במקום יגון, גון פתח את סבביתה

סבביתה התמונות באדיבות רחל מור וגון רווה
מי זה סבביתה? לכל אחד ואחת יש בנאדם או חבר שהעניקו לו משמעות וזכרונות. סבביתה היה אחד כזה, איתי מור ז“ל, האיש הזה, שהוא לא יחיד במינו אבל יחיד במינו למי שהוא היה יחיד במינו והעניק לנו זכרונות וארגז ערכים, נתינה ואהבה. את הערכים הללו, לפחות את חלקם, אנחנו מנסים לשים בסלון של הבית הזה שנקרא על שמו, סבביתה. בלב שדרת מרטין בובר באשדוד, מול חוף הים הכחול, יצרנו מקום, כישפנו כשפים והכנסנו פנימה את כל מה שהיה לנו בלב. בנינו קהילה ויצרנו אמת קטנה ששייכת לנו, מלאה בנתינה, צבע, אנשים, אהבה, מוזיקה, ואוכל טעים וטוב. אנחנו אוהבי אדם ומתעניינים במה שמתרחש על פני השטח: קפה, אוכל, כלים, עוגיות, טעמים, ורהיטים הם רק פרגמנט בתוך מכלול של ערכי ליבה שאנחנו עומלים על שמירתם. לתת מהלב, לקבל את האחר, לעבוד בשיתוף פעולה עם צוות , ספקים ולקוחות כמשפחה ושותפים לדרך וכל זה בשמירה על ה‘אני מאמין‘ כאתגר החשוב ביותר, ערך הליבה. הוביט חכם פעם אמר משפט: ”אוכל טוב הכל טוב“
סבביתה התמונות באדיבות רחל מור וגון רווה

אז מה הקשר בין גלישת גלים, זכרון של איתי מור, ומסעדת טרנד אופנתית שאלנו את גון רווה, 34, נשוי + 4 ילדים מקסימים מגיל 10 עד שנה, מייסד סבביתא – מסעדה פשוט אחרת שיש בה שילוב בין השאנטי של מסעדת החופים הטיפוסית, מן הבית של ההוביט עם העיצוב הקלאסי למסעדת טרנד עכשיוית ונוקשה.

גון, אז בעצם מה זה סבביתה, למה איתי היה לסבביתה?

סבביתה זו גם הנתינה וגם הפשטות שבאיש, הדרך להתייחס לאנשים בדרך. להיות בהלך רוח טוב ואהבה, הקסם הייחודי שלו. איתי היה חלק מחיי בווריאציות שונות במהלך השנים. אימא שלו היא חברת ילדות של אימא שלי, הן לימדו יחד באותו בית ספר. אישתו הייתה מורה בבית הספר של הילד שלי כמה שנים, הבן שלי וביתו הגדולה הם באותו גיל. היינו נפגשים במיני מקומות באשדוד. הידיעה על הרצח תפסה אותי בברבריני, ולקחתי את זה ממש קשה, היינו בדיוק שבועיים לאחר ההשקה, ואיתי היה אחד האנשים הראשונים לחנוך את הפיצריה שלנו וגם צילמתי אותו עם המשפחה.

סבביתה התמונות באדיבות רחל מור וגון רווה

אוקיי, אבל גון, כולך טרוד עם מיזם הHANDYMAN המוצלח, וגם ברבריני שכבר הפך בעיר לתופעה, למה פתאום סבביתה?

אני ברוחי לא מסעדן, אלא יזם, אף פעם לא נח על שמריי, נכנס לפרויקטים כל הזמן, ואני מאוד מאמין בזה, אבל הפעם גם רציתי ללכת לבד. בכל הכוח, אבל לבד. כשהחלטתי על המקום קודם כל ביקשתי רשות מהאימה והאישה. רחל גם הייתה אורחת הכבוד הראשונה ונהנתה לחלוק את סיפורי איתי איתנו ועם אורחי הבית קפה. כשסיפרתי לאימא ודיברנו על המהות, היא מאוד שמחה. גם אני לא התלבטתי לרגע, כשחיפשתי שם, זה הדבר הראשון שחשבתי עליו.