תופעה ושמה גל זהבי

מאוד יכול להיות שהשם גל זהבי מצלצל לכם מוכר. הבחור הצעיר מאשדוד, רק בן 24 וחצי — כן, יליד 1994, תאמינו או לא — הפך בתוך זמן קצר לסוג של כוכב שידו כמעט בכול.

הוא סוג של מולטי טלנט, כוכב רשת עם 115 אלף עוקבים, עם הצלחה מוכחת והרבה מאוד רעיונות ואמביציה בדרך להסתער קדימה על היעדים הבאים.

הוא החל להתפרסם כצלם אוכל, אבל במהירות הפך לאייטם בעצמו. חברות מזון ומסעדות הבחינו בפוטנציאל ופנו אליו כדי להיעזר בפלטפורמה התקשורתית שיצר כדי לפרסם מוצרים ומנות, דבר שהעצים את החשיפה שלו עוד יותר.

רב כשרונות, זהבי. צילום: סטודיו מאי סביר

לצד העלאת התכנים ברשתות ובאתרים הוא צורף לליהוק של “המשימה רומא”, ואז גם קיבל הצעה להצטרף לסדרת רשת שהפכה לסדרת יוטיוב: “חיים בחארטא”. קצת דומה ל"אח הגדול", אבל גם אחר. קבוצה של צעירים שמוכנסים לתוך בית למשך תקופה קצובה, יוצרים תכנים, מתועדים מסביב לשעון, והדברים מועלים לאוויר במסגרת של ולוגים — בלוגים מבוססי וידיאו.

הסדרה הפכה ללהיט ענקי בקרב הילדים והנוער והוכתרה בתור סדרת הרשת של השנה. זהבי מצא את עצמו לפתע מתקבל כגיבור תרבות, ואין לו כוונה לעצור, הוא כבר עובד על הפרויקט הבא שלו.

ילד טוב אשדוד

זהבי נולד באשדוד, ואין לו שום כוונה לעבור מהעיר שלו. הוא למד בבית הספר היסודי ארזים ולאחר מכן במקיף ג’. “יש לי בגרות מ-ל-א-ה”, הוא אומר בהטעמה, “לכל הילדים שיקראו, ‘חשוב ללמוד, ילדים’”.

הוא גדל באזור ד’ בעיר, ש”הוא לדעתי האיזון המוחלט בין כל תושבי העיר”, כלשונו. היה ילד עם חברים מכל החוגים ולא השתייך לאף מחנה ספציפי. “כולם היו חברים טובים שלי, החנונים אהבו אותי, הערסים אהבו אותי, כך לפחות אני מקווה. הייתי כמו האו”ם. גם היום יש לי חמש חבורות ואני מתמרן ביניהן. הייתי ילד קצת חוצפן, מותח גבולות, התמודדתי עם בעיות קשב וריכוז קשות, מה שהפך את המערכת הלימודית לקצת פחות קלה עבורי.

“אני מרגיש בר מזל שלוהקתי”. זהבי עם חבריו ל”חיים בחארטא”. מימין: שרון ליברמן, גל, גיא פודוליץ, רז ספני, קוין רובין ודניאלה קריסטיאה. צילום אפרת אשל

“טוסיק לשבת וללמוד לא היה לי, אבל גם לא הייתי טראבל מייקר”, מסביר זהבי. “את הנחמה מצאתי בתנועת נוער, במד”צים במתנ”ס, הייתי מדריך ולימים גם יו”ר מועצת התלמידים במקיף ג’ מכיתה י’ עד י”ב. הייתי מאוד פעיל חברתית. זה היה קטע כזה. מצד אחד המורים הזמינו לא אחת את ההורים שלי לשיחות נזיפה, מצד שני הייתי הנציג של התלמידים מול ההנהלה, הובלתי את הקמת הקפטריה בבית הספר למשל. בזה התנחמתי, גם הוריי התנחמו בזה, שאם אני לא מפגיז בציונים, אז אני פעיל חברתית”.

