הרבה זמן לקח לאסף ביטון עד שהעז להעלות מופע משלו עם הרכב נגנים מול קהל ועוד כאן, במגרש הביתי. אבל ביום שני בערב זה קורה. הוא יעשה את זה בפעם הראשונה, יעלה על הבמה במרכז מונארט באשדוד וייתן הופעה עם חומרים שלו.
מעצב השיער מאשדוד, שכבר הקליט בעבר אלבום שלם, אבל ברגע האחרון לא פרסם אותו, אותו אחד שהבליח כמה שנים אחר כך בטלוויזיה במסגרת התכנית "אקס פקטור" ולאחר מכן שוב הוריד פרופיל, מוציא שוב את הראש החוצה כדי להשמיע את מה שיש לו לומר ולשיר. הפעם, הוא מרגיש, אחרי שנים של פחדים והיסוסים, הגיע התור שלו סוף סוף לפרוץ קדימה.
במילותיו
ביטון, המוכר לרבים כ"אסף הספר", נולד ברובע ו’ לפני 47 שנה, בן זקונים להוריו עליזה ושמעון ז”ל. הוא גדל ברחוב דב הוז, למד במקיף ה’ וכבר מנעוריו החלה אהבתו למוזיקה, שבאה לידי ביטוי בשירה בטקסים ובאירועים בית—ספריים.
אחרי הצבא רצה לעשות תואר בהנדסה, אך הפסיק את לימודיו. “יש לי קשב וריכוז היסטרי, לא יכול לשבת בכיתה, אני סובל, ממש”, הוא מסביר.
מפה לשם הוא מצא את עצמו בתחום של עיצוב שיער, ובגיל 26 כבר פתח מספרה משלו ברובע ד’. במשך השנים הפך לספר מוכר ופופולארי בעיר. כיום יש לו מספרה בקניון סי מול.
כשהיה בערך בן 30, אימו, שאליה היה קשור מאוד, חלתה בסרטן ואחרי שנתיים הלכה לעולמה בגיל 63. זו הייתה נקודת מפנה בחייו.
“הייתי מאוד מחובר לאימא שלי, משהו אצלי התרסק לגמרי כשהיא נפטרה. משהו מת, אבל אחר כך משהו גם נעור לחיים”, הוא מנתח. “המוזיקה צצה מחדש בחיי, התחילו להזמין אותי לשיר בחופות. זה התחיל להתגלגל, תפס תאוצה והתחלתי לעבוד על אלבום משלי, אלבום בכורה. בסופו של דבר הוצאתי לרדיו רק שיר אחד — ‘מי’. השמיעו אותו לא מעט, גם ברשת ג’ ותחנות נוספות, אבל את הוצאת האלבום, שקראתי לו ‘במילותיי’ ושכבר היה מוכן למעשה, הקפאתי ושמתי במגירה”.
אסף ביטון צילום פבל
מאז האלבום לא יצא לאור. “לא הייתי שלם איתו מספיק”, אומר אסף. “כשיש לך חלום והוא אצלך, אז הוא אצלך, אבל אם כבר הוצאת החוצה, כבר אין לך חלום, הוא נעלם, הלך. אולי בגלל זה”.
חלק מהשירים באלבום כתב ביטון בעצמו. אחותו מירה קדוש, מורה לספרות במקיף ד’, כתבה לו שני שירים, וקובי בוריסי כתב לו גם כן. המופע בשבוע הבא נקרא כמו האלבום הגנוז: “במילותיי”.
את המופע של אסף ביטון, שיכלול גם עיבודים חדשים, מנהל אסף סבג. הוא יעלה במסגרת סדרת המופעים “משלנו”, בניהולו המוזיקלי של רונן הרוניאן.
מותה של אימך מאוד השפיע עליך, גם בשירים. את האלבום הקדשת לה וגם מופע הבכורה הולך בעקבותיו.
“זה נכון. יש שיר במופע שמוקדש לה ‘חלוף הזמן’, שמירה אחותי כתבה. הייתה לי תקופה קשה של חרדות אחרי שאימא שלי נפטרה ב-2004, תקופה נפשית קשה, עברתי תהומות, ראיתי חושך. חלק מהפחדים להימנע מלעשות דברים זה דברים שאני סוחב עד היום. אימא שלי נפטרה לי בידיים באמצע הנסיעה לבית חולים. זה גמר עליי. זאת הייתה נסיעה איומה. טראומה. באיזשהו שלב שמעתי את הנשימה האחרונה יוצאת מגופה וראיתי את ראשה נשמט. עד שהגענו לתל השומר, רצתי פנימה לטיפול הנמרץ בצרחות, אבל כבר אי אפשר היה להציל אותה. אני זוכר שאמרתי לרופא, ‘אתה לא מבין כמה עצוב ואיזו הקלה’. כי אלה היו שנתיים איומות ונוראות”.
