הם נכנסו למועדון הצילום עם תשוקה אמיתית לצילום, והכניסו אותנו לעולם שלהם דרך תמונות, כאשר מאחורי כל תמונה עומד סיפור. התשוקה לצילום היא כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם, עובדה שניכרת כאשר ניסיתי לצלם אותם עם הטלפון החכם. לא עברה שנייה אחת, וכבר מצלמת DSLR המתינה ביד שלי, בעודם מעירים כל אחד את הערתו – בועז מבקש לא לצלם מלמטה, אייל מכריז שימחק את המזגן בפוטושופ, ורומן, בלי להגיד מילה, מוציא את המשטח הלבן מהפלאש של המצלמה.
חברי מועדון הצילום באשדוד. צילום: יונתן גרינהאוס
כאלה הם חברי ועד מועדון הצילום באשדוד. הוא בנוי מקבוצת תושבים מגובשת, חמה ומפרגנת, כאשר המבוגר בהם בן 65 והצעירה שינתה קידומת ל-50 בריאיון עצמו. המועדון פעיל בקביעות בימי שלישי, למעט חגים, במתנ”ס דיונה החל מ-19:30 ועד השעה 22:00 בלילה, ומקיים סיורי שטח בימי שישי ושבת. התכנית השנתית לשנת תשע”ט כבר גדושה ומגוונת: הרצאות, סדנאות צילום, ביקורות, טיולים חד—יומיים ורב—יומיים בנושאי צילום. בנוסף, הוא מתנהל כמועדון חברתי מגובש עם ערבי גיבוש עם בני או בנות הזוג.
שווה אלף מילים+
ששת אנשי הוועד הם בעלי מקצוע ללא אין קשר לצילום ומקדישים למועדון ולצילום זמן איכות משלו: בועז רענן (60), יו”ר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד ופנסיונר של אלתא, אחראי במועדון על הסדנאות; יונתן גרינהאוס (65), גזבר המועדון, ואייל אריש (61), ראש המועדון, שניהם עובדי אלתא; מארק גוזיק (58), עובד בתחום האלקטרואופטיקה במפעל אלביט ברחובות; רומן ווסרמן (53), עובד במתח נמוך במערכות אבטחה ותקשורת בחברה פרטית; סוזנה ווסרמן, ילדת יום ההולדת, סייעת במעון שילובי ומתפקדת כמזכירת המועדון; ואילה אסרף (61), רכזת קהילה תומכת באגודה למען הקשיש.
צילום: בועז רענן
איך המועדון התחיל?
מועדון הצילום האמנותי באשדוד הוקם לפני כ-20 שנה בידי אמנית הצילום זורית פאסי ז”ל, שהייתה צלמת ושופטת צילום וכן אוצרת תערוכות צילום. “חברי המועדון דאז נפגשו אחת לשבוע והעבירו חוויות, שמעו הרצאות, צילמו וקיימו תערוכות. מאז שנפטרה המועדון פעל על אש קטנה”, מספר בועז.
בשנת 2016 המועדון התחדש והחל לפעול במסגרת מלאה תוך הצטרפות גדולה של צלמים חובבים בעלי ידע טוב בצילום, וכיום באשדוד חברים כ-30 צלמים. חברי המועדון קוראים לצלמים חובבים בעלי ידע באמנות הצילום להשתתף בפעילות ולהצטרף כחברים.
מי יכול להצטרף למועדון?
“יש מועדונים שמקבלים רק אנשים על רמה, אצלנו כל בן אדם שיש לו מצלמה והוא רוצה ללמוד ואוהב לצלם ולא עצלן — בבקשה, ברוך הבא. יש אנשים שתוך שנה העלו את הרמה שלהם בצורה משמעותית. זו המטרה שלנו, שהחבר’ה יעלו את הרמה שלהם, שלא יהיה סתם צילום, שהוא יהיה אמנותי, רמה שאפשר להגיש לתחרויות, ברמה שאפשר להסתכל עליו כמה פעמים ולגלות דברים חדשים”.
צילום: מארק גוזיק
שחור-לבן וצבע
מי שמעוניין להתקבל למועדון הצילום באשדוד, נחוצה לו מצלמה שיוכל לשלוט על הפרמטרים שלה" עומק שדה, קומפוזיציה, פוקוס, בהירות, ולא לצלם באוטומט, כי לדוגמה אם עושים פוקוס אוטומטי המצלמה מתחדדת על האף, והדבר הכי חשוב בצילום אנשים הוא העיניים. בחושך למשל הפלאפון לא מצליח לצלם ברמה איכותית, וזה משהו שאפשר לשלוט בו רק במצלמה טובה. מעבר לזה, יש עלות של 600 שקלים השתתפות שנתית לחבר, שמעניקה בתמורה סדנאות מקצועיות, הרצאות וטיולים במהלך השנה.