ספר על המשפחה שממנה אתה בא.

“אבא יורם היה נהג אגד הרבה שנים וכיום הוא עובד במוסך אגד, אימא אתי גרפיקאית עצמאית. יש לי אח בן 22, רז, ואחות בת 15, שיר. אנחנו משפחה שורשית באשדוד, סבא וסבתא מהמייסדים”.

מה כתבו עליך בספר המחזור?

“משהו בסגנון ‘משגע את המורים, כולם אותו אוהבים’”.

ואחרי סיום בית הספר לאן פניך מועדות?

“מיד באוגוסט התגייסתי לצה”ל. תחילה לחיל חימוש ובעקבות אלרגיה הפכתי לשקמיסט בחיל חימוש. גם ככה אני חולה אוכל, הייתי מאוד מזוהה עם אוכל, עבדתי בצעירותי במטבחים: עבדתי גם בפיצרייה דון פפיטו, היה לדוד שלי את 'זהבי סנדביץ’ בר' במתחם בובר, לסבא וסבתא שלי הייתה מסעדה קטנה בשם 'פלאפל רועי'. ככה שאנחנו ואוכל הולכים יחד. כולנו גם אנשים די גדולים. אני מאוד אוהב אוכל ותמיד אהבתי אוכל.

“יהיה בלגן אחי”. זהבי בעבודה. צילום: פבל

“ב-2011 מצאתי את עצמי מחזיק מצלמה ומושלך למים העמוקים, אחרי ששנה קודם למדתי צילום אצל אבי רוקח. יום אחד הוא התקשר אליי והודיע לי שאני מתחיל להיות צלם של 'השבוע באשדוד'. התחלתי לעבוד, התגלגלתי, צילמתי תמונות לספרי מחזור בהרבה בתי ספר, התחלתי לצלם גם אירועים וצילומי תדמית, הייתי נינג’ה של עבודה, וזה כבר קורה תוך כדי השירות הצבאי”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

כשצילום ואוכל נפגשים

“ואז באיזשהו יום הכה בי הברק, והחלטתי ‘אני הולך ללמוד צילום קולינרי’”, נזכר זהבי. “תמיד אהבתי לאכול ותמיד אהבתי צילום, הלכתי ללמוד אצל דרור כץ בתל אביב, והיום אני כבר שלוש שנים מתעסק בצילום אוכל, מסעדות, ספרי בישול”.

איך נהיית כוכב בתקופה כה קצרה?

“את הקריירה שלי באינסטגרם התחלתי מצילום מנות אוכל. רציתי למתג את עצמי כצלם אוכל, אהבתי את זה והרגיש לי נכון. היה לי בסיס של משהו כמו 3,000 עוקבים, ותוך זמן קצר המספר החל לעלות. הבנתי שאנשים רוצים תוכן של אוכל, והפכתי את האינסטגרם שלי למאוד מזוהה עם אוכל. העלייה בעוקבים באינסטגרם זה דבר ממכר, אתה יודע מה קורה לך בגוף? פתאום 5,000 עוקבים, אתה מתרגש, אתה לא מאמין, וכל היום אתה מרפרש”.

זה מנפח את האגו?

“הכרה היא משהו שמלטף את האגו, אבל בעיקר נותן לך ביטחון ומוטיבציה להמשיך ליצור תוכן. מה שעניין אותי זה להמשיך ליצור תוכן”.

עם בת הזוג, עמנואל לוי. צילום: סטודיו מאי סביר

ובינתיים הדף שלך הופך ליותר ויותר פופולרי.

“כשהגעתי ל—10,000 עוקבים, אני אומר ‘וואו, יש פה כבר עם מה לעבוד’”.

תמיד הייתה לך אוריינטציה דיגיטלית ויראלית?

