בר הסאבו על רחוב הטיילת באשדוד קיים תקופה קצרה יחסית למקום בילוי, קצת פחות משנתיים. אך בזמן הקצר הזה הוא הופך לאט לאט לבית עבור מוזיקאים, יוצרים ואמנים מאזור אשדוד והדרום.
לא תמצאו כאן סגנון אחד ברור ומוגדר. המקום משלב ז’אנרים מוזיקליים שונים, החל מרוק ופופ ועד בלוז, ראפ ואפילו מוזיקת טכנו. אותה אמרה נכונה גם לגבי המבקרים במקום – צעירים אשדודים שיצאו לבלות, שכנים שהפכו את המקום לנקודה הקבועה שלהם וגם משפחה וחברים שבאו לראות את קרוביהם על הבמה. הכול מהכול וכמובן מכל הגילים, כאשר גיל המבקרים נע מ-25 ומעלה עד אפילו 40 או 50.
מבקר צעיר וחדש במקום יכול להרים גבה כשהוא רואה שבשולחן לידו יושבים כמה ילדים או זוג מבוגר, אבל אחרי הופעה אחת מבינים שהמעלה של המקום היא דווקא בגיוון ובאקלקטיות שנוצרות בו, זהו מרחב משותף לכל הגילים לגלות ולתמוך במוזיקה ויצירה מקומיות.
מובן שלצד המוזיקאים מהאזור מתארחים במקום, כנהוג בברים רבים, גם כמה מהלהקות והאמנים המוכרים יותר בארץ כמו "ג’ין בורדו", דודו טסה ואחרים.
לא על הבירה לבדה
“עבור יוצרים הבר הופך למקום שגדלים בו”, מספרת דבי, 27, מנהלת המקום. “יש להקות שהתחילו פה וחוזרות באופן קבוע, ובזכות זה שהן התחילו להופיע ולהתפתח הן פרצו והמשיכו לסבב הופעות, זה מקום שהוא בית עבורם. המקום גם יוצר הרבה שיתופי פעולה.
בכל יום שלישי יש ערב במה פתוחה, שמביא גם חבר’ה שעדיין לא מאוד מגובשים, בלי להקה. המקום יוצר מפגש ביניהם, ובסוף מתגבשות מזה להקות”. הבר מתגאה באירוח של להקות מקומיות כמו “הבובה של החיים”, להקה אשדודית, ו”דיזסטרס”, שהופיעו לראשונה על במת הסאבו ומאז צוברים קהל ופופולריות. מלבד הדגש הרב על עולם המוזיקה, המקום גם מפנה תשומת לב רבה לאמנות הציור והיצירה. ציור גרפיטי מוצג על אחד הקירות לצד תצוגת גלריה של אמן מתחלף המשתנה כל שלושה חודשים.
“הרעיון זה לאפשר ליוצרים להציג בחינם במקום עם חשיפה ותנועה תמידית”, מסבירה דבי, “המטרה שלנו היא לספר לכמה שיותר אנשים, לתת השראה לכל מה שצבעוני ומוזיקלי”.
דבי גרין. צילום Stanislav postalov
קורה לא מעט שבר שנסגר פשוט מחליף בעלים ושם ואולי עובר מתיחת פנים קלה, אך המקרה של הסאבו מעט שונה. לפני שהוא הפך למה שהוא כיום, החלל שימש סוכנות כלי רכב.
ולרי סופוב, בת 30 מאשקלון, הבעלים ואשת החזון של הבר, החליטה להשתמש בחלל כדי לנסות ולהביא סגנון שונה, שפחות מוצאים בארץ מבחינת עיצוב וקונספט. “הרעיון שלעיר עם 250 אלף איש אין בר הופעות אמיתי היה לי הזוי”, מספרת סופוב, “גם הרעיון שבכל רחוב בתל אביב יש שני ברי קוקטיילים לפחות, וכאן אין אפילו בר קוקטיילים מקצועי אחד היה לי מוזר. כשחיברתי בין השניים הבנתי איך אני רוצה שהמקום ייראה”.
את אותה רבגוניות וסגנון שואף הבר ליישם מבחינת מגוון הקוקטיילים שהוא מציע ללקוחות. “קודם כול אנחנו בר קוקטיילים מקצועי”, טוענת ולרי, “זה אומר החומרים הטובים ביותר, האלכוהול המשובח ביותר והטכניקות הכי מתקדמות. יש מקומות מצוינים באשדוד, אבל מבחר הקוקטיילים בהם דל, והוא בעיקר בדגש על הקוקטיילים המוכרים והפשוטים. אצלנו תוכל למצוא מרגריטה ומוחיטו, אבל גם מגוון רחב של קוקטיילים נוספים שמכילים מרכיבים מיוחדים כמו זעפרן”.
תפריט המשקאות משתנה כל מספר חודשים, ו”קולקציה” חדשה מתוכננת להגיע בקרוב. את ההשראה שואבים בעלי הבר ממפגשים עם מיקסולוגים מרחבי הגלוב. “אחד הקוקטיילים הפופולאריים שלנו הוא ה’גולדפינגר’”, מספרת הבעלים, “שילוב של ויסקי מעושן, תפוז, מעט קרמל ונגיעת תאנים. זה קוקטייל גברי במקור, והוא אתגר לא קטן גם לשתיין החזק”.