צילום: רומן ווסרמן
עכשיו לשאלה החשובה: ניקון או קנון?
על השאלה, שהעלתה לא מעט התלהבות, השיב אייל: “המשפט הזה זו הכרזת מלחמה”. ומארק הרחיב, “אני אענה לך, התשובה היא פשוטה. לא ניקון, לא קנון, טלפון או מצלמה אחרת. חשוב הבן אדם והראייה הצילומית שלו”.
איפה אתם מצלמים?
“מהצפון ועד אילת”, הם מכריזים פה אחד ומספרים: “בדרך כלל נקבעת תכנית שנתית מראש, אבל לפעמים יש הזדמנות לפרויקט חד—פעמי, ואנחנו עובדים כדי להוציא אותו לפועל. השנה לדוגמה התארגנה קבוצה מקרב החברים במועדון לטיול צילום שבטים נידחים בדרום אתיופיה”.
אתיופיה. צילום: יונתן גרינהוס
לאחר שפרשו בפניי תמונות של שביל החלב ושדה בולבוסים השאלה הבאה רק התבקשה: יש פה תמונות של מיליון דולר. אתם מרוויחים מזה משהו? מארק: “להרוויח כסף לא, זו ההנאה שלנו, ללא מטרת רווח. אני פעם אחת נכנסתי לתחרות ששילמו בה 600 אירו, הנסיעה עולה יותר מהסכום הזה”.
בועז: “להכניס תמונה לתוך תחרות גם עולה כסף, אבל יש לא מעט פעמים שאנחנו מצלמים ומביאים לאנשים את הצילום בלי לבקש משהו בתמורה, המטרה היא לא עסק, היא למען הצילום האמנותי”.
סוזנה: “זה מועדון מקצועני, לא מקצועי. זו ההגדרה המדויקת”.
צילום: סוזנה ווסרמן
אילו תחומים אתם מצלמים?
תשובות שנזרקו באוויר היו צילומי טבע, פורטרטים ודוגמניות. וסוזנה הוסיפה שמכוניות ואופנועים, בייחוד הארלי דוידסון, זה תחום העניין שלה, צילומי רחוב, כנסיות, צילום ימי וגם צילומי עירום, אמנותי כמובן.
אתם מציגים בתערוכות ומוכרים?
רענן: "הפקנו תערוכות ב"דואט", לא ידוע לי על תמונות שנמכרו, אבל התמונות פרטיות ושייכות לצלמים, אז זה כל אחד לעצמו".
צילום: חברי המועדון
יש לכם גבולות?
יונתן: “יש בעיה לצלם ילדים, אסור לצלם בן אדם נכה ופצוע ברחוב, זה נושא רגיש, אנחנו לא נרצה לפגוע באנשים. גם אם תמונה יצאה אמנותית והאדם שצילמנו לא היה מעוניין שנצלם, זה מובן. אמחק ולא אמשיך לצלם, אכבד את אותו האדם”.
מארק: “נגיד צילום עירום, היינו בים המלח ורצינו לתפוס תנועה עם השל כדי שתהיה קומפוזיציה אומנותית, לקחתי כמה תמונות עד שתפסתי את הרקע שרציתי עם השקיעה כשהאישה עם השל המתנופף נמצאת בשני שליש התמונה ומוצלת בחלקה. זה לא עירום, זו אמנות”.
מצודת אשדוד ים. צילום: בועז רענן
איפה עובר הקו בין צילומי עירום אמנותיים לצילום פורנוגרפי?
סוזנה: “הגבול הוא מאוד מאוד מאוד דק ומאוד רגיש. בשבריר שנייה צילום יכול להפוך מעירום אמנותי לפורנו, פשוט צריך מעצור פנימי”.
מארק: “קודם כול, אתה לומד מאנשים מקצועיים בתחום שלא הולכים לצלם סתם. קודם כול יושבים, קוראים על הבחור או הבחורה אם יש להם ניסיון בדוגמנות, גם לדוגמנים עצמם חשוב להוסיף תמונה אמנותית לפורטפוליו, לתיק העבודות. בתמונה עצמה יש צורך בבניית קומפוזיציה, ברגישות, לא רגישות סקסית, אלא רגישות לאמנות, בדיוק כמו צילומים בשחור—לבן של שריפה בעזה”.
