תחום החינוך אינו זר לנוגה בן יעקב, מי שהגתה את תכנית “מסע לבגרות” המיושמת בשלב הראשון בכפר סילבר ועשויה להתפשט לרחבי הארץ.
נוגה (41), בתם של שרה — עד לא מכבר מנהלת מקיף ז’ באשדוד — ומשה שמש — חקלאי ומסגר — נולדה בבצרון, דור שלישי במושב, והיא מתגוררת בו גם היום עם משפחתה. היא נשואה לערן, אגרונום, והם הורים לשניים, בני 6 ו-10. אחיה הגדול זוהר עובד באלביט, אחותה הצעירה ממנה אורי היא אגרונומית וכך גם בת זוגה. הבת הקטנה במשפחה, מאור, נפטרה מסרטן בחודש אוגוסט 2017, זמן לא רב אחרי שנישאה.
(לא) רוצה להיות כמו אימא
בהכשרתה נוגה היא מורה לחקלאות. כבר כנערה התגלתה כמנהיגה והייתה מדריכה בבני המושבים ובחוגי סיור. היא בוגרת בית הספר מבואות ותיכון באר טוביה, בצבא הייתה מדריכת חי”ר וגם קצינת הסיור הראשונה בצה”ל.
אחרי תואר ראשון בגיאוגרפיה בבן גוריון (החלה בגיאולוגיה) פנתה לפקולטה לחקלאות והתחילה תואר שני בקרקע ומים. כשחיפשה עבודה, נחשפה לכפר הנוער יוהנה ז’בוטינסקי והתקבלה כמדריכה.
נוגה בן יעקב. צילום: פבל
“אז בעצם גיליתי שזה מה שאני אוהבת, חינוך”, אומרת בן יעקב. “כל השנים ניסיתי לברוח מזה כי אימא שלי היא אשת חינוך ולא רציתי לעשות מה שהיא עשתה. אני זוכרת אותה יושבת בבית ובודקת מבחנים ומפטירה לעברי, ‘אל תהיי מורה, אל תעיזי להיות מורה, זו עבודה קשה וכפוית טובה’”.
והגעת להוראה.
“כן. מצאתי את עצמי מבלה יותר ויותר שעות ביוהנה ז’בוטינסקי, פרשתי מהלימודים בפקולטה, חזרתי לבן גוריון ועשיתי תואר שני במינהל ומדיניות בחינוך. במקביל, אחרי שלוש שנים ביוהנה, עברתי לכפר סילבר והתקבלתי כמנהלת פנימייה”.
אז מה אימא אמרה?
“היא אמרה שנועדתי להיות בחינוך ושהיא סתם אמרה שלא. היא תמיד גאה בי היכן שאני נמצאת ובמה שאני עושה”.
בד בבד נוגה נישאה והקימה משפחה. בכפר סילבר גם לימדה גיאוגרפיה וקיבלה הצעה להיות רכזת פדגוגית בברנקו וייס בנען. שלוש שנים עבדה שם ושבה לכפר סילבר.
“תראה, אנחנו לפני מהפכה בחינוך, הכי חשוך לפני עלות השחר”, היא פוסקת. “יקומו הרבה בתי ספר מגוונים מאוד, ולכל אחד יהיה צביון אחר וכיוון אחר. הדור הזה הוא באמת דור אחר. העולם היום שונה בצורה מהותית, הטכנולוגיה שולטת. החשיבות של החשיבה הביקורתית, היצירתיות ועבודת הצוות רק ילכו ויתחזקו. שיטת הלימוד הנוכחית כבר איננה רלבנטית.
“על הרקע הזה המצאתי את ‘מסע לבגרות’, שהוא ייחודי בארץ ולמיטב ידיעתי גם בעולם. התכנית היא חיבור של פדגוגיה ומה שצריך לדעת לבין מיומנויות שנרכשות באמצעות מסעות שטח. במהלך המסעות הילדים לומדים, לא מטיילים לשם טיול. לומדים על אליהו הנביא, אז מבקרים במוחרקה, לומדים על שירת רחל — בכינרת. זה נצרב בזיכרון”.
מרגישה אותה נוכחת. האחות מאור ז"ל והאם שרה. צילום באדיבות המשפחה
האור שמאיר לנו
המסע הראשון היה לירושלים. ברגל מכפר הנוער עד לעיר הבירה. הוא יצא לדרך בחודש נובמבר 2017, לאחר שבקיץ של אותה שנה הלכה לעולמה אחותה הקטנה מאור בתום שלוש שנות מאבק בסרטן אכזרי.
