מיכל פרומן מתקוע, שהייתה בהריון מתקדם, נפצעה לפני שלוש שנים באורח בינוני עד קשה בפיגוע דקירה בעת שמחבל חדר למחסן הבגדים באזור התעשייה וכוחות הביטחון הרגו אותו. בעת פינויה בדרכה לבית החולים שערי צדק בירושלים היא חשבה, שלא כצפוי, דווקא על המחבל ותהתה מה גרם לו לאותו קטין בן ה-15 לרצות לרצוח אותה.
את הסיפור המפתיע הזה היא מספרת בסרט התיעודי “מתנחלת” של הבמאית איריס זכי שערך אורן יניב (44), שגדל באשדוד, בנה של כותבת שורות אלה. הסרט ישודר ביום שני הקרוב (12.11.18) בערוץ כאן 11.
מתוך הסרט. צילום: אור אזולאי
הסרט עוסק במפגש בין מתנחלים לשמאלנית זכי התל—אביבית, שנוחתת בעיצומו של קיץ חם בלב ההתנחלות תקוע במועצה האזורית גוש עציון, שבה עברה להתגורר למשך כחודשיים.
היא מציבה ליד המכולת של היישוב מתחת לעץ שלוש מצלמות מסביב לשולחן, שעליו היא פורסת מפה לבנה רקומה, מציבה שני כיסאות וממתינה כשהיא ישובה על אחד מהם לדבר עם המקומיים. בתחילה נדמה שרק זבובים טורדניים מארחים לה חברה וכוסות חד פעמיות של קפה שנגמעות בזו אחר זו.
החשש מהפולשת ומהמצלמות מותיר אותה בתחילה בעיקר לבדה. אך עד מהרה הכיסא שמולה לא נותר עוד ריק. אט אט מתיישבים מולה מתנחלים מרקעים שונים לשיחות כנות, מפתיעות ולעתים משעשעות, שמביאות איתן מבט רענן על המציאות הישראלית המורכבת משני צדי הקו הירוק.
טריילר (צילום: אור אזולאי):
זכי מתגלה אמנם כדעתנית וחסרת מורא, אך עדינה ולא מתלהמת, והתוצאה היא סרט אופטימי המבשר שאולי אפשר לגשר בין עולמות שונים, שמאלנים וימנים, יהודים ופלשתינים, וזאת מתוך אמונה ש”אפשר לדבר, חשוב לדבר וצריך לדבר”, כפי שהתבטאה בהזדמנויות שונות.
בניגוד למקובל, בסרט הזה לא נערך תחקיר שעל פיו נכתב תסריט שיהווה קו מנחה.
התסריט נכתב בידי זכי ויניב תוך כדי בחינת חומר גלם של 100 שעות שיחות עם כ—40 תושבים שהנציחו המצלמות שזכי הציבה. יצירת הסרט ארכה מעל לשנה, שכן עריכת הסרט הצריכה מלאכת מחשבת לא פשוטה.
הבמאית איריס זכי. צילום: אור אזולאי
הקרנת הבכורה של “מתנחלת” הייתה במאי האחרון במסגרת פסטיבל “דוק אביב” בתל אביב כשנמנה עם 15 הסרטים שנבחרו מתוך כ-80 שהוגשו אליו. עד כה הוא השתתף בפסטיבלים מהחשובים בעולם, בהם בלונדון, בדנמרק וכן בפסטיבלים בגיאורגיה, בקוסובו, בפולין וברומניה.
בסרט, שאורכו כשעה, משוחחת זכי עם שבעה תושבים. הסרט מציג ראייה אנושית מורכבת של הסיטואציה בשטחים. בקרוב תועלה לאתר "הניו יורק טיימס" גרסה נוספת קצרה יותר של הסרט שבה השיחות ערוכות על פי נושאים ולא על פי דמויות.
אורן יניב
יניב, נשוי ואב לשניים, מתגורר ב-14 השנים האחרונות עם משפחתו בלונדון ועובד כעורך פרילנסר בתעשיית הטלוויזיה בין היתר בשביל הבי—בי—סי, ערוץ 4 הבריטי ונטפליקס.
הוא נולד וגדל באשדוד והוא בוגר בתי הספר צפרירים ומקיף ג’ והחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה הוא זכה במלגה של “קרן אשדוד ליוצרים צעירים” על סרט האנימציה “גרשון”, שכיכבו בו דמויות פלסטלינה, ואותו כתב וביים עם הסטודנטית שונית אהרוני. “גרשון”, ששודר פעמים רבות בערוץ 2, זכה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה בקטגוריית הסרט הקצר ובפרסים נוספים בפסטיבלי סרטים ברחבי העולם.
עד שעבר להתגורר בלונדון עבד יניב במשך חמש שנים כבמאי עריכה בתכנית “ערב טוב” של גיא פינס ששודרה אז בכבלים.
ב-2006 שידר ערוץ 1 את סדרת הדרמה “איתמר ואני” שביימו וכתבו יניב וגודיס שניידר. את הסדרה הפיקה מחלקת הדרמה של הערוץ, והיא זכתה לביקורות מעולות.
זכי ויניב בפסטיבל הסרטים בלונדון
איריס זכי
זכי היא בעלת תואר דוקטור בקולנוע דוקומנטרי, אותו עשתה בהנחיית הבמאי הבריטי מארק אייזיקס במסגרת אוניברסיטת לונדון .Royal Holloway
הסרט “מתנחלת” הוא האחרון בשלישיית סרטים שיצרה במסגרת הדוקטורט, שבהם בחנה את גישת התיעוד שפיתחה באמצעות מצלמות “יתומות”, ללא צלם, מתוך האמונה שאנשים מאוימים לא על ידי מצלמה אלא על ידי צלם. היא תיעדה קהילות סגורות מבפנים, באופן שידגיש את ההבדלים בין חברי הקהילה ולא יציג אותם ממבט מבחוץ המחפש את המשותף. היא לא איתרה מרואיינים מראש אלא ניהלה שיחות.
בסרט הראשון היא עבדה כפקידת קבלה במלון חרדי בלונדון ובסרט השני, “חפיפה”, היא עבדה כחופפת במספרה בוואדי ניסנס בחיפה, שלקוחותיה יהודיות וערביות.