“חד משמעי. אני זוכר שעוד ב-2006 העליתי סרטון ליפסינג ראשון שלי לשיר ‘דדי קול’ ברשת שנקראת פליקס. כנראה שהיה בי משהו. בקיצקוץ עלו העוקבים, הגיעו הצעות, דברים התפתחו, חתמתי בסוכנות. התחילו לזרום אליי הצעות לשיתופי פעולה מצד חברות פרסום בעיקר”.

איך זה עובד, נניח פונים אליך לפרסם פתיתים?

“לדוגמה, כן, באמת עשיתי סדרה למוצרים של אוסם”.

אבל זה לא נעצר שם.

“נכון. האינטראקציה עם גורמים בתעשייה הלכה והתרחבה, כמות העוקבים המשיכה לעלות וקיבלתי הצעה משני חברים מדהימים שלי, קווין רובין ורז ספני, להצטרף לפרויקט שנקרא ‘חיים בחארטא’ ביוטיוב. הוא הפך לשם דבר, ואני מרגיש בר מזל שלוהקתי אליו. מלבד שלושתנו היו בו גם שתי בנות, דניאלה קריסטיה ושרון ליברמן, כולנו יוצרי רשת שהתאגדו לפרויקט ולוגים יומיים שבו אנחנו מייצרים תוכן ליוטיוב על בסיס יומי וגרים ביחד”.

אמיתי, לא חארטא

“העונה הראשונה של 'החיים בחארטא' הייתה בנתניה, ושם הייתי רק חבר אורח. לאשדודי לעבור לנתניה זה לסובב לו את כל המוח. בינתיים טסתי עם אותה סוכנות לצלם סדרה ברומא שנקראת ‘המשימה רומא’, כמו המירוץ למיליון לנוער. כשחזרתי נכנעתי ללחצים והצטרפתי לפרויקט, הגעתי לווילה באבן יהודה, בית מטורף, חלום, מקרר עם גלידות, בריכה עצומה, חדר משוגע עם שירותים—מקלחת לכל בן אדם, ארון ממתקים לכל אחד. מטורף. אחרי שלושה חודשים שם עשינו חודש של טור בכל הארץ במופעים לילדים ונוער, כבשנו את המדינה. התפוצצנו. הייתה לי שנה מטורפת. במהלך המסע בשנה החולפת טיילנו ברחבי הארץ, ובקיץ האחרון הגענו גם לביג אשדוד. הבאנו 2,500 ילדים, עמדתי על הבמה כמו אבא גאה. אשדוד, העיר שלי! זה היה מטורף”.

ומה קורה מאז?

“לפני שבועיים התפרקנו, זה קורה בלהקות הכי טובות. זה היה מיוזמתנו, סיימנו הכי יפה שיש ונשארנו חברים טובים. יש לנו ערוץ ביוטיוב שמונה 270 אלף מנויים, וזה המון. אגב, עשינו גם כמה שירים. אני לא זמר, זה היה גג מצחיק כזה. היינו טובים מאוד בתור צוות והרגשנו שעכשיו כל אחד צריך להתפתח בעצמו. בסופו של דבר, אתה רוצה להיות פרפורמר בשם עצמך”.

צפו בפרק שבו הופיעה חבורת "חארטא" באשדוד:

במה אתה עסוק בימים אלה?

“אני לא יכול לספר כלום. תראה, בשבועיים האחרונים הגעתי בקריירה שלי לאיזושהי תקרת זכוכית. הייתי צריך להחליט מה אני עושה ולאן אני מתקדם. אני לא יכול אפילו לגעת בקצה המזלג, אני יכול רק לומר שאני הולך לפתוח ערוץ יוטיוב משלי שהולך להיות סביב אוכל בצורה הומוריסטית ומגניבה ושבו אעמוד בפרונט, ולא כחלק מחבורה. יהיה בלגן אחי, יהיה בלגן”.

וצילומי האוכל?

“ממשיך בטח, אני כל כך אוהב את זה שאני לא יכול להפסיק”.

עושים בזה כסף טוב?

“בוא נגיד שאני ישן טוב בלילה, אני לא עשיר”.

