטי האירוע בפייסבוק, וזאת כתגובה לטענת פעילי שמאל קיצוני שכרמי בוזגלו גרם למניעת כניסתם לבסיסי צה”ל, שכרמי בוזגלו ניכס לעצמו סיפור גבורה בדוי.
וכך כתב הויזלר: “היה לי ברור שזמני קצוב והמסוק עומד להתפוצץ בכל רגע ואין לי כל דרך להיחלץ ממנו. בניגוד לכל היגיון ואינסטינקט הישרדותי נכנס רן לתוך המסוק הבוער בידיעה ברורה שהסיכוי שמישהו מאיתנו יצא ממנו בחיים נמוך ביותר ולמרות כל זאת הגיע עד אליי וחילץ אותי על כתפיו מתוך הלהבות. כ-10 שניות לאחר שהוציא אותי מתוך האש המסוק התפוצץ”. למרות פציעתו הקשה חזר כרמי בוזגלו לשרת בהתנדבות בקבע ובהמשך כסרן במילואים.
מחאות והסתבכויות
יש לו רקורד עשיר וממושך של מחאות. כך בין היתר הוא “פוצץ” בירושלים קונצרט של יצירות המלחין הגרמני וגנר, שהיה אהוד על הנאצים, ועצר הצגת תערוכה במכללת ספיר בשדרות, שבה נכתב בין היתר “איטבח אל יהוד”.
לפני שלוש שנים הוא, אשכנזי מבטן ולידה, התייצב במשרד הפנים באשדוד והוסיף בתעודת הזהות שלו לשם משפחתו כרמי את השם בוזגלו. את התוספת הוא שאל ממטבע הלשון “מבחן בוזגלו”, שמסתמך על מונח משפטי זהה לפיו אדם פשוט זכאי לקבל מבית המשפט אותו יחס כמו אדם מכובד או מפורסם. הוא עשה זאת כמחאה כנגד ההשתלחויות של אנשי אקדמיה ורוח ביוצאי עדות המזרח.
מנהלת משרד הפנים באשדוד מרים אלימלך, שהתרגשה מהמעשה, הזמינה אותו ללשכתה והצטלמה אתו. מיד אחר כך אמר כרמי בוזגלו — שהוא בעל חוש הומור מפותח — לכותבת שורות אלה: “עכשיו אני יכול לספר בדיחות על מרוקאים בלי שיאשימו אותי בגזענות”. מחאת בוזגלו האשכנזי זכתה לתגובות תמיכה רבות. כך למשל הודיע לו חרדי יוצא עדות המזרח שמתגורר בירושלים שבהמשך למעשהו של כרמי בוזגלו הוא, החרדי, הוסיף לשם משפחתו גם את שם המשפחה פרידמן.
בפוזה אופיינית
בשעה שתושבים רבים באשדוד התלוננו על הפקקים הבלתי נסבלים בעיר שגרמו העבודות המתבצעות במסגרת פרויקט התחבורה, הוא עשה מעשה. באוקטובר האחרון לאחר שבמשך חודשים מספר לא התבצעה כל עבודה בנתיב שחסמה העירייה בשדרות מנחם בגין, בין המנהרה לשדרות בני ברית, הוא הזיז את המחסומים.
באותו חודש הוא גם הגיע לכנס של “שוברים שתיקה” וביקש לדבר חמש דקות בפני הנוכחים. כשהמארגנים מנעו ממנו למלא את מבוקשו, הוא התחכם ודיבר אמנם למצלמה, אבל זו בנוסף אליו הנציחה גם את הנוכחים. את הסרטון, כמו את סרטוני שאר פעולותיו, העלה לפייסבוק. פעולות השטח הקימו עליו את השמאל הרדיקלי, שמגיש עליו, כך לטענתו, תלונות סרק למשטרה, מאיים עליו ומפעיל כנגדו אלימות פיזית. כל זה, הוא מצהיר בנחישות, “לא ירתיע אותי”.