ואחרי המוות?
“חודש ראשון אתה די מוקף באנשים, אבל אחריו חושך”.
ניסית טיפול?
“רק בשנה האחרונה הלכתי לטיפול פסיכולוגי בפעם הראשונה. עשיתי כמה מפגשים וגם התחלתי לקחת כדורים טבעיים, אבל הפסקתי, כי אני רוצה להיות כאן ועכשיו, עם הסבל, עם הכאב, עם הפחדים, עם ההתרגשויות ועם הדופק הגבוה. זה החיים עצמם”.
ממה בעצם אתה מפחד?
“פחדים קיומיים. המחלה והמוות של אימא שלי זה הדבר הכי קשה שהיה לי בחיים. אבא שלי נפטר בגיל מבוגר, מעל 90, זה מצב שונה”.
אחרי 20 שנה
מות האם בישר שינויים בחייו של אסף. מכל הבחינות. הוא המשיך לעבוד כספר ועושה את זה בהצלחה גם היום, יותר מ-20 שנה מאז שהחזיק מספריים בפעם הראשונה, אבל גם בחיים האישיים חלו תמורות וגם בתחום המוזיקה.
אם נחזור רגע אחורה לאלבום שלך, איך היית מתאר אותו מוזיקאלית?
“מיין סטרים, ישראלי, נוגע, קצת בלדות. זה מסע: אהבה, אימא, אובדן, ההתמודדות שלי מול המוזיקה. אבל האלבום נשאר במגירה. מאז שרתי קצת בטקסי יום הזיכרון, שירי לוחמים במקיף ה’… יום אחד מגיעים אליי למספרה מהתכנית 'אקס פקטור' ומודיעים לי שרוצים ללהק אותי. לא כזה רציתי, אבל אמרתי: ‘טוב, אני אנסה’.
“עברתי את השלב הראשון וכמה אודישנים, אבל ידעתי שזה לא זה ונגמר. זה דפק לי המון, שרט אותי. אתה מצפה למשהו מסוים ויוצא משהו אחר. היה לי קשה עם זה, זה סגר לי את המקום של המוזיקה, ובאיזשהו שלב אמרתי ‘אני עם המוזיקה גמרתי’”.
זה קצת דומה למה שקרה עם האלבום שלא יצא. צעד קדימה, שניים אחורה כזה.
“כן”.
זאת אומרת אתה מוציא את הראש החוצה, נפגע וחוזר שוב למקום שלך.
“מוזיקה זה מערכת יחסים. זה כיבה אותי הרבה. החלטתי להפסיק לשיר בטקסים במקיף, דבר שהתחיל כרעיון שלי”.
אסף ביטון בביתו שבאזור המרינה. צילום: פבל
אם אני מבין נכון, כבר עמדת מול לא מעט אנשים ושרת. אין לך פחד במה, אם ככה.
“תראה יש הבדל בין לשיר שני שירים ביום הזיכרון לבין לתת מופע בכורה עם להקה, נגנים, סדר גודל אחר לגמרי. מוקדם יותר היום עשינו חזרה של חמש שעות בתל אביב עם הנגנים של המופע שיהיה ביום שני. תמיד פחדתי מזה, נלחצתי מזה, שלא אהיה מספיק טוב, שאולי כל החלום הזה היה פיקציה, קשקוש, סתם. אבל היום בחזרה הרגשתי טוב”.
המופע באשדוד זה מופע בכורה שלך.
“נכון, מופע שלם וראשון בחיים שחושף אותי”.
אסף ביטון ועדי בוסקילה בחזרה לקראת המופע
אתה מפחד?
“אני מתרגש יותר משאני מפחד, יש פרפרים בבטן, המון, ממש מתרגש. כל היום אני סביב זה, המחשבות, הכול”.
הם שלושה אחים ויש לו עוד ארבעה מהנישואים הראשונים של אביו — אחד מהם הוא דני ביטון, אביו של הזמר אייל גולן.
מי יופיע איתך?
“הנגנים הם עידן פרידמן, רון קאופמן, דור אלגרזי ודוד ביטון. אני מארח במופע ידידה שלי, עדי בוסקילה, נשיר יחד דואט, ‘שרה אליך’ שכתבתי. עדי אשדודית במקור, שרה בעבר בלהקה צבאית, גם היא עוברת דרך עם המוזיקה, מסע ארוך ולא קל. אנחנו ביחסים קשים עם המוזיקה, אנשים לפעמים חושבים שזה קל, שאתה הופך לכוכב בין רגע. אבל זה לא ככה”.