מה התעריפים לפוסטים שבהם מקדמים מוצר?

“זה נע בין ארבע לחמש ספרות. זה כסף לא רע. אני מקפיד על המינון ולא מסכים לפרסם כל דבר. אוכל שאני לא מאמין בו למשל או דברים שלא קשורים ומתאימים לי, אני לא אפרסם קונדומים. אני גם לא רוצה להיות ממוסחר מדי”.

מתי עשית את המיליון הראשון?

“איזה מיליון ראשון? אני נוסע על ניסן מיקרה, אני פשוט עם, לא מתפנפן”.

יש חלום להיות מיליונר?

“יש חלום לחיות טוב, ליהנות מהדרך ומהחיים, ועכשיו כשאנחנו בדרך לעשות את הדבר הבא, אני חושב ש-2018 הייתה ה-שנה שלי, וב-2019 אני הולך להתפוצץ. בוא נדבר עוד שנה, ואני אהיה במקום אחר לגמרי”.

“היכה בי הברק”. זהבי לצד דמותו על קיר גרפיטי ברובע ח' באשדוד (צייר: דודי שובל) שהפך מוקד עלייה לרגל. צילום: פבל

אם אני שואל אותך היום: גל זהבי הוא…?

“אתה מסבך אותי. יש לי כמה טייטלים שאני אוהב לשאת עליי: אני אוהב להגיד תמיד שאני צלם אוכל, שחקן, כוכב רשת — מונח שאני קצת פחות אוהב, אבל אינסטגרמר ויוטיובר כן”.

כמה עוקבים יש לך?

“באינסטגרם יש לי 115 אלף”.

אתה רוצה גם להתפתח למשחק בתיאטרון, טלוויזיה, קולנוע?

“פחות תיאטרון, יותר טלוויזיה וקולנוע, מה שמעניין אותי זה משחק מול מצלמה. למדתי בעבר בתיאטרון יצירתי באשדוד עם עומר חזן — אגב, חבר טוב ובחור מוכשר — ואני הולך לחזק את כישורי המשחק שלי”.

ומה החלום שלך?

“אני לא יודע בדיוק מה החלום שלי”.

אולי בעצם אתה כבר חי את החלום.

“יש חלומות שכבר הגשמתי, ואני לא רוצה להתקבע באיזשהם מקומות, אלא זורם עם הדרך. כמובן שזה בתוך תעשיית הבידור במרכאות, אני אוהב מאוד מאוד להצחיק, לשמח אנשים, כיף לי”.

אוהב אוכל. צילום: גל זהבי

אתה גם מכין אוכל?

“בטח! אני מבשל מלא בבית. יום שישי האחרון הכנתי פדתאי וסלומון אתה מתעלף ועוגת סולת חבל על הזמן”.

מה אתה הכי אוהב לאכול?

“שהמאמן שלי לא ישמע אותנו: הכי אני אוהב לאכול ג’אנק פוד. תן לי פיצה והמבורגר וקנית אותי”.

זהבי סבלני

גל זהבי גר גם כיום בבית הוריו באזור ד’ באשדוד. הוא קשור מאוד לבית ולמשפחה ואוהב את העיר אהבת נפש. זה נמל הבית שלו ואין לו כוונה להחליף אותו למקום אחר.

אני רואה שהתליון שלך בשרשרת מורכב מהאותיות מ' ו—י’.

“נכון, זו השרשרת של סבא שלי זכרו לברכה, וראשי התיבות של שמו: מלכה יהושע. היא איתי מגיל 14. אחרי שהוא נפטר סבתא שלי נתנה לי אותה. היא מסמלת עבורי המון. אני לא יוצא בלעדיה מהבית. הוספתי לשם שלי את השם מלכה, לכן אני מופיע גם ברשתות בשם גל זהבי מלכה, כי הרגשתי מאוד מחובר אליו ולצד של אימא שלי, שהיא בת יחידה ולא הייתה להם המשכיות. גם סבתא, שהייתי מאוד קרוב אליה, נפטרה לפני חצי שנה. זה סמל להישען עליו”.

