רימון מוסיף המון: ביקור אצל מגדלי הפרי הכי גרעיני

הוא נמנה עם שבעת המינים ועם עצי ארץ ישראל המושרשים מימים ימימה, פרחיו ופריו הדורים, מעוטרים בכתר, הפרי עסיסי, יפה, מיוחד, מורכב מכוורות של גרעינים בצבעים שנעים בין ורוד, אדום וארגמן.

רימונים בבית אריזה . צילום פבל

יש שהם חמוצים ויש מתוקים. הם ידועים גם כמכתימים (זהירות כשמבקעים אותם ונוגסים) ובעיקר הפכו לשם דבר בנושא ערכיהם הבריאותיים, דבר שהקפיץ בשני העשורים האחרונים את היקף הנטיעות שלהם בארץ בעקבות הגידול בביקוש כאן ומעבר לים.

הרימון נודע כסמל לשפע ופריון בתרבויות רבות. דמותו הוטבעה על מטבעות, ורימוני מתכת משמשים לקישוט ספרי תורה. בסעודת ערב חג ראש השנה נהוג לברך "שירבו זכויותינו כרימון".

לחיי הפרי המלכותי

יין רימונים גרנדה במושב גן הדרום ליד אשדוד הוא בבעלות האחים עובדיה קאשי בן ה-78 ואברהם קאשי בן ה-80, שאין ספק כי אכילת הרימונים נותנת להם חיות ונעורים.

אברהם ועובדיה קשי. צילום פבל

בשטח של כחמישה דונמים הם מגדלים את הזן המתוק והנפוץ של הרימון — וונדרפול. והיבול שלהם הוא כחמישה טון לדונם בשנה.

העסק שלהם התחיל כתחביב. למעשה, הם אינם מעסיקים איש, ורק מביאים כ—20 פועלים ליומיים של קטיף ועוד כמה עובדים אחדים לשבועיים של עבודה בייצור היין.

אברהם ועובדיה עלו לארץ מעיראק בשנת 1951, ולאחר כשנה הגיעו לגן הדרום. עובדיה נשוי עם שלושה ילדים ושמונה נכדות ונכדים, שמשחר נעוריהם עסקו בגידול ירקות, אחר כך בגידול אפרסמונים לייצוא, ובמקביל בגידול רימונים.

אברהם נשוי ואב לארבע בנות, 13 נכדים וחמישה נינים. הוא מעולם לא ניסה להכניס את הילדים לעסקי החקלאות, כי זה לדבריו תחום קשה ללא אפשרות להתחייב לילד שתהיה לו פרנסה או משכורת. “במדינת ישראל החקלאים הם כאילו פושעים”, אברהם מסכם את המצב העגום, “אבל החקלאות היא בדם שלנו. אנחנו בין הראשונים במדינה שגידלנו אפרסמונים. הפסקנו לגדל עקב איכות המים”.

אברהם קשי. צילום פבל

עובדיה מוסיף כי פריחת הרימונים מתחילה בסוף מרץ עד לעונת הקטיף באוקטובר, כדי שהפרי יהיה מתוק יותר. “עד לשנות ה—80 הפרי היה נצרך רק לחג”, הוא מספר, “אך כיום ההתייחסות לרימון היא אחרת לגמרי, כי קיים ההיבט הבריאותי, והעלייה הרוסית גרמה לזה. הם צרכו את הרימון כתרופה בעקבות אסון צ’רנוביל, והם נתנו לילדים כמה שאפשר לשתות ולאכול רימונים כדי לשמור על המערכת החיסונית. והצריכה עלתה ורק ממשיכה לעלות, ויש רימונים גם בחודשים אחרים”.

עובדיה קשי. צילום פבל

ואתם אוכלים הרבה רימונים בבית?

“בפירוש כן, ואני עוד אספר לך שלפני שמונה שנים כבר זרקתי את כל הכדורים שהייתי צורך. הרימון מרפא לחץ דם, כולסטרול, בעיות עיכול, צריכת ברזל, ואני מגדל זן שאני משביח אותו עוד יותר. שמן הגרעינים מספק אומגה 5, היחידי שפועל על בריאות המוח. השמן מאזן את לחץ הדם, מאזן סוכר בדם ומעכב הליכים סרטניים וכן יעיל כטיפול קוסמטי לעור, וכיום בבית חולים הדסה ובתל השומר נותנים את השמן כתוספת לתרופה לחולי אלצהיימר”.