איך הגיע הרעיון למופע?
“נעמי אדר מהחברה העירונית שמסתפרת אצלי, באה אליי ואמרה לי, ‘טוב, מתי יש לך יום הולדת’, אני אומר לה, ‘במאי’. ‘בוא נסגור לך מופע’, היא ממשיכה, ואני: ‘מה פתאום?! לא, תעזבי אותי, ממש לא’. היא ישבה עליי ולא הרפתה. רונן הרוניאן שמנהל את התכנית טלפן וכבר סגר איתי תאריך.
“כשסגרתי את הטלפון לא האמנתי, חשבתי לעצמי ‘מה, אתה נורמלי? מה אתה עושה?’ אבל מצד שני, ‘רצית את זה כל החיים, ויש לך הזדמנות’. אומרים שדווקא כשאתה משחרר ממשהו, אז הוא בא. התחלנו לעבוד, לרענן את החומרים שהיו במגירה. אסי סבג, חבר טוב, הוא המעבד המוזיקלי של המופע. ויצאנו לדרך”.
מה תשיר?
“אני אשיר שבעה שירים מתוך האלבום ואעשה עוד שלושה קאברים: ‘הצל שלי ואני’ של פליקר, ‘אחרי 20 שנה’ של שמוליק קראוס ו-'Losing My Religion' של אר.אי.אם”.
זה לא הסגנון של אייל גולן.
“לא, איפה, אני לא ים—תיכוני”.
האחיין, אייל גולן, בהופעה בפארק בן גוריון באשדוד במימונה. צילום: פבל
אתה בקשר איתו?
“לא. המשפחות גדלו בנפרד. הוא התגרש מאימא של אייל כשהוא היה בן 13. אחרי זה התחתן עם מישהי אחרת. הם היו באים לבקר פעם ב…”
אתה אוהב את המוזיקה שלו?
“שירים ישנים אני מאוד אוהב. ‘צליל מיתר’ ואחרים. הוא ווקאליסט מדהים, אין עוד קול כזה”.
היית פעם בהופעה שלו?
“כן, בפסטיבל חלון לים התיכון באשדוד. באותה הופעה הוא דיבר עליי ופרגן לי”.
ועם דני, אבא של אייל יש קשר?
“לפני שנה וחצי אבא שלי נפטר ועברנו את השבעה ביחד, משפחה”. על הפרשה ההיא של אייל ודני אין לו מה לומר, לדבריו, אינו מכיר את הפרטים ולא עסק בהם.
"להתרסק כבר התרסקתי"
העבודה על המופע עשתה לאסף ביטון חשק וכבר יש מחשבות על המשך, לעוד הופעות.
תבצע אתו דואט. עדי בוסקילה, אשדודית לשעבר
יכול להיות שעכשיו אחרי המופע גם תוציא את האלבום הגנוז?
“אני לא יודע, אתה אומר לי משהו, ואני מתחיל להילחץ. בדיוק חשבתי לעצמי: מה יקרה ביום שלאחר המופע? כמו חתן וכלה יום לאחר ליל הכלולות, מה עושים אז אחרי כל ההתרגשות?”
יש לך פחד מנפילה, מהתרסקות?
“יכול להיות. תראה, להתרסק כבר התרסקתי. כאילו, אין לי לאן עוד להתרסק. מה שאני עושה עכשיו זו דרך. מה שהיה ב'אקס פקטור' זה היה לשניות. עכשיו אני עושה דרך, זו הדרך, זו האמת שאמן צריך לעשות — לבוא עם המוזיקה שלו, המילים שלו. הטקסטים שלי עמוקים, יש מסע, המון דברים בתוך השירים. זה אלבום עמוק”.
אחרי המופע הקרוב במגרש הביתי, בעיר שלך אשדוד, יש מחשבה להתפשט לעוד מקומות?
“יש רעיון להרים מופע בבית היוצר. עם האוכל בא התיאבון, לא? אבל אני לא יודע מה יהיה”.
מקודם אמרת "להתרסק כבר התרסקתי". עד כדי כך?
“זה היה מאכזב. זה שובר אותך, אתה לא יודע עד כמה”.
"אקס פקטור", האלבום, מה?
“הכול ביחד. אני כל החיים נלחם. קודם כול ברמה זוגית, אין לי זוגיות, כל החיים אני לבד, זה קשוח. יש לי שני ילדים, תאומים בני 4 וחצי, שאני הכי שמח עליהם בעולם. עשיתי הורות משותפת עם מיטל גזית, מורה לתיאטרון מאשדוד, אבל זוגיות אין לי”.