מזהים אותך פה ברחוב? ניגשים לבקש חתימה?

“חתימה זה קצת מיושן, אתה יודע. אבל המון סלפי, בעיקר ילדים. באים אלינו הביתה, נעמדים בחוץ ומתחילים לקרוא, ‘זהבי, זהבי’. בשישי האחרון בזמן הארוחה התחילו הצעקות האלה בחוץ, ועמנואל שהייתה איתי, מסתכלת עליי ומבחוץ, ‘זהבי!’”.

ממש זהבי עצבני.

“אתה לא מבין בכלל. עמנואל התחילה להגיד, ‘אוי לא, אוי לא’, ולא שאנחנו לא אוהבים ילדים, להפך, אבל בכל זאת, זה הבית שלך ושל המשפחה שלך, המעט פרטיות שעוד נשארה לי. ומגיעים עשרה חבר’ה בני 11 עד 15-14 להערכתי, באו להצטלם בשיא תמימותם, אבל אני בראש שלי, ‘חבר’ה, למה לבית, תפגשו אותי ברחוב, בכיף”.

אתה תמיד כזה סבלני?

“סבלני מאוד, מזמן לא זכור לי שהתעצבנתי ממש. אתה גם חייב להיות מאופק ולהיזהר בלשונך, בכל זאת ילדים, אני לא מקלל, אין אצלי סמים, אין אצלי אלכוהול”.

צילום: גל זהבי

מתי בפעם האחרונה העלית משהו לסטורי?

“רגע, בודק. וואלה נראה לי שהיום עוד לא עשיתי. עשיתי לפני 15 שעות. זה חמור מאוד. מאוד”.

כל כמה זמן אתה מעלה בממוצע?

“בין 14 ל-20 ביום”.

“בחור רציני”

לפני שבועיים הוא חזר הביתה לאשדוד אחרי תום העונה האחרונה של “חיים בחארטא” שצולמה בקיסריה. גם הפעם זה היה כרוך בחיים 24/7 עם משתתפי התכנית בתוך וילה. אם בתחילת הסדרה זהבי היה כוכב משני, הוא סיים אותה כאחד מהכוכבים הראשיים, עם הסגנון והייחודיות שלו, הצחוקים והקול הרועם.

זה קצת סיר לחץ.

“בית מצולם כל הזמן, משודר בלייב, משהו גדול”.

יש לו חברה כבר חצי שנה, עמנואל לוי ממושב ירחיב שבשרון. היא עצמה יוטיוברית. “אנחנו קולגות, אבל לא מתחרים”, ממהר זהבי לסמן את הגבולות הטריטוריאליים.

אז מה, הכרתם באיזה אירוע של יוטיוברים?

“יוטיוברים! איך אמרת את זה, כמו זקן…”

זו מערכת היחסית הכי ארוכה שלך?

“לא, אני בחור רציני, אף פעם לא הייתי בחור של סטוצים, לא התחברתי לקונספט”.

אז איפה הכרתם?

“אז ראיתי ברשת צילום ממפגש של יוטיוב, אמרתי לחבר שלי, ‘אלרום, מי זאת הבחורה הזאת’? ואני אחד שמכיר, אבל אותה לא הכרתי. לא ניחנתי בכישורי פלרטטנות מהמשובחים שיש, עשיתי לה 'פולו', החזירה לי 'פולו'. היו לה אז 8,500 עוקבים, כשלי היו כבר 50 ומשהו אלף לדעתי”.

ובעולם הזה הגודל כן קובע?

