14 שחקניות תיאטרון הנשים הקהילתי שמפעילה העמותה הארצית השתחוויה במתנ”ס טנה ברובע ה’ באשדוד תחת הכותרת “יוצאות מאחורי הקלעים” העלו ביום חמישי האחרון את הצגת סיום שנת הפעילות הרביעית שלהן. את המחזה, שהועלה על במת מתנ”ס קופף ברובע ב’ ונקרא “קצרות”, הנחתה, כתבה וביימה הבמאית שלהן דנה פרץ תורג’מן מקיבוץ מפלסים.
השחקניות, נשים מכל מיני רקעים ותחומי עיסוק, מתגוררות באשדוד, אשקלון, גן יבנה וניצן. ההצגה כללה קטעים קצרים ממחזות ומופעים שעסקו בנושאים רלבנטיים לחיינו, וצפו בה — נוסף לבני המשפחה של השחקניות ולמנכ”לית העמותה יפעת בחר — עשרות שחקניות מתיאטרוני הנשים של השתחוויה שהגיעו מרחבי הארץ. גם כתבת “כאן דרום”, שליוותה את הקבוצה במהלך שנת הפעילות, צפתה במופע שהיה חוויה תרבותית מרתקת שכולה תיאטרון על נשים גדולות מהחיים.
בזמן שהכלה הולכת לפני החופה לשים מלח בנעליה כנגד עין הרע התנהל ויכוח בין סופי, שהייתה בעד לספר, ותרצה, שהתנגדה. בסופו של דבר, בעקבות הרמזים שסופי פיזרה הבינה הכלה ההמומה למי היא עומדת להינשא.
השחקניות בתמונה קבוצתית. צילום נעם ארון
ערב טוב אשדוד
את האירוע פתח קטע מ”החברות הכי טובות” מאת ענת גוב בסצנה משעשעת שבה צלם החתונה, שאותו גילמה שרון חנינה (עובדת בחברת ספנות) זימן לצילומים קבוצתיים עם החתן והכלה בין היתר את כל מי ששכבו עם הכלה ואחר כך את כל מי שלא הוזמנו לחתונה ובכל זאת הגיעו.
בפני שתי חברותיה הטובות של הכלה סופי, שאותה גילמה כוכבה כהן (ד”ר לחינוך וגמלאית משרד החינוך), ותרצה, שאותה גילמה נורית זר (מטפלת בהבעה ויצירה בעיסוקה), עמדה הדילמה האם לספר לחברתן ללי, שאותה גילמה יהודית ארון (מנהלת חשבונות במקצועה), ביום כלולותיה שבעלה המיועד בועז בוגד בה.
בזמן שהכלה הולכת לפני החופה לשים מלח בנעליה כנגד עין הרע התנהל ויכוח בין סופי, שהייתה בעד לספר, ותרצה, שהתנגדה. בסופו של דבר, בעקבות הרמזים שסופי פיזרה הבינה הכלה ההמומה למי היא עומדת להינשא.
קטע ממחזה נוסף של גוב “אוי אלהים” היה מבט קומי נוקב שבחן באופן שנון, מרתק ומצחיק את דמותו של אלוהים על פי התנ”ך ואת יחסיו ההפכפכים עם בני האדם.
חנינה גילמה את אלה, פסיכולוגית בשנות ה—40 לחייה, שעומדת לרשותה שעה אחת להציל את העולם על ידי שינוי מצב רוחו של אלוהים. שרה בוקר (אמנית בעיסוקה) גילמה את דמותו של אלוהים שנמצא בדיכאון עמוק כבר יותר מ—2,000 שנה ורוצה לשים קץ למפעל חייו. למה הוא חיכה כל כך הרבה שנים עד שפנה לטיפול? כי הוא חשב שהזמן יעשה את שלו. איך זה קרה שהוא יצר את האדם שעליו הוא כועס? הוא פשוט לא היה מרוכז.
“אני רוצה למות” אמר אלוהים לפסיכולוגית, והיא ענתה לו בנחישות: “אתה לא יכול למות כי אתה לא באמת חי. אתה קיים בראש של אנשים, ובשביל למות תצטרך להרוג את כולנו”. במפגש ההזוי שביניהם מפתחים אלה ואלוהים באמצעות פינג פונג מילולי שנון מערכת הזדקקות הדדית זה לזו ולהפך.
קטע אחר מתוך “מתרחצות”, שכתבה רות קנר, התרחש במלתחה שבה שלוש נשים שובבות מנהלות, תוך כדי שהן מתרחצות ממש עם ספוגים ומים, שיחת חולין שמתובלת בביטויים בשפה הרוסית על היחסים בין נשים וגברים ועל ההבדל בין חבר למאהב.
מתרחצות (מימין לשמאל) נטליה ברגובסקי, תמרה פנחסוב, אלינה שטרכמן. צילום נעם ארוןאת המנוסה ביותר בתחום גילמה תמרה פנחסוב (בעיסוקה מנהלת משק), שסיימה לאחרונה ביוזמתה את מערכת היחסים עם המאהב שלה. את דמויות שתי הנשים האחרות הנשואות והמתאוננות על הבעלים שלהן גילמו אלינה שטרכמן (מורה ומתרגמת לאנגלית בעיסוקה) ונטליה ברגובסקי (מכשירנית בתעשייה האווירית).
