14 שנה לקח לרוית חן (37) ועינב כץ (40) ליזום טיול שורשים במרוקו עם המשפחה המורחבת של אימם רחל. השנה, 10 שנים לפטירת האם, הן הצליחו בכוחות משותפים ובשילוב כוחות עם אח אימם אריה תורג’מן, מנהל אגף החופים באשדוד, לעשות את הבלתי אפשרי ולצאת לטיול המיוחל.
“לפני 14 שנה אימא שלי נסעה למרוקו עם אימא שלה, שני אחים שלה ועם אבא שלי סימו, וסיימו אותו אצל בן דוד שלה דוד ג’וזף, שמתגורר בקזבלנקה”, מסבירה חן. כשהיא חזרה ממרוקו, היא סיפרה על החוויה ש, ואמרה שהיא חייבת לחזור לשם עם עינב, רוית ואחיהם הקטן אבירם. “היא מאוד התרגשה מהמנהגים, מהאירוח אצל בן דוד שלה בליל הסדר, זה החזיר אותה לארוחות החג בבית במרוקו”. כשנה וחצי לאחר החזרה של אימם רחל ממרוקו היא חלתה בסרטן והחיים תפסו כיוון אחר.
“לאחר ארבע שנים לצערנו אימא נפטרה, ומאז זה מאוד קינן באבירם לחזור למרוקו, זה אבירם, הוא מאוד אוהב את המסורת”, מסבירה חן.
“בשבת אחת ישבנו לצהריים אצל דוד שלי אלברט, האח הגדול של אימא שלי, ושאלתי אותו על מרוקו”, מספרת כץ. “כשהבת שלו קארין שמעה על זה, היא אמרה שגם היא רוצה לבוא וכך גם אשתו”. כמה ימים לאחר מכן כץ הזמינה את תורג’מן לארוחה בביתה יחד עם עוד בני משפחה, “באמצע הארוחה אני אומרת לאריה, ‘אני רוצה שניסע למרוקו’. אריה הסתכל עליי ואמר לי ‘צאי לדרך’”. למחרת תורג’מן בדק תאריכים, כץ פתחה קבוצה עם כל משפחת תורג’מן, והטיול החל לקרום עור וגידים.
המפגש הבא היה כבר מפגש מורחב עם כל בני המשפחה יחד עם המדריך, ובמאי 20 בני משפחה יצאו לדרך. “הטיול פשוט קרה מעצמו, פתאום הצטרף דווקא הדור הצעיר, היו כל האחים הבנים של אימא שלי, הנשים שלהם, כמובן אני, רוית ואבירם ואבא שלנו סימו וגם אח של אבא שלי”.
מיד עם הנחיתה בקזבלנקה התקיימה פגישה מאוד מרגשת בין בני משפחת תורג’מן לבן הדוד ג’וזף. “הוא הגיע לבקר אותנו במלון, וכשרצה לחזור לביתו, אני אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לראות את הבית שלו בגלל הסיפורים של אימא”, מספרת חן. “דוד אלברט סידר שניסע יחד איתו ברכב, ומהרגע שנכנסנו לאוטו עוד לא אמרנו ג’ק רובינזון ועוד ארבע מוניות היו אחרינו. היינו 15 איש בבית, אשתו פתחה מיני מימונה בשניות, ישבנו שעות ושמענו סיפורים על החיים במרוקו שלא הכרנו”.
את הטיול החלו בני המשפחה בעיר בני מלאל, ששם נולדה וגדלה המשפחה. “טיילנו באזור, אלברט היה בן 10 כשעזבנו, והוא מאוד זכר הכול”, מספר תורג’מן. “ראינו את בית הספר, היינו בקבר הצדיק שדוד שלי היה קרוי על שמו, ואימא שלי הייתה איתנו כל הזמן בשיחת וידיאו וביקשה מאלברט, ‘תראה להם את זה ותראה להם את זה’”.
המפגש עם העבר ריגש גם את הדור הוותיק יותר שחוו סיפורים רבים מהוריהם. “אימא שלי ואבא שלי סיפרו לנו איך הם חיו”, מספר תורג’מן. “ויום אחד ראינו שתי נשים עם חמור וכביסה יורדות מההרים. אני מתקשר בשיחת וידיאו לאימא שלי ומראה לה את הנשים הללו שנראו בדיוק כמו אימא שלי ואחותה באותה תקופה. והן שם עדיין יורדות לנהר, מכבסות ידנית. ההרגשה הזאת שהם עברו כאן, הלכו משם, תפסה אותנו. כך גם שמות של מקומות ששמענו עליהם מאז שאנחנו קטנים ופתאום ניגלו לנגד עינינו, כמו לדוגמה הסכר בראז ביל ווידן”.
כץ מספרת כי היו רגעים מרגשים מאוד והיו גם רגעים שהרגיעו את הנפש. “עצרנו לילה אחד בכפר בדרך למרקש. היינו עייפים נפשית כי בכינו כל היום הזה, ופתאום נפתח בפנינו גן עדן מול אגם ענקי. בבוקר כולם הניחו תפילין מולו, ואז הוציאו לנו ספינג’ חם עם תה ומופלטות”.
כאמור, את הטיול הזה עשה סימו, אביהן של השתיים, לפני 14 שנה עם אימן, והיה לו חשוב לקחת אותן לכל המקומות שחוותה שם. “הסתובבנו בשווקים, ואבא שלי לקח אותנו לחנויות שאימא שלי קנתה מהן, התרגשה מהן”, מספרת חן. “אבא סיפר לי שהיה לו מאוד קשה שכי הוא החייה את הזיכרון איתה בכל רגע בטיול”.
רחל בן שושן ז"ל
כץ מספרת כי היא מרגישה שלמדה להכיר את המשפחה שלה בכלל ואת אימה הרבה יותר לעומק בעקבות הטיול הזה. “אני מרגישה שמאז שחזרנו משם, כאילו השארנו את אימא שם, כי הרגשנו שאנחנו מחיים אותה שם, והפרידה הזאת הייתה קשה. כל עוד היינו שם ביחד דיברנו על זה, היינו סביב זה, ואז חזרנו לשגרה, והיא דינמית, היא קשה”.
את הטיול הזה ינצרו בני משפחת תורג’מן כל חייהם, גם בגלל המשפחתיות וגם בגלל הזיכרונות שצברו. לסיום מבטיחה כץ כי תתחיל עם מסורת חדשה. “בלי נדר אני מאוד רוצה לחזור לעשות מימונה אצלי בבית. אימא שלי הייתה עושה את המימונה והפסקנו אותה לפני 10 שנים”. בינתיים בזמן הטיול כץ כבר רכשה את כל הכלים שאיתם תארח במימונה, ומקווה שתצליח להרים את הכפפה.
המשפחה במרוקו
“אני מציע לכל משפחה שיש לה אפשרות להתחבר ולצאת לשם. זאת מתנה שחייבים לתת לעצמנו”, מסכם תורג’מן.