“כן קובע, אבל בעוקבים. בקיצור, שלחתי לה הודעה ‘מה נשמע?' החזירה לי בצורה דומה, אבל הבהירה שאין טעם לנסות להתחיל איתה. ‘אני לא בקטע של חבר עכשיו’, היא כתבה. כבר קיבלתי ‘לא’ בחיי, כתבתי לה ‘תודה רבה, את מקסימה’ ושחררתי אותה לדרכה. שבוע אחרי זה התחילה לשלוח לי הודעות ‘מה העניינים?’, 'מה נשמע?' ככה דיברנו במשך חודשיים, שעות לא שעות, עד שיצאנו לדייט, שהיא הקפידה להגדיר שהוא לא דייט. ובדייט הזה הבחורה נישקה אותי. אותי! היא נישקה אותי! והבחורה היא בחורה יפה, ואני לא הייתי עם מלכות יופי עד אז. מאז נשביתי בקסמיה, והיום, אגב, האינסטגרם של עמנואל מונה כ-63 אלף עוקבים”.

וזה בעזרתו של גל זהבי?

“הוא היה שם בדרך. אין דברים כאלה, היא בת 23, יוטיוברית, שחקנית, טלנטית בכל רמ”ח אבריה, מוכשרת בטירוף, גם ביוטרית”.

אתם לא גרים יחד.

“לא, שלב שלב. העבודות שלנו משתלבות יחד, היא נפש תאומה שלי. אתמול היה משבר שפרצו לוואטסאפ של שנינו בו זמנית, זה חלק מגל פריצות לחשבונות של כוכבי רשת ישראלים. יש לנו השקות יחד, אנחנו מתייעצים לגבי צילומים והעלאת תכנים וזה כיף, כיף ממש.

“כשנכנסתי לעולם הזה ברצינות לפני שנה וחצי חשבתי לעצמי שאני לא רוצה מישהי מהתחום, אבל היום מבסוט חלאס. אני מחבק את עמנואל במיטה ולא מדבר איתה על זה שהעוקבים שלי עלו היום. זה לא כמו שאנשים מתארים לעצמם. זה לא עיקר החיים”.

אבל יש איזושהי תחרות ביניכם?

“לא, אין שום תחרות, אין שום קנאה. יש הרבה פרגון. היא הגיעה ל-100 אלף צפיות ביוטיוב, זו כמות מטורפת. לאחרונה היה כנס של יוטיוב בארץ, והיא קיבלה את תואר 'פריצת השנה' ו'הבטחת השנה'. היא על הגל, זו תהיה השנה שלה. נקווה שגם שלי”.

לא הייתה לה בעיה עם התכנית? בכל זאת, גברים, נשים, באותו בית, גרים יחד.

“עמנואל חברה של כולם, ולא הייתה שום בעיה. כולם באו ליצור תוכן ולעבוד, ולא למסיבות שאנחנו לא רוצים לדמיין. אני גם לא כזה, אני לא קרחניסט”.

הילד הזה הוא אני

חברו אמן הגרפיטי דודי שובל צייר את דמותו של מלכה על קיר בפארק ברובע ח’, על צומת בני ברית והרצל. “הוא הגשים לי חלום. ילדים שולחים לי תמונות שלהם שהם צילמו שם, בוקים לבר מצוות, מה לא, מטורף”.

איך באמת הפכת בעיקר לכוכב של ילדים?

“הסדרה חיברה אותי לילדים ונוער. זה עם מדהים. אני לא קורא לעצמי שליח אמנם, אבל כן מרגיש שמצליח לעצב דעת קהל. גם בנושא אוכל. אני מקבל פניות מילדים שמשתפים על בעיות אכילה וחבר’ה שהם מלאים, שזה גם דבר שמזוהה איתי. הם מרגישים מאוד בנוח לדבר אתי, לשלוח לי הודעות, מספרים על הצקות וחרמות, דברים קשים לפעמים”.

למה לדעתך הם מתחברים אליך?

“אולי הם רואים אותי בתור ‘השמן שהצליח’. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי די שמן, בחור גדול בוא נאמר, אנחנו אנשים גדולים שאוהבים לאכול, ואני לא מתבייש בזה”.

אתה עצמך עברת הצקות על הרקע הזה?