מרכז המבקרים רחב הידיים של משפחת קאשי, שבו פועלת מכונה אחת ומכליות רבות לאחסון היין, פתוח ללא תשלום לציבור הרחב וכן משמש למתן הרצאות לקבוצות עם טעימות מהיינות או מקינוח ליקר מתוק. במקום מלאי של כ—20 אלף בקבוקי יין, כאשר על כל מכירת חמישה בקבוקים הם מייצרים חדשים. מחירו של בקבוק יין רימונים חצי יבש הוא 85 שקלים, ויין לקינוח בבקבוק קטן עולה 35 שקל. שמן גרעיני רימון, שמיוצר למפעל במעבדה מיוחדת, נמכר ב—100 שקל לבקבוק של 50 סמ”ק. המחיר הגבוה נובע מכך שמחצית מהרימון זו בעצם קליפה, ועוד חלק נכבד הם הגרעינים, כך שמכמות של ארבעה קילו ניתן לייצר כליטר יין בלבד. היין נמכר גם באתרי תיירות שונים ובמעט רשתות שיווק.

הרימון מרוסס לפי תקן אירופי בריסוס ביולוגי שנעלם בתוך 24 שעות. היין נארז בבקבוקים מיוחדים שמגיעים מספרד, וגם את המדבקות אברהם ועובדיה מדפיסים בעצמם.

בעת שאנו מדברים מגיעה לקוחה מתל אביב לקנות כמה בקבוקים. אברהם מספר: “יש פרנסה רבה. יש לקוחות רבים, במיוחד מגיעה האוכלוסייה ממוצא רוסי, ולאחרונה הבת שלי פתחה גם אתר באינטרנט לשיווק בחוץ לארץ עם משלוח תוך חמישה ימים. ממוצע המכירות שלנו משתנה. אנחנו חיים מזה בסדר ולא מתלוננים”.

לפני שהובאה המכונה הקטנה, הרימון היה נקלף בתהליך ידני עם פירור הגרעינים על ידי מקלות. הכמות השנתית אז הייתה פירור 12 טון רימונים בידי 25 פועלות בעבודה קשה. מאז בניית המכונה היא כבר מפוררת חמישה טון רימונים ביום אחד.

על המכונה עובדים שלושה אנשים, כאשר שניים חותכים את הרימונים, השלישי מכניס את הפרי, והמכונה מגרענת ומעבירה את הרימון לסחיטה. היין נמצא בחביות במחזור של ארבע שנים, וישנם אפילו בקבוקים משנת 2004.

הקליפות שיוצאות מהמכונה הן מעדן עבור פרות וניתן להן כמזון. הקליפות גורמות לאיכות חלב טובה הרבה יותר. “עד לפני ארבע שנים היינו זורקים את הקליפה ואת הגרעינים, עד שרפתנים ביקשו לקחת את הפסולת", מספר אברהם.

עובדיה מוסיף כי גם באכילה מופרזת של הרימון אין תופעות לוואי, וכי הרימון זה הפרי היחידי שאלוהים נתן לו כתר על הראש, “כי עם ישראל מצווה לתרי”ג מצוות, ואם יספרו את הגרעינים, יש תרי”ג גרעינים”.

רימון מוסיף המון

משק BCA שירותי חקלאות בע”מ הוא בבעלותו של בן כהן, בן 33, ממושב אביגדור שליד קריית מלאכי. הוא נולד ברמת גן וגדל עד גיל 10 בקיבוץ בית ניר. לאחר מכן המשפחה עברה למושב תלמי יחיאל ובהמשך לאביגדור.

בן כהן. צילום פבל

כהן, נשוי ואב לשלושה, מגדל נוסף לרימונים גם ענבים לייצור יין. אך הרימונים מהווים את עיקר הגידול במשק. מטעי הרימונים נמצאים בעיקר בשטחי מושב באר טוביה. הוא היה גם יושב ראש ענף הרימונים החל משנת 2013 למשך חמש שנים. כיושב ראש היה אמון גם על כל המחקרים בתחום, איזה זן רימונים לפתח ואיזה לא.

