הודיה אוליאל תשיא משואה בטקס יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. אוליאל, 28, היא בוגרת לימודי רפואה בטכניון. בימים אלה היא נמצאת במהלך הסטאז’ בבית החולים קפלן, כרגע במחלקה הפנימית. בסופו של דבר היא מעוניינת לסגור מעגל עם סיפורה האישי ולהיות מומחית בנוירולוגיית ילדים.
הודיה, בתם של הדס ומיכאל (בעל משרד רואי חשבון מוכר באשדוד) ואחותם של יוני ושני, נולדה פגית קטנטונת בשבוע ה-27 להיריון. היא סבלה מדלקת חריפה בקרום המוח, שאף סיכנה את חייה. בשלב די מוקדם אובחן אצלה שיתוק מוחין שהותיר אותה עם נכות ברגליה. כיום היא מתהלכת בעזרת קב.
באיזה גיל חשבת שתהיי רופאה?
“זה קרה במהלך הניתוחים שלי, שאת רובם עברתי בין גיל 10 לגיל 15. הייתי מאושפזת באורתופדית ילדים והתעניינתי בחולים האחרים ובמצבם. היו תקופות לא פשוטות עם הרבה זמן לחשוב, והיה ברור לי שזה מה שארצה לעשות כשאגדל”.
לא ויתרה, אוליאל
בכל יום היא קמה בארבע וחצי לפנות בוקר וקצת אחרי 7 היא בבית החולים. היא נוהגת ברכב שלה ובשנה האחרונה גם מתגוררת בדירה משלה באשדוד. חשוב לה להיות עצמאית.
“ד”ר אוליאל”, מסרה השרה רגב בהודעה שהופצה לתקשורת במהלך חול המועד פסח, “מוכיחה את התגברות הרוח על כל מגבלה. אוליאל, שנולדה עם שיתוק מוחין, מעולם לא נתנה למגבלה לשתק את הגשמת חלומותיה.
רואים את ד”ר אוליאל מתהלכת במסדרונות בית החולים, קורנת ומקצוענית, מבחינים בעוצמות המיוחדות שלה. ד”ר אוליאל מהווה סמל ומופת לנסיקה מעל כל מכשול. השתלבותה בכל נתיבי החיים במסגרות הכלליות הן צעד ענק במסלול ההמראה של השוויון בישראל”.
בנימוקיה ציינה הוועדה הממליצה על מדליקי המשואה, ”אוליאל נולדה כפגה ואובחנה כסובלת משיתוק מוחין. הוריה החליטו מן הרגע הראשון לנסות ולשלבה במסגרת חינוכית רגילה תוך מתן תמיכה על ידי אנשי מקצוע. השילוב כילדה שונה הסובלת מנכות גופנית הוליד קשיים פיזיים וחברתיים רבים ובכולם עמדה הודיה בגבורה.
“בעת ששירתה בשירות לאומי בבית החולים אסף הרופא הבינה אוליאל כי סיפורה האישי יכול לסייע לאחרים ובחרה ללמוד רפואה, והיא עתידה להפוך לרופאה הראשונה בישראל הסובלת משיתוק מוחין. אוליאל מייצגת בסיפורה את השאיפה לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית ואת ניצחונה של הרוח היכולה לכל הקשיים”.
בכמה מקומות כבר פורסם שהיא תהיה הרופאה הראשונה בארץ עם שיתוק מוחין, אולם אוליאל מבקשת להדגיש שאין לה מושג אם זה אמנם נכון שהיא הראשונה.
הודיה, איך זה מרגיש לך עכשיו להיות ממש “סמל לאומי”?
“אני נבוכה ובכלל לא מעכלת. זה מאוד מרגש שבחרו בי, שהקושי שלי, שיכול להיות לבושה או לעול, הפך לדוגמה, לא יודעת. זה פשוט לא להאמין”.
איזה תגובות קיבלת מאז שנבחרת?
“השרה רגב טלפנה אליי בסביבות אחת והודיעה לי שאדליק משואה, הייתי מאוד מופתעת, בהלם מוחלט. אני מאוד מודה לה. גם מנהלת בית החולים קפלן צלצלה ובירכה אותי, וזה מאוד מחמיא. מאז הפרסום על הבחירה עברו כמה שעות וקיבלתי המון שיחות והודעות וגם פניות להתראיין. לא הספקתי לענות ולחזור לכולם”.
השרה מירי רגב. צילום אלי סבתי
את מרגישה כמו מישהי שעשתה היסטוריה?
“אני לא יודעת אם עשיתי היסטוריה, אני חושבת שנסיבות החיים שלי פחות הובילו כביכול למסלול שבו הלכתי, ועצם זה שאני עומדת להיות רופאה הוא אולי מסר שבזכותו בחרו בי להדליק משואה. לכל אחד מאיתנו יש קשיים והמון התמודדויות בחיים, אבל הם לא צריכים למנוע מאיתנו להמשיך לנסות. ולא שזה קל, גם לי לא היה קל, ממש לא”.
אוליאל למדה בבית הספר שח”ר ובאולפנה באשדוד. לאחר תום הלימודים ביקשה לעשות שירות לאומי, שאותו מילאה בעבודה עם ילדי סי—פי בבית הספר אסיף שבבית החולים אסף הרופא.
הדס ומיכאל אוליאל הוריה של הודיה
איך היה לך ללמוד בטכניון בחיפה?
“הייתי רחוקה מהבית, גרתי לבד בשכונת בת גלים, זה היה לי לא קל, הפעם הראשונה שגרתי לבד. היו רגעים לא פשוטים, אבל גם טובים”.
מה החלום שלך?
“להיות רופאה טובה ולא לשכוח מאיפה באתי”.
בהתאם לאופייה העניו, היא גם מבקשת לציין שהיא עדיין לא רופאה כל עוד לא סיימה את הסטאז’. “אפשר לכתוב כמעט ד”ר”, היא מדייקת.