“זה היה שלושה חודשים אחרי שמאור אחותי נפטרה”, אומרת נוגה. “כשבניתי את בית הספר בנען, התבשלתי עם עצמי. כשהתחלתי לבנות לי בראש את תכנית מסע לבגרות מאור הייתה איתי, עזרה לי לחשוב יחד. היא כבר הייתה חולה. איכשהו הכול קרה יחד. אני מרגישה שהיא מאוד איתי. האובדן שלה הראה לי עד מה חשוב לקום ולהגשים. עכשיו.
“מאור הייתה ילדה מדהימה, ואני חושבת שאם הייתה בחיים, הייתה עוסקת בנתינה, אולי בפן הטיפולי”, אומרת נוגה. “הגעגועים מאוד גדולים, וזה בעיקר עצוב. ממש עכשיו אימא אורזת את הבית של מאור. אני מרגישה אותה נוכחת על כל צעד ושעל.
“מאור נפטרה בגיל 27 והפכה לחלק מ’מועדון ה-27’ שכולל את ג’ניס ג’ופלין ואחרים. אתה יודע, אחותי אורי, בהיריון ואמורה ללדת במאי. בת הזוג שלה היא-לי, ילדה לא מזמן בת, עידן. אימא שלי אומרת שזאת מאור שבירכה אותן, אותנו”.
במעבר די חד, מה מאפיין את המסעות של התכנית שפיתחת?
“במסעות אין טלפונים, אין ממתקים ואין חטיפים. זה לא טיול שנתי, זה מסע לימודי. לומדים חודשיים בכיתה ונתפר מסע מתאים. התכנית מיועדת לתלמידי י’, י”א וי”ב, שלושה מסעות בכל שנה”.
איך כל מסע עובד?
“המסע נמשך עשרה ימים. הוא יכול להגיע ל-120 ק”מ, ברגל. ישנים בשטח ובבתי ילדים בקיבוצים ומקומות אחרים. באחד המסעות ישנו בבית ספר ברהט. אין מדריכים, המורים מובילים איתי. יש הרבה אתגרים במסע, לא רק לימודיים, גם חברתיים, פיזיים, יש מתחים, יש משברים, יש פחדים. המסע מחזק את הערך העצמי של התלמידים, את האמונה שלהם ביכולותיהם. יש תלמידים שבאים עם רקע לא פשוט וצרות בבית, זה מאתגר, זה לא פשוט, זה דורש מאמץ, ויש לזה פירות”.
אז איזה מקצועות לומדים במסעות?
“אזרחות, היסטוריה, תנ”ך, ספרות, חקלאות ומדעי הסביבה, אנגלית”.
מתי הפיילוט בסילבר התחיל?
“בשנה שעברה עם תלמידי כיתה י’”.
ומה התוצאות?
“מצוינות. התלמידים התקדמו, התחזקו, הם יותר מחויבים, יותר מעורבים, וגם הזכאות לבגרות עלתה”.
10 ימים בלי טלפונים ועם הרבה הליכה רגלית. נוגה בן יעקב והתלמידים באחד המשעות. צילום באדיבות כפר סילבר
המהפכה החינוכית
“כפר סילבר הוא קרקע מדהימה לפיילוט הזה”, אומרת בן יעקב. “מדובר באמת בחממה. המנהל שמעון סולומון (ח”כ לשעבר, ד”ג) איש מדהים שאין דברים כאלה. כשהצעתי לכמה רשויות ובתי ספר את התכנית, הוא הראשון שאימץ את היוזמה בחום ואמר לי, ‘בואי’. מגיע קרדיט גדול לכל השותפים ואנשי הצוות ולאורט וקדימה מדע”.
הרפת בכפר סילבר. צילום: איל אסרף
כפר הנוער כפר סילבר שייך לרשת החינוך “קדימה מדע — World ORT”. הוא כולל בתוכו בית ספר תיכון חקלאי ופנימייה וקולט תלמידים מהאזור וגם מחוצה לו.