הכול החל כאשר עוד לפני הגיוס עבד כהן במשק מן הראשונים בתחום בארץ במושב שפיר אצל מרדכי קליין ז”ל.

“התלהבתי מאוד מזן מסוים שהוא הזן העיקרי בארץ”, מספר כהן, “ואבי, שהוא בכלל רופא, זרם איתי בנושא והחליט שבכל האדמות הפנויות שלו במשק הוא ייטע את הזן הזה. אחרי הצבא היה צריך כבר להתחיל את הקטיף. התחלתי בלימודי כלכלה ומנהל עסקים במכללת ספיר ותוך כדי הלימודים טיפלתי בענייני המשק וגם עבודת הגמר שלי הייתה בנושא שיווק רימונים”.

לאחר לימודיו הקים באביגדור בית אריזה המעניק שירותי אריזה למשקים נוספים באזור במסגרת חברת הייצוא של המדינה — “אגרקסקו”. אך לאחר שנה “אגרקסקו” קרסה, ולכן המציאות הובילה אותם להפוך ליצואנים. עסק גידול הרימונים מצליח להם כבר כעשור ומעסיק עשרה עובדים קבועים, כאשר בעונה החמה נדרש כוח אדם כפול.

כהן עוסק בייצוא הרימון בהיקף שנתי של 10,00-15,000 טון בעיקר לאירופה אבל גם למזרח, לצפון אמריקה ולקנדה. שטח הגידול כ-330 דונם, “מתוכם אני מגדל אישית כשליש, ועוד שני שליש זה מגדלים שעמם יש לנו שותפויות כאלו ואחרות”, הוא מסביר.

התמודדת מול קשיים בענף החקלאות בארץ?

“היו משברים רבים בענף, ועיקר התוצרת אינו מיועד עבור הארץ. עיקר השיווק הוא לחו”ל, כי רק בישראל העונה העיקרית היא בחגי תשרי, ובחו”למשק העונה מתחילה מאוגוסט עד לחודשי ינואר ואפילו פברואר. קשה מואד ואפילו בלתי אפשרי להגיע לרווח כלכלי רק משיווק בארץ, כי זה מגביל אותך בכמויות ובשטחי הגידול.

“המסורתיים יותר בדת לא אוכלים רימונים עד הברכה בראש השנה, ואז הפרי פונה לקהל מאוד מצומצם. השנה, למשל, העונה התחילה מוקדם, באוגוסט, וראש השנה יוצא מאוחר, אז אין עם מי לדבר בשוק המקומי. אפשר לקרר רימונים ולשמור את הזן העיקרי, ה’וונדרפול’ למשל, גם חצי שנה בקירור. אפשר לשווק אותו לתקופה ארוכה יותר, אך זה דורש מומחיות. זה לא פשוט, כי יכולות לקרות תקלות בתהליך הקירור, ואת הזן שמגדלים באוגוסט לא שווה לקרר, כי כל הזמן יוצאים זנים חדשים עד סוכות”.

מטע רימונים. צילום פבל

כהן מספר על סגולות הרימון ואומר שהסנדלר לא הולך יחף: “ישנם זנים רבים לרימון, וחלק מהם הם פיתוחים ופטנטים של ישראל, כמו זן השני והעמק, ויוצא גם זן חדש בשם נטע. אני ומשפחתי אוכלים המון רימונים ושותים מיץ רימונים. לפרי יש סגולות בריאותיות עם מחקר מתחילת שנת 2,000 במימון יהודי, שהראה שלרימון נוגדי חימצון ויכולת לרפא בעיות בכלי הדם, בלחץ הדם ויכולת לסייע בהתמודדות עם מחלת הסרטן, ישנן גם סגולות קוסמטיות. החיסרון העיקרי של הרימון הוא שהפרי מלכלך, ולכן אנשים פחות ששים לקלף רימון ופחות צורכים אותו, למרות שילדים מאוד אוהבים את הפרי הזה. בגלל הסגולות הבריאותיות למיץ הרימונים יש דרישה שהולכת וגדלה כל הזמן, ורופאים וקרדיולוגים ממליצים על זה. מיץ בהקפאה, ערכיו התזונתיים פחות הולכים לאיבוד, לעומת פסטור בחום. ובעולם יש פסטור בוואקום ששומר על כל הערכים של הפרי”.

