עכשיו, כשהחום שתקף את אנגליה התפוגג, כשבעקבות הברקזיט, הפאונד נחלש לעומת השקל ואנגליה הפכה זולה יותר לתייר הישראלי, וכשחופשות חגי תשרי בפתח, זו הזדמנות טובה לטייל בממלכה.
ככל שמרחיקים מהאוטוסטרדות ומלונדון, מתוודעים לאנגליה שלמסורת ולהיסטוריה יש בה עדיין נוכחות חיה. כזה הוא אזור קוטסוולדס ששוכן כ-150 ק”מ מצפון מערב ללונדון, כשעה וחצי נסיעה ממנה. שם טיילנו לאחרונה בנחת וכמו בתוך גלויה אני ואיציק בעלי במשך כשבוע.
זהו אזור פסטורלי, שרובו שמורת טבע ומתאים לכל המשפחה, שכן יש בו אטרקציות רבות לילדים. הוא בעל נוף של גבעות מתונות, נהרות ונחלים, שדות צהובים נרחבים של קנולה, שממנה מייצרים שמן, כפרים ציוריים עתיקים, שעליהם חלים חוקי שימור קפדניים, שנעים מאוד להסתובב בהם ושנחשבים בין היפים שבממלכה.
כמו כן, יש באזור עיירות, ובהן שווקים, טירות עתיקות, פארקים, בהם פארק המים קוטסוולדס, שבו יותר מ-150 אגמים שנקוו בבורות שנוצרו בעקבות כריית חצץ לבנייה ושהעבודה בהם נפסקה בתחילת שנות ה—70 של המאה הקודמת.
לקוטסוולדס היסטוריה של 6,000 שנה לפחות, אבל תקופת הפריחה שלו החלה במאה ה—11 כשהפך לשדה מרעה לכבשים, ובזכות תעשיית הצמר שהעניקה לאזור את עושרו נבנו בו בתי מידות וכנסיות מפוארות. אז גם קיבל חבל הארץ את שמו: קוטס על שם דירי האבן, וולדס על שם הגבעות המשתפלות שבו, ובתרגום חופשי: גבעות הדירים.
במאה ה-14 כבר נודע הצמר מקוטסוולדס בכל אירופה, אך בסוף המאה ה-19 קמה לו תחרות והוא ירד מגדולתו, זאת משום שתחנות המים שעיבדו את הצמר הוחלפו בתחנות הפועלות על פחם שהיו קרובות לאזורי המכרות המרוחקים משם. לתחרות נכנסו גם תעשיות הצמר האוסטרלית והניו-זילנדית. עם זאת, האזור נשאר בית גידול לכבשים, והן רועות בו בהמוניהן באחו הירוק שנפרש על הגבעות המתונות המתוחמות בגדרות אבן ושדרות עצים.
טרם צאתנו לאנגליה שכרנו באמצעות סוכנות ישראלית רכב שהמתין לנו בשדה התעופה סטנסטד בלונדון, ולשם גם החזרנו אותו כשטסנו חזרה לישראל. בנוסף, שכרנו באמצעות האינטרנט קוטג’ למגורים בפארק המים, בתחום אתר נופש מגודר ומאובטח. בצדו האחד של הקוטג’, שהיה מאובזר באופן מושלם בכל הדרוש לחיי היום—יום, הייתה רחבת דשא גדולה מתוחמת בנרקיסים, ובצדו האחר מרפסת על האגם שהיה מאוכלס בברווזים, אווזים וברבורים. הם אגב ביקרו אותנו מדי יום כדי לאכול את המזון שהושאר לנו על ידי עובדי המקום, מה שהוסיף נופך חביב לשהייה.
באמצעות אתר האינטרנט של אחת מרשתות המרכולים הזמנו לקוטג’ משלוח של מצרכי מזון, והם שימשו אותנו להכנת ארוחות בוקר ועל פי רוב גם ארוחות ערב. בכל יום טיילנו בנחת לכיוון אחר, מה שנקרא בעגה המקצועית "טיולי כוכב". לתכנון מסלולי הטיולים נעזרנו במפות ובעלוני מידע שקיבלנו בתחנות המידע לתיירות. בטיולים שילבנו נסיעה במכונית והליכה ברגל.
רבקה יניב על גדות האגם
פתגם ישן אומר שבן קוטסוולדס אמיתי יכול לעשות כל דבר עם אבן מקומית, חוץ מאשר לאכול אותה. ואכן, המבנים והגדרות התוחמות את השדות באזור בנויים מאבן גיר מקומית אפרפרה-זהובה. הבתים מכוסים בגגות רעפים, שאינם אלא פרוסות דקות של האבן המדוברת, או בגגות קש, ועל קירותיהם החיצוניים נכרכים צמחים מטפסים.
אנחנו טיילנו בכמה יישובים: בכפר ברטון-און-דה-ווטר המכונה “ונציה של הקוטסוולדס” בזכות הנחל הזורם. במרכזו שטו ברווזים וברבורים, חצו אותו גשרונים נמוכים ששיוו לו מראה רומנטי וחיברו את הטיילת שלשני צדיו. ברחובות המביטים אל הנחל היו פאבים שהגישו ארוחות אנגליות במחירים סבירים, מסעדות, חנויות ומוזיאון למכוניות עתיקות. בכפר ביבורי יצר הנחל, שהוא ממוקם על אחד מגדותיו, מעין אי טבעי ובו שמורת טבע.
בעיירת השוק סירנצ’סטר, שנחשבת לבירת האזור עוד מאז ימי הרומאים, שוטטנו ברגל בחלק העתיק ונסענו לאורך השדרה היפהפייה בת שמונת הק”מ. בעיר הנמל גלוצ’סטר שטנו בנהר סוורן, שהיא שוכנת לחופו, שכלל גם את הנמל.
איציק יניב וברקע המחסנים שהפכו לדירות. צילום רבקה יניב
טיילנו ברגל באזור המחסנים בני יותר מ—100 השנים ששימשו אתר הצילום לסדרה “קו אונידין”. וכעת, אחרי שיפוצם ותוך שמירה על חיצוניותם המקורית, הפכו לבנייני מגורים יוקרתיים. אגב, העיר מפורסמת גם בזכות הקתדרלה שלה שהצטלמה לסרט “הארי פוטר”. טיילנו גם לא מעט בטבע. ביקרנו בכמה אגמים וצפינו בציפורים ששהו בהם מתוך מסתרים שבנויים מסביבם. הלכנו ברגל בשבילים מסומנים ונהנינו ממגוון הצומח והחי. הטיול הזה, יש לומר, השאיר לנו טעם של עוד.
האגם שלנו. צילום רבקה יניב