דבי המנהלת מוסיפה: “אנחנו לא מנסים להמציא את הגלגל מחדש, אבל אנחנו כן מנסים תמיד להביא משהו מגניב, צבעוני, שאין ושבא מבחוץ. אנחנו רוצים שהמנה או המשקה ייצא, והלקוח יגיד, 'וואלה איך לא חשבתי על זה לפני?'”.
תקופת מבחן
לא חייב להיות בעל עסק באשדוד כדי לדעת שבהתחלה לא קל להחזיק כאן עסק טרי. כשהעסק מתחרה מול מספר רב של עסקים דומים, הוא נאלץ למצוא את הדרך לבלוט אך תוך כדי להישאר מזמין ונגיש כדי להמשיך ולתפקד.
“כן, אשדוד היא לא עיר קלה לחיי הלילה”, מודה דבי, “כל מי שגר באשדוד ומקים עסק יודע שאם אתה לא כאן שנתיים-שלוש רצוף, גם אם תהיה המקום הכי טוב, אתה לא קיים, וזה קרה במקומות אחרים בעיר. לוקחות כמה שנים עד שמקום פורח, אבל אנחנו אשדודים עקשנים, ובינתיים אנחנו עוד פה. יש מקומות באשדוד שמוכרים בירה בזול וקשה להתחרות בזה, אבל אנחנו לא באים למכור 'להשתכר מהר ובזול', אנחנו מביאים משהו שונה וזה בסדר”.
על אף התחרות, בר הסאבו הוא בין העסקים שבוחרים לא לעבוד במהלך השבת, אך ולרי הבעלים לא חוששת מכך. “לא פותחים בשבת כי אנחנו מאמינים שיום אחד מנוחה בשבוע זה חובה”, היא מסבירה, “צריך להבין שאנחנו מקיימים בשבוע, כל שבוע, לפחות שלוש הופעות. זו הפקה בלתי נתפסת עבור מקום פרטי. זה אומר הגברה, תאורה, סאונדמן ושלל דברים. כל זה דורש היערכות מיוחדת, אז יום אחד כולנו נחים ובצאת שבת חוזרים להפקת תחילת שבוע שכמעט תמיד כבר סולד אאוט".”
אתגר נוסף שהעסק מתמודד עמו הוא שיווק הרעיון שלהם לאוכלוסייה המקומית. דבי, מנהלת הבר, מודה שזה לא תמיד בא בקלות. “אנחנו מנסים להביא לארץ דברים שאין”, היא מסבירה, “הרבה פעמים אומרים לנו: 'לא יעריכו את זה' ו'מה, תעשו את זה?' אבל אנחנו כן מביאים ומוסיפים לזה את השוני שצריך כדי שאנשים כאן כן יתחברו ויהיה להם קל לעכל”.
היא מביאה לדוגמה את קוקטייל “הג’וקר” שמכיל חלבון ביצה, משהו שלא כל אחד מתחבר אליו. “זאת העבודה שלנו, להסביר לך למה גבר, זה סבבה והכי קול בעולם לשתות קוקטייל, ויודע מה, אפילו כזה עם חלבון ביצה”.
לפי דבי, גם המחסום המגדרי כשזה נוגע לקוקטיילים לא מרתיע אותם, הסוד זה תמיד לסקרן ולהשאיר אווירה נינוחה: “כשמלצרית אומרת ללקוח, אני יודעת שאתה רוצה בירה, אבל קח תנסה את הקוקטייל, לא אוהב? אני מחליפה לך, עליי. אבל לפני הבירה, תחכה ותנסה. ממש רוצה בירה? סבבה לא חייב, יש לנו גם קוקטיילים על בסיס בירה. אנחנו לא מנסים לאלץ”, היא מבטיחה.
מוצאי שבת. כשנכנסים אל הבר הדבר הראשון שרואים הוא הבמה הצמודה לקיר המקביל לכניסה. הערב מופיעים בדאבל רוק ישראלי ואמריקאי "סינקופה" ו"הזרוקים".
הלהקה המופיעה בדיוק מבצעת את השיר האחרון, אחריה עולה הלהקה הבאה. באורות העמומים והפעילות הרוחשת קשה להבין מי זה מי. בשתי הלהקות שמופיעות באותו ערב ההרכב הוא של גברים באזור גיל 40-30. שתיהן מוקפות חברים ומשפחה שבאו לצפות ולתמוך.
מופע בבר סאבו במוצ”ש, 5.10. צילום פבל
הלהקה השנייה מתמקמת על הבמה ופותחת בקאבר לשיר Take" On Me" של להקת "אהה". תגובת הקהל נלהבת, והמבלים מצטרפים לשירה. בשלב הזה של הערב המקום עצמו כבר עמוס אנשים, מלבד כמה מקומות פנויים על הבר.
כששאלנו מה מקור השם של הבר, לא ממש קיבלנו תשובה. “זהו סוד השמור לבליינים הקבועים והמתמידים ביותר”, הסבירה דבי, שמתעקשת: “אנחנו מנסים להביא משהו אחר, משהו באווירה של תל אביב אפילו ניו יורק”. לחיים!