משק מ.י.טל, בבעלות גיא ושירלי טל, הוא משק חקלאי ותיק במושב ביצרון הסמוך לגן יבנה, המגדל ומשווק פירות רבים, ובין היתר גם רימונים במגוון זנים. בעוד דור ההורים במושב החל עם משק פרחים ועדרים, הבן גיא פיתח את משק הפירות. שירלי גם היא עובדת במשק, ולזוג שלושה ילדים. גידול מטעי הרימונים החל בשנת 1992, וראשי התיבות הוא על שם הילדים מאיה ויונתן (הילד השלישי אסף נולד מאוחר יותר).

גיא מספר כי שוק הרימונים דווקא יחסית מבוקש, ולדבריו הרימון אינו מיועד רק לחגי תשרי. “האוכלוסייה התחילה להבין שברימון יש סגולות בריאותיות רבות, אם זה בגרעינים, במיץ, בקליפה”, מספר גיא, “ולכן התצרוכת שלו יכולה להגיע לכל השנה, גם עד לחודש מאי. אנחנו משווקים לכל הארץ ומייצאים גם לאירופה, כך שהרימון לא נשאר רק בשוק המקומי.

במשק מתבצעת גם מכירה ישירה של הרימון, כולל אפשרות לקטיף עצמי לציבור ישירות מהעץ”.

רימון פותח. כמה יופי. צילום פבל

גיא מספר שהיקף שטח הגידול היה 350 דונם, אך עקב משבר בגידול הרימון, גם בארץ וגם בעולם, השטח הצטמצם, וכיום בדונם אחד מגדלים שלושה טון רימונים בממוצע שנתי. במשק מגדלים זנים שונים של הפרי: זן עמק, שהוא מתקתק וצבע קליפתו ורדרד; זן עכו, שהוא רימון קטן יותר עם גרעינים אדומים במיוחד ומתוקים מאוד; זן 116, שהוא הזן החמוץ; וונדרפול, המתוק, הגדול והכבד יותר.

מדברים רבות על מצבה הקשה של החקלאות בארץ.

“המצב לא מזהיר, וצריך להיות עם היד על הדופק. החקלאות היא יחסית במצב, מה שנקרא, קטסטרופלי. היינו רוצים כחקלאים שהממשלה תעזוב אותנו בשקט, שלא תסבסד אותנו, ומצד שני תעצור את כל המיסים הכפולים שאנחנו משלמים, כמו כסף רב למועצות הייצור על טיפול ועזרה שאינני מקבל מה, ואני לא רוצה מהם. גם העובדים התאילנדים, בעקבות חוק בין הממשלות, מקבלים פנסיה וקרן השתלמות על עבודה של חמש שנים, בזמן שהוא לא יוצא לפנסיה בישראל. קיים חוק בו אסור לי להלין אותם אצלי, אז איפה אדאג להם למגורים? חייל משוחרר ששירת שלוש שנים לא מקבל באזרחות מה שמקבל תאילנדי. ביום הבחירות אין להם ולעובדים זרים זכות הצבעה, ואני צריך לשלם 200% שכר על היום הזה, כשהוא לא הולך להצביע. זה לא קיים בשום מדינה בעולם. תאילנדים לא מגיעים לעבודה בגרמניה, בספרד או בארצות הברית, אלא הם נלחמים להגיע לישראל, כי כאן המשכורות הגבוהות. אתה מוצא עצמך עסוק כל היום במלחמות ובתביעות מעורכי דין. גם בנושא המים, הציבור לא מבין שמעל ל—80% מתצרוכת המים לחקלאות זה מים ממוחזרים, והמחירים גבוהים מדי, ואין מה לעשות עם מים ממוחזרים, אלא לחקלאות, אחרת זה מגיע למשל לים ומזהם”.

ולמה לא רואים את הרימון במדפי הסופר אלא רק בחג?

“אולי אתם כקונים לא מסתכלים ורואים, אבל הרימון נמצא בכמויות לפחות עד חודש נובמבר—דצמבר. אחר כך הוא די יורד, אבל הביקוש קיים. צריך להבין שכמות החקלאים שמגדלים רימון גם הצטמצמה בעשרות אחוזים, וזה משפיע על השטח, וביישוב שלנו למשל וביישובים ליד מטעים נעקרו”. 