רווק הולל ומאושר?
“זוגיות זה משהו שצריך לקרות, זה משהו שחסר. אף פעם לא היה לי קשר ארוך ומשמעותי. אני רוצה אהבה”.
חתונה?
“פעם שללתי את זה וחשבתי 'מה פתאום?!', וחברים שלי נוהגים להגיד לי שאני גיי הומופוב, אבל היום אני מסתכל על זה אחרת. הייתי לאחרונה בחתונה של חבר שלי ובן הזוג שלו בווגאס, וזה היה מאוד מרגש. הלוואי שגם אני אמצא אהבה”.
כמה שנים אתה מחוץ לארון?
“אפשר להגיד שאף פעם לא ממש יצאתי מהארון, לא באתי להורים שלי ואמרתי: ‘אני הומו’, לא דיברנו על זה בבית. אני מניח שידעו וזהו”.
איך החלטת להביא ילדים?
“היה לי רצון לזה, וזה פשוט קרה. הייתה לי לקוחה במספרה שסיפרה לי שידידה שלה רוצה להביא ילדים, התכתבנו בפייסבוק, נפגשנו, דיברנו וזה המשיך הלאה וברוך השם, מתנה גדולה. היה לי חשוב שיהיו לילדים אבא ואימא, גם אם חיים בנפרד. רוב הזמן הם אצלה, וחלק מהזמן אצלי, כמו ההורים גרושים, יש הסדרי ראייה”.
מה החלום שלך?
“שיהיה לי בית מאושר ושמח, להמשיך את הדרך שלי במוזיקה, לחוות את כל הצבעים שלי ביחד, להופיע, אולי להוציא אלבום. אמן ואני אעשה קיסריה. השבוע היו אצלי במספרה באודישן לתכנית של מושיק גלאמין, והמפיקה שאלה אותי מה אני יותר — ספר או זמר, אז אמרתי לה, ‘הנשמה שרה והידיים עובדות’”.
איזה מין ספר אתה?
אסף ביטון צילום פבל
“עבודה של ספר היא עבודת כפיים קשה, עומדים הרבה שעות על הרגליים, מהבוקר עד שמונה בערב. לכן גם התחלתי לעשות יוגה. אני בן אדם מאוד מחבק, ויש לנו אווירה חמה, אנחנו מספרה של אהבה. אנשים באים, יושבים, מדברים, מקשקשים, שותים, אוכלים. יש לי מעט לקוחות שהיחסים הם קורקטיים, עם רובם היחסים מאוד חבריים וקרובים. אנשים פוגשים אותי ומאחלים הצלחה במופע, העיר הזו תמיד נתנה לי אהבה, אנשים פרגנו לי מאז ומתמיד”.
אשדוד היא עיר שיש בה הרבה עסקים של תעשיית היופי, נכון?
“כן, זה מטורף, כל מטר יש מספרה, אתה פותח פייסבוק מלא לק ג’ל ומה לא”.
היית מביא בני זוג לבית ההורים?
“לא. כל הקטע ההומוסקסואלי התחיל רק אחרי גיל 30 ומשהו. לא היה לי אומץ”.
מאיזה גיל ידעת שאתה הומו?
“נראה לי שבגיל ההתבגרות התחלתי להבין, אבל הייתי חי את החיים שלי, הייתה לי חברה בבית הספר, אבל ידעתי שמשהו לא תקין שם. עברו שנים עד שהרשיתי לעצמי, שנים בלי חוויות מיניות, בלי מגע, בלי אהבה”.
אתה רואה איזשהו קשר בין זה שהתחלת רק אחרי מותה של אימך?
“יכול להיות. אולי פחדתי לאכזב אותה, לא יודע. היום כשאני מסתכל במבט לאחור, אסף של עד גיל 30 הוא אסף אחד ואסף של מאז והלאה הוא אסף אחר”.
סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש, יכול להיות שחיית הרבה שנים בהדחקה והכחשה?
“יכול להיות, כן. חשבתי שזה משהו רע. סקס זה לא דבר שדובר עליו בבית, ראיתי את זה כמשהו לא נקי”.
אתה חוזר כל ערב לדירה ריקה?
“כן”.
אסף ביטון צילום פבל
מבחירה?
“אתה צריך למצוא מישהו שזה יתאים. אני לא אכנס לזוגיות רק כדי להגיד שאני בזוגיות. אני לא אוהב ליד, משהו בערך. אבל זה יבוא, זה יקרה, זה חלק מהפאזל שאני צריך להשלים אותו. זה מי שאני וזהו. אני לא נושא הדגל, אלא חי את חיי”.