בפברואר האחרון הוא הגיע לחצר בית הספר תיכונט על שם אלתרמן בתל אביב כשהוא נושא בגאון את דגל ישראל המתנופף לקול צלילי “התקווה” שבקעו מבוקסה שהציב לצידו. זאת כדי למחות כנגד הרצאות של גורמי שמאל בבית הספר. מאבטחי בית הספר, שניסו לעיני עשרות תלמידים למנוע בעדו מלהפגין ולא הצליחו תקפו אותו, כך לטענתו. רק בתיווכו של האחראי על המאבטחים הוא הסכים לעזוב, לא לפני שפעיל נוסף שהתלווה אליו צילם את תוקפיו.
ביום הזיכרון האחרון הוא הפגין מול טקס הזיכרון האלטרנטיבי הישראלי—פלסטיני. כשהשתתף בהפגנות נגד הפליטים ומהגרי העבודה בדרום תל אביב אמר, “באנו לכאן בשם ערך הערבות ההדדית”.
כרמי בוזגלו דובר עברית יפה ועשירה, מתנסח באופן שוטף, בבהירות ובדייקנות ואפילו חורז חרוזים. במסגרת פעילותו, שאותה הוא מגדיר כציונית-לאומית, הוא יוזם מיזמים. אחד מהם “טינפת חטפת” כוון נגד השמאל שיוצא נגד חיילי צה”ל. לדבריו, מי שעיצבו אותו הם שורשיו המשפחתיים וצה”ל.
“אבי, זכרונו לברכה, נמלט מהונגריה הנאצית לאחר שהספיק לראות את אחיו הבכור, סטודנט מבריק למשפטים, נורה בידי קצינים נאציים שחלפו על פניו בג’יפ. מצד אימי, עליה השלום, מגיעים שורשיי עד לתלמידו של הבעל שם טוב. סב סבי היה מראשוני פורצי חומות ירושלים ושימש כרבה של הקהילה החברונית בתחילת המאה שחלפה. את השקפת עולמי עיצבתי בגדוד 12 של גולני. שם אדם נמדד רק על פי התנהלותו ותרומתו למסגרת המגובשת. כך ראיתי את כור ההיתוך של מדינת ישראל, ולמרבה גאוותי, ארבעת ילדיי, הם ישראלים ‘מעורבבים’, שבמו ידיהם סוכרים את הגולל על השד העדתי, הפורץ החוצה, מדי פעם, בעיקר כדי לקדם מטרות פוליטיות אפלות”.
יש לו דעות פוליטיות מוצקות, ולדבריו פנו אליו ממספר מפלגות בהצעות שישתלב אצלן בפעילות הפוליטית. אף על פי שהוא ריכז לפני 25 שנים את הנוער והצעירים במפלגת צומת בראשות רפאל איתן (רפול) ופעל נגד נסיגה מהגולן והסכמי אוסלו, הוא סבור שניתן להשפיע גם מבחוץ, וזה בעצם מה שהוא עושה.
אלאור המלך
לפני כמה שנים ייסד כרמי בוזגלו יחד עם אחרים את תנועת “ציונות בנחישות” שהצטרפו אליה כבר מאות רבות של פעילים ויש לה עשרות אלפי עוקבים. חזונה של התנועה הוא, לדבריו, “לקדם את ערכי הציונות הישנים והטובים שביסודם השקפה אקטיביסטית השוללת ויתור על שטחים ודאגה לחיילים
הנמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית בעקבות הרוח החדשה בצה”ל”.
את כינויי הגנאי שהטיח בהם חלק מהציבור הוא דוחה על הסף “אנחנו לא אספסוף, אלא אנחנו עם ישראל שנלחם נגד הרוע”. דוגמה לחיילים שנמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית היא לדבריו פרשת אלאור אזריה, שהוא, כרמי בוזגלו, נמנה עם מי שהובילו את המאבק לשחרורו.
ושוב, בפוזה אופיינית
אזריה כזכור הורשע בהריגת מחבל מנוטרל בחברון לפני כשנתיים. במהלך המשפט הפגין כרמי בוזגלו עם פעילים נוספים בכל דיון מחוץ לבית הדין הצבאי. “גדלתי על אחריות הדדית ורעות. ברור לי שאם הייתי מפקדו של אזריה, הייתי מתעקש להישפט במקומו או לכל הפחות יחד איתו”.