בקטע מתוך “מדריך לחיים הטובים” מאת יעל רונן גילמה ורד רוזה טרטקס (בעיסוקה נומרולוגית ומדריכת תכשיטנות) את דמותה של תמי, שדיברה אל אחיה המת דניאל והעלתה זיכרונות ופחדים. “אני מתחתנת מחר ואני אפילו לא מסוגלת לשמוח. אני לא מרשה לעצמי שום דבר, כי אני יודעת שכל אושר אפילו הכי קטן הוא זמני, ומיד אחריו חייב לבוא משהו רע”, היא אמרה וגם שרה את שירו של אביתר בנאי “יש לי סיכוי להינצל” שאחיה היה שר לה.
מגיעות להן מחיאות כפיים
אתנחתה משעשעת היה מפגש בין רחל וזאנה (עובדת מחלקת התשתיות בחברת יס), וארון ששואלת אותה היכן רחוב הגפן. לווזאנה, שמסבירה לה במבטא צרפתי כבד איך להגיע לרחוב, מתברר כי ארון בדרכה לחדר השינה שלה, וזו רצה הביתה כדי להודיע לבעלה הערום שיתלבש כי עומדת להגיע לביתם אורחת.
רחל וזאנה בטיפולי פוריות. צילום נעם ארון
שרה אמיר (גננת ומנהלת גן ילדים), שגילמה את דמותה של מרגריטה, וסילבי סבח (מדריכת אמנויות), שגילמה את דמותה של אנטוניה, הציגו קטע מתוך הקומדיה הפרועה והאקטואלית “ניסים ונפלאות בקופסאות שימורים” מאת הסטיריקן האיטלקי דריו פו, זוכה פרס נובל לספרות, בתרגומו השנון של ניסים אלוני. מדובר בפארסה נוקבת על הבעיות הכלכליות המתבטאות בעליית המחירים, נושא שרלבנטי גם לימנו ועבורנו. אנטוניה, שחזרה הביתה מהמרכול עם עגלת מצרכים עמוסה, מספרת למרגריטה, שתוהה מהיכן היה לחברתה כסף לקנות את עשרות המצרכים, כי רשת המרכולים העלתה את המחירים, ועקרות הבית המיואשות, והיא ביניהן, פשטו על החנות, הכו את המנהל ובזזו מכל הבא ליד מבלי לשלם.
“כשתוכלי תשלמי לי כמה שאני שילמתי”, היא אמרה כשחלקה עם אמיר את השלל, תוך שזו מחביאה את המרכולת מתחת לבגדיה. הבעיה שעמדה בפניהן הייתה מה יספרו לבעלים שלהן, הידועים כאנשים ישרים, באשר למקור שפע המצרכים.
את ההצגה חתם הקטע הפארודי “טיפולי פוריות” של החמישייה הקאמרית, שבו גילמה וזאנה אישה הריונית שמספרת על ניסיונותיה הכושלים במשך שנתיים להיכנס להיריון. הניסיונות שלא הצליחו כללו בין היתר השתטחות ביורודיסני בפריז על קברה של הצדקת הגברת דמבו, אימו של הפילון המעופף, והטמנת נוצות של דונלד דאק מתחת לכרית. שום דבר לא עזר עד שבעלה הביא לה גזר שהייתה חרוטה עליו ברכה מהבבא באגסבני מאולפני האחים וורנר בארה”ב, שאותו קצצה דק דק לתוך סיר הדגים שבישלה. וזאנה גם ביצעה את הקטע במרוקאית כהדרן, והקהל לא הפסיק לצחוק.
"בשבילי התהליך היה מרתק כיוון שזו קבוצה של מקצועניות וכישרוניות אחרי ארבע שנים של לימודי משחק בהשתחוויה. היה תענוג והתוצאה עוד יותר", סיכמה הבמאית דנה פרץ תורג'מן.
הבמאית דנה תורג'מן. צילום נעם ארון
השחקנית יהודית ארון על החוויה: "התיאטרון שלנו הוא מקום נפלא לנשים, להעצמה ולהעברת מסרים. אהבתי להגיע למפגשים בימי רביעי למרות העייפות של אחרי יום העבודה. במפגשים היה גם צד חברתי, נוצרו חברויות והיה כיף. המפגשים היו מגבשים, מצחיקים ומשחררים עד כדי פריקת עול ונתנו לי כוח להמשך השבוע. אני מאוד מרוצה מהתוצאה כי ההצגה הייתה מדהימה, ברמה גבוהה, משעשעת ומגוונת".
השחקנית ורד רוזה טרטקס: "הייתה שנה טובה עם עליות וירידות. ברמה האישית נהניתי מאוד וקיבלתי כלים נוספים. לפני ההצגה הייתה התרגשות גדולה וחששתי שלא אעמוד במונולוג, שלא אזכור את הטקסט. עכשיו יש לי טעם של עוד".
השחקנית רחל וזאנה: "השנה היתה נחמדה וקיבלתי כלים חדשים. הכרנו דרך דנה סוג אחר של בימוי. ההצגה הייתה מעולה למרות כל הקשיים בדרך. לקח זמן עד שהיא התגבשה. בחודש האחרון עשינו חזרות אינטנסיביות, הפאזל הושלם והבנו את הקונספט".
ואילו מייסדת ומנכ"לית עמותת השתחוויה יפעת בחר סיכמה: "המטרה שלנו בהשתחוויה היא לתת במה לאנשים, דרכה יוכלו להביא את עצמם לידי ביטוי, לפתח מיומנויות תקשורת והבעה ולחזק את הביטחון לעמוד מול קהל. הגענו לאשדוד לפני ארבע שנים, ואנחנו מאושרות על כך".