“כן, אבל התגברתי”.

מה אתה זוכר?

“ירידות מפה ועד ארגנטינה. צחקו, קיללו, אבל ידעתי איך להתמודד, בעיקר בעזרת הומור עצמי. אתה מקטין את עצמך כדי לגרום לסביבה לחשוב שאתה חי בשלום עם עצמך. אתה בונה לעצמך מעטפת שמגינה עליך”.

זהבי בפעולה. צילום: פבל

מבחינתך היית ילד שמן?

“כן, חד משמעית, כל חיי”.

מה המשקל הכי גבוה שהגעת אליו?

“130 קילו. היום אני 110, ירדתי 20 קילו בזכות עבודה עם מאמן אישי”.

למה היה חשוב לך להוריד במשקל?

“בריאותית. כי ביטחון עצמי לא חסר לי”.

היו לך הפרעות אכילה?

“אתה אוכל כי זו נחמה באיזשהו מקום, זו אכילה רגשית, מוצא נחמה במטבח”.

הפניות שאתה מקבל מילדים ובני נוער בנושא הזה מזכירות לך את עצמך באותם גילים?

“פחות את עצמי, כי החברה היום יותר רעה. הילדים היום יודעים יותר, יש אפס תמימות. קיבלתי למשל הודעה מבת שמספרת לי שיורדים עליה, אין לה חברים, מקללים אותה, אומרים לה ‘שמנה’ ושהיא לא מתלבשת יפה”.

איך אתה עונה לילדה כזאת?

“אני לא פסיכולוג ולא מטפל. אני אומר לה ‘תזכרי שאת הכי מתוקה וחזקה שיש, תמשיכי בדרך שלך’. אני לא מייעץ ברמה המקצועית, אלא יכול להביא מהניסיון שאני עברתי. אני עצמי התכסיתי בהמון שכבות של הומור וביטחון שבניתי לעצמי כדי להתמודד. אני בתור ילד לא היה לי ‘שמן הירו’, לא היה לי עם מי לדבר, גם להורים לא אמרתי. אני חושב שהיום בעיית התקשורת שיש לילדים יותר קשה, הם כל הזמן במסכים”.

אסי כהן. צילום: תומר אפלבאום

תגיד, מחזרים אחריך גם מתכניות ריאילטי.

“כן יש הצעות. עמנואל ואני הלכנו למיונים ל'המירוץ למיליון'. יש דברים שיש עליהם חיסיון ואי אפשר לדבר יותר מדי, אבל כל פעם שהתקרבתי לשם הרגשתי שזה פחות נכון לי. תראה, ברגע שאתה בריאליטי, ואז אתה הופך לפליט ריאליטי, ככה אתה מתויג, ואז כל מה שעשיתי לפני כן לא יהיה שווה כלום”.

יש לך מודל לחיקוי?

“כן, אשדודי לשעבר, אסי כהן. בחור משכמו ומעלה. למדתי אצל אבא שלו נהיגה, ואימא שלו לימדה אותי אמנות. הם גרו קומה מעלינו ב-ד’, כשעוד גרנו בבניין. אני זוכר כילד פוגש אותו במעלית כשהוא מגיע לארוחת ערב שבת אצל ההורים. הסתכלתי עליו בהערצה, ‘זה ההוא מאסי וגורי’, אז הייתי מאוד רוצה להיות כמוהו, כמו השחקן שבו. הוא קומיקאי אדיר ושחקן מ-ע-ו-ל-ה”.

אתה גם מבשל. מה עם לפתוח מקום משלך?

“יושב לי איפשהו, תמיד יש לי ויז’ן אולי עם בית קפה, אולי סגירת מעגל עם המקום שהיה למשפחה בבובר, זה חלום שאני לא יודע אם אגשים אותו. אולי בעתיד. אני אחד שמאוד חרד לגב הכלכלי שלו, מאוד קונטרול פריק. חוסר שליטה מפחיד אותי”.

מה המשפחה אומרת על ההצלחה שלך?