לאחר הכרעת הדין שקבעה כי אזריה הרג את המחבל הגיע כרמי בוזגלו ל”עצרת סובלנות” שארגן זיו שילון, גם הוא קצין במילואים, בכיכר רבין בתל אביב, עלה על הבמה ויצא להגנתו של אזריה. “הגעתי לשים להם מראה מול הפרצוף… השלט שנתלה שם שקרא ל’ערבות הדדית’ לא עמד בקנה אחד עם מה שעשו לאזריה, שהיה הפקרת חייל בשטח”, הוא אומר.
מאחר שסירב לרדת מהבמה, השוטרים שהיו במקום השתלטו עליו והוא בילה לילה במעצר. “המעצר לא היה חוויה נעימה, אבל הוא היה שווה כי הצלחתי לעורר תשומת לב למה שהיה לדעתי הפקרת החייל”, אמר למחרת כששוחרר ללא תנאים מגבילים.
בהמשך לתמיכתו באזריה ובמשפחתו היה גם כרמי בוזגלו ממארגני קבלת הפנים לחייל, לאחר שזה סיים ריצוי של תשעה חודשי מאסר, ביום שזה שב לביתו ברמלה. “כשראיתי את אושרה, אימו של אלאור, עטופה בדגל ישראל בראש שיירת השחרור של אלאור ראיתי בעיני רוחי את מרים הנביאה שיוצאת בראש המחנה עם תופים ומחולות”, אומר כרמי בוזגלו, שבערבו של אותו יום גם התלווה לאלאור לחתונת אחיו.
כבר למחרת הוא הסתער על יעד חדש: גיוס כספים למען משפחתו של בן דרי, לוחם מג”ב שהחל לרצות תשעה חודשי מאסר. דרי, כזכור, הורשע בגרימת מוות ברשלנות של נער פלשתיני במהלך מהומות יום הנקבה בביתוניה לפני ארבע שנים. משפחתו של דרי נקלעה לחובות כבדים עקב המשפט הממושך והחלטת בית הדין הצבאי שעל החייל לשלם למשפחת ההרוג 50 אלף שקל. כרמי בוזגלו יזם את הקמפיין לגיוס הכספים תחת הכותרת “כולנו בן דרי”. כשבית המשפט הכפיל את עונשו של דרי בעקבות ערעור הפרקליטות על קלות העונש הוא היה בין המוחים והתראיין בערוצים השונים.
מצית אש: בוזגלו מעיף עפיפון וגורם לשריפה
ביולי האחרון, לאחר שכתב פוסט נגד האלוף יאיר גולן, שהיה מועמד לרמטכ”לות, נחסם עמוד הפייסבוק של כרמי בוזגלו. מאבקו באמצעות הרשתות החברתיות האחרות, בהן הוואטסאפ, על זכותו לחופש הביטוי נשא פרי, והעמוד חזר לפעול.
לאחרונה, בעקבות הצעדים שנקט הנשיא טרמפ כנגד הפלשתינאים, הוא פרסם פוסט ובו הוא מודה לטרמפ “על עשיית צדק היסטורי לעם היהודי”. ואם זה עוד לא מספיק, הוא גם מיתג את עצמו ככתובת לפניות חיילים ואזרחים, ובאמתחתו עשרות סיפורים על כאלה שסייע להם. כך בין היתר סיפק בחורף האחרון תנור חימום לקשיש ערירי ודל אמצעים, גייס כסף עבור נכה צה”ל שהוא ומשפחתו פונו מדירתם השכורה לרחוב לאחר שלא עמדו בתשלום שכר הדירה, סייע לבחור משותק שהצבא סירב לגייסו להתנדב בתחנת כיבוי אש וטיפל בכמה חיילים שנעקצו כספית לקבל חזרה את כספם. וזוהי רק רשימה חלקית ביותר.