“אנו גאים ליישם גישה חינוכית חדשה בכפר הנוער סילבר השייך לרשת החינוך קדימה מדע — World ORT”, אמר מנכ”ל World ORT אבי גנון. “אנו שואפים”, הוסיף, “להיות הארגון המוביל בתחום החינוך, ולכן אנו שמחים ליישם תכניות למידה חדשניות במטרה לתת הזדמנות לכמה שיותר תלמידים להגיע לבגרות מלאה ולהתחלה שווה בחיים”.
נוגה, מה התפקיד הרשמי שלך בבית הספר?
“אני רכזת של הכיתות שבהן יש תגבורים, מחנכת כיתה ומורה לחקלאות”.
ואיך את רואה את "מסע לבגרות" בעתיד?
“יש שתי אפשרויות: או שזה יהפוך למשהו פרטי שייושם בעוד בתי ספר או שמשרד החינוך יאמץ את התכנית”.
מסע יחודי. נגה בן יעקב צילום פבל
ובעיני רוחך מה את רואה?
“אני מגבשת את זה עם עצמי, אבל בעיני רוחי אני רואה את 'מסע לבגרות' הופך לחלק מתכנית הלימודים בארץ. אחד היתרונות של התכנית שהיא לא עולה הרבה כסף. בעצם המרכיב הכי יקר הוא האבטחה. תראה, היום במערכת החינוך יש הרבה הפרטה. בית הספר שלנו לדוגמה עובד עם חברה פרטית שתפקידה לעזור בהעלאת נתוני הבגרות”.
וזה טוב?
“אם יש משהו שמשרד החינוך טוב בו, זה פיקוח ובקרה. הוא עושה הכי טוב שהוא יכול בעידן הזה. למעשה, בתי הספר לא השתנו הרבה מאז המצאתם במהפכה התעשייתית, אבל עכשיו זה כבר לא כל כך מתאים ולא ממש רלבנטי. שיטת החינוך בכל העולם לא מעודכנת. הייתי מצפה ממערכת החינוך שלנו להוביל את המהפכה, וזה לא כל כך קורה, כולם נוסעים לראות מה קורה בפינלנד.
“יחד עם זאת, דברים קורים. שי פירון התחיל מהלך שקצת נעצר. ביטול מבחני המיצ”ב למשל הוא דבר מצוין. זה משמיד את חדוות הלמידה. יש לי יותר רספקט לבגרות, כי מבחני הבגרות בוחנים בגדול דברים שצריך לדעת, ומיצ”ב הוא כלי השוואתי, בטח שלא ביסודי ובחטיבה”.
אבל הרי גם הבגרות היא כלי להשוואה ותחרות בין בתי ספר ורשויות.
“נכון, אבל עדיין הבגרות היא סף מיון לאוניברסיטה עבור כל אחד. זה שמשווים כל הזמן זה על הפנים. לדעתי, בסופו של דבר מבחני הבגרות יבוטלו”.
אז בשביל מה יצטרכו את מסע לבגרות?
“הידע יישאר רלבנטי, המדידה לא. ה'מסע לבגרות' הוא לא רק מסע למבחני בגרות, אלא לבגרות, ‘מצ’וריטי’ של האדם”.
בואי נחזור רגע למהפכה בחינוך שעליה דיברת. מה היא תכלול לדעתך?
“כניסה של המון טכנולוגיה למערכת ופירוק המבנה הפיזי המוכר של בית הספר. הכיתה המסורתית עם מבנה חד גילאי ומערכת שעות וצלצול תתפרק. הקונספט יהיה של משהו הרבה יותר פתוח ומעורבב. עדיין, אני לא בטוחה שזה יהיה כמו בבתי הספר הדמוקרטיים. יש לי בעיה עם זה, אני חושבת שבגילאים הללו לתת לתלמידים לבחור הכול בעצמם יהיה מטעה. עדיין יהיו קוריקולום (תכנית לימודים, ד”ג) ומקצועות ליבה. מה שבעיקר ישתנה זה ה’איך’”.
את רואה בעצמך מהפכנית?
“כן. אני אחת ממובילות המהפכה. אבל לא מתוך מרד, אני פועלת מתוך המערכת. אגב, אחד הגורמים הכי שמרנים והכי בולמים הם ההורים. ההורים הם אחד הגורמים שעוצרים את המהפכה בחינוך. הם מיד נרתעים כשאומרים להם מסעות, הם רוצים תוצאות, מבחנים, ציונים, הישגים, שורה תחתונה”.