“בהתחלה היה עיקום גבה. אבא שלי בכלל התכחש לכל מה שקורה, אימא הייתה יותר בקטע של ‘למה לך? תמשיך עם הצילום, אתה עובד יפה’. עם הזמן, וכשהתחילו לעצור אותם בסופר ולהגיד ‘אתם ההורים של גל זהבי?’, אז הם התחילו להכיר ולהעריך יותר. אחי עד עכשיו די מתכחש, אטום לסיטואציה, ואחותי הקטנה יותר מתחברת, החברים שלה רואים אותי בבית ומכבדים”.

גל זהבי שיושב מולי עכשיו זה גל זהבי האמיתי או שזו דמות סטייל דודו פארוק?

“אמיתי, אין משחקים. מן הסתם כשנפתחת מצלמה אני טיפה יותר מרשה לעצמי להגזים ולהקצין”.

מה לגבי התכשיטים והשעון?

“השעון זה רטרו כזה, אני אוהב, חלק מהקטע שלי, גם הז’קט ישן מחנות יד שנייה”.

"בחור רגיש". צילום: פבל

ספר דבר אחד שאנחנו לא יודעים עליך.

“גל זהבי הוא בחור רגיש. לא בכיין, אבל רגיש. אני יכול להזיל דמעה מסצנה מרגשת ב'מהפכה במטבח'”.

אתה אוהב את אשדוד?

“בטח. בדיוק השבוע עמנואל ואני דיברנו ואמרתי, ‘בחיים אני לא אעבור לתל אביב’”.

וחו”ל?

“אני משפחתי מדי. אם המשפחה שלי תרצה לעבור איתי, אז אולי כן”.

אז בעצם אתה ילד של אימא.

“כן, ילד של המשפחה. מה יש לבן אדם חוץ ממשפחה?”

התחום הקולינרי באשדוד התפתח יפה בשנים האחרונות.

“הוא מתפתח, אבל יש פה עוד הרבה מה לתקן. לא רוצה להגיד לך איפה, אבל ישבתי לאחרונה במקום מוכר בעיר, והחוויה הייתה כושלת לחלוטין”.

איפה אתה הכי אוהב לאכול באשדוד?

“בפאב זה בקשתות, הם מכינים בשר מצוין, ובקפה דוגה ב-א’ לקפה וארוחה חלבית. את שניהם אני מאוד אוהב”.

איך זה להיות סלבריטי?

“בוא נצטנע, ידוע בציבור. ידוע בציבור הילדים”.

אתה האשדודי הכי מפורסם היום?

“לא, אל תגזים. יש לך את אנה זק, את עומר חזן, את יובל דיין, את עדן סבן, תותי ניניו, אסי כהן כמובן לשעבר, קטורזה גם, הרביבואים… אני יכול לומר שאני בחמישייה, בטופ פייב. אין יותר מדי אשדודים שהצליחו, בוא. ראית? כיף להתגאות בזה שאני אשדודי. זה גם להוכיח לכל המורות שלא האמינו בי”.

היו כאלה?

“ברור. כמו הקלישאות של פעם: ‘ממך לא ייצא כלום’ או ‘יש לך פוטנציאל, אבל אתה לא מממש אותו’. בדיוק אתמול קיבלתי הודעה מהמורה שלי לתנ”ך ששלחה לי צילום מסך משיחה שהייתה לנו ב-2012. באותה שיחה היא כתבה לי ‘גאה להיות המורה שלך, לילה טוב, שמור על עצמך ובלי שטויות’. ועניתי לה אז, ‘אל תדאגי צביה, כשאני אהיה מפורסם לא אשכח אותך, אני מבטיח’. אז את כל השיחה הזו היא שולחת לי אתמול וכותבת לי, ‘צריכה אותך לצילום לכיתה שלי י”ב 5, הם לא מוכנים לוותר עליך, פליז דבר איתי’. וכמובן שאגיע, מה השאלה”.