צילום: יונתן גרינהוס
"במקרה ומצלמים דוגמן או דוגמנית זה בתשלום כמובן", הם מסבירים. "גם השימוש בסטודיו עולה כסף. העלות בדרך כלל נעה בין 500-600 שקלים המחולקים למספר הצלמים. תלוי באיזה סוג צילום מדובר ובמיקום".
מה החוויה הכי קיצונית שקרתה לכם בזמן צילום?
“אוהו!”, אומר מארק, “יש לי צילום ששעתיים חיכיתי בשבילו. צללתי בים בחוף אילת וראיתי אזור עם סוג דגים יפיפיים ואלמוגים שנמצאו על ידם, רק שאנשים עברו שם בלי סוף, אז ההתקהלות של הדגים כל הזמן התפזרה. הייתי עם בלון חמצן וחיכיתי שהאנשים ילכו. כמעט נגמר לי החמצן, המדריך שאל אם אני בסדר, ועשיתי לו סימן של אוקיי, הכול רק בשביל שאוכל להוציא את התמונה שרציתי”.
הגנים הבהאיים. צילום: אייל אריש
בועז: “השנה נסענו לאפריקה כדי לערוך סדנת צילומים, היינו באתיופיה כדי לצלם את השבטים הנידחים, עם הטקסים שלהם והלבוש המיוחד. הם דורשים שנשלם על התמונות, את משלמת והם קוברים את הכסף באדמה. אחרי שנה הם רוצים להשתמש בכסף והטרמיטים אכלו להם אותו, גם זה קורה”.
אייל: “כשהיינו בטנזניה הלכנו לצלם את השבטים הגבוהים שקופצים, שבט המסאיה. הם רצו 50 דולרים, עשו מופע תיירותי, ומאחורה רצו למכור דברי אמנות שהם יוצרים, לא משהו שחווים כל יום. שם חגגנו גם לבועז את יום ההולדת שלו”.
מקום צילום אטרקטיבי באשדוד?
בועז: "אתר מעניין הוא מצודת אשדוד ים. המצודה תהייה בעוד מספר חודשים אטרקציה תיירותית מדהימה. אתר מעניין נוסף הוא פארק חולות אשדוד".
צילום: רומן ווסרמן
מה הגיל הכי צעיר במועדון?
רומן וסוזנה מחייכים: “הבת שלנו היא כבר צלמת ומצטרפת אלינו לצילומים, והיא רק בת 11. יש עוד בחור בן 25 שלא מגיע לכל המפגשים, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהמועדון ומוסיף הרבה צבע”.
בועז: “יש גם אנשים במועדון שהצטרפו, ותוך שנה ראינו שיפור משמעותי, ואנשים מוזמנים. אולי גם להם יש רעיונות מעניינים לסדנאות שלנו אין”.
הצלמנייה
ההחלטות על הסדנאות, הם מספרים, בין שזו סדנת שחור—לבן, סדנת דיוקנאות או כל נושא אחר, נעשות בצורה דמוקרטית, ובועז מבהיר, “אנחנו מנסים לגוון ולא לחזור על עצמנו כדי להתקדם, אבל קשובים לצורך של הקבוצה, אחרי הכול זה גם מועדון חברתי”.
צילום: חברי המועדון
רגע לפני שהסתיים הריאיון הם כבר דיברו על המפגש הקרוב הבא ועל דגל או כובע שצריך ליצור למועדון הצילום למען הנסיעה המשותפת הקרבה לצילום בשמורת נחל תנינים.
רוצים להצטרף למועדון הצילום אשדוד? המועדון מיועד לצלמים חובבים, מקצועיים מתחילים וותיקים כאחד. עלות השתתפות: 600 שקלים עלות שנתית לחבר, אם מישהו מעוניין להצטרף למפגש חד—פעמי, יש מחיר עלות בהתאם לסדנה ולמרצה. לקבלת תכנית שנתית מפורטת והרשמה: אייל אריש 052-5250982
צילום: אייל אריש
צילום: סוזנה ווסרמן
כרישי פטיש. צילום: מארק גוזיק
צילום: סוזנה ווסרמן
צילום: בועז רענן
צילום: מארק גוזיק
