החיים כנער וגבר צעיר החי בעיר אשדוד היו מאתגרים עבור תומר טרבלסי. כמו צעירים רבים החיים בארון ושומרים את זהותם המינית בסוד, הוא נמנע מלהסגיר את עצמו. בדייטים הוא אפילו לא העז לשבת לצד הדייט על ספסל ציבורי, בטח שלא להעז להחזיק לו את היד.
אך כעת, בגיל 38, לתומר לא אכפת מה יאמרו השכנים. הוא נשוי באושר לבן זוגו, שגם הוא נקרא תומר (“הוא נשאר עם שם המשפחה שלו כדי שלא יתבלבלו בינינו, קוראים לו תומר בן דוד”), שלו נישא לפני כשנתיים בחופה שנערכה על חוף הים באשדוד. יותר מכך, בספרו הראשון הוא מציג באומץ סיפור אהבה בן גבר ישראלי לגבר פלסטיני המתרחש בצל סבבי המלחמה המתמשכים בין ישראל לחמאס.
בין עזה לאשדוד
טרבלסי למד במקיף ו’ וגדל ברובע י”א. כשהיה צעיר פחד להיחשף, אבל עם הזמן הוא ראה שהוא מתקבל בהבנה ואהבה בסביבה הקרובה. לחתונה שלהם הגיעו כל החברים והמשפחה הקרובים. אף על פי שאביו ואחיו של בן זוגו הם דתיים, גם הם היו באירוע ושמחו עבורם.
“גדלתי בבית מדהים, בן להורים מדהימים, לאימא עובדת בנק, ואבא איש ספורט ואגדת כדוריד אשדודית”, הוא מספר. לתומר אח ואחות.
ביום-יום טרבלסי עובד בחברת השמה לעובדים בתחום הפיננסי. את חלומו לכתוב רומן החל להגשים זמן קצר לאחר שהתחתן. לפני כשבוע הספר הראשון שלו, “שמנת מתוקה” שמו, יצא לאור בהוצאת ספרי ניב.
משני צידי המתרס גבול הרצועה: חיילים על סוללת עפר, מולם עמדת חמאס ביום העברת השגרירות לי-ם. צילום: אילן אסייג
גיבור העלילה הראשי הוא אמיר, רואה חשבון תושב אשדוד החולם גם הוא להיות סופר. אך כאשר צה”ל יוצא למבצע עופרת יצוקה בעזה ועירו תחת התקפות טילים, הוא מוצא עצמו מאוהב בצעיר ערבי החי ברצועת עזה.
הסיפור דמיוני או שמבוסס על החיים שלך?
“אני מניח שבכל דמות שמופיעה בספר אפשר למצוא משהו ממני. אחרי הכול, הספר חושף את הרגשות והאמונות שלי. הרומן עצמו מתרחש בתקופה של מבצע עופרת יצוקה, לפני יותר מ—10 שנים. חוויתי את המלחמה כמו כל אשדודי שחווה את האזעקות והטילים.
“אפשר להגיד שהדמיון ביני לבין אמיר, הדמות הראשית, זה באמת ברצון להיות סופר והקשיים בדרך להגשים את החלום. בניגוד אליו, אני כן אוהב את העבודה שלי, אבל גם אני הייתי צריך להקריב מעצמי בשביל להוציא ספר לאור. העניין של הגשמה עצמית הוא גם עניין חזק בספר, זה בסופו של דבר גם מה שאני עשיתי”.
תומר ותומר: החתונה. צלם: לירון אראל
איזה סוג של כתיבה מושך ומעסיק אותך?
“רוב הכתיבה שלי היא למגירה, מאוד משהו אישי לעצמי, אפילו בלי ניסוח ברמה גבוהה. מדי פעם הייתי מביא לחברים או בן הזוג לקרוא, וקיבלתי תגובות טובות שגרמו לי לחשוב על לעשות עם זה משהו. אני בדרך כלל אדם נורא מופנם וביישן. החשיפה עם הספר היא מאוד לא אופיינית לי ולא כל כך מתאימה לי. אבל הספר יצר אצלי איזשהו מסר שאני חייב להוציא אותו החוצה”.
איזה תהליך עברת בזמן הכתיבה של הספר?
“עברתי תהליך גם בכתיבה שלי וגם אל מול עצמי. כשאתה עובד במקום עבודה במשרה מלאה, זה מאוד קשה, כי לכתיבה גם צריך השראה. כשאתה ביום—יום ובלחץ, זה קשה מאוד להגיע לזה. אבל זה היה חשוב לי מאוד, ואני שמח שהצלחתי לעשות את זה.
"תהליך עם הספר שינה בי משהו. מאדם מאוד סגור פתאום אני מוצא את עצמי עסוק בלהתראיין ולשווק את הספר. כמו כן, הכתיבה עצמה והתוכן של הספר מאוד חושפים, כך שתהליך הכתיבה היה גם ללמוד לחשוף את עצמי".
אתה עלול לקבל תגובות קשות על הבחירות שלך בספר הזה, לא?
“בעבר חששתי ממה שאנשים יגידו, אבל אני חושב שעצם העבודה שהחלטתי להוציא את הספר מוכיחה שגם אם יש חששות, זה כבר לא מעניין אותי. הספר הוא סוג של פצצה מתקתקת עם נושאים שנויים במחלוקת. עד כה קיבלתי תגובות חיוביות, והתקווה שלי היא שהספר יתקבל יפה, אבל גם מי שלא יקבל אותו זה עניין שלו. אני מקווה לגעת באנשים ושהסיפור ידבר אליהם. אדם אחד שהספר ייגע בו, ואני מבחינתי עשיתי את שלי.
“הספר ממש מטייל בהיסטוריה המדינית של אשדוד, מהקמת אשדוד, עד לחמת המפרץ, הפיגוע בנמל אשדוד, והמבצעים השונים מול חמאס בעזה. אני לא חושב שיש הרבה ספרים שמתרחשים באשדוד, ונראה לי שמהבחינה הזו כל תושב דרום יכול להתחבר”.
כריכת הספר שך תומר טרבלסי – שמנת מתוקה
יש קטע שהיה קשה לך במיוחד לכתוב בספר?
“מאחר שאני בן אדם די סגור, היה לי קושי מסוים בכתיבת סצנה שאפשר לקרוא לה מינית, לא משהו מאוד חשוף. ישנן סטיגמות על ציבור הלהט”בים, ולא רציתי שהספר יחזק אותן. מבחינתי, הרומן בין שני גברים פה זה רק הדרך שבאמצעותה אני מנסה להעביר את המסרים שלי. באותה קלות אלו היו יכולים להיות גבר ואישה. הבחירה בזוג גברים היא פשוט מה שהרגיש לי בנוח. אני מה שאני ושמתי את עצמי בספר הזה”.
עדיף להיות נאיבי
“בפנטזיה שלי”, מעיד טרבלסי בגילוי לב, “הייתי רוצה שהספר ישפיע. בסופו של דבר, אני חושב שתמיד הייתי קצת נאיבי, ואולי יהיו גם אנשים שיאמרו שהספר הזה נאיבי, אבל אני מעדיף לחיות עם תחושת הנאיביות והתקווה לשינוי מאשר עם פסימיות ולשבת בחיבוק ידיים ולא לנסות לשנות את המצב. מבחינתי, הספר הזה מיועד לכמה קהלים. זה יכול להיות בשביל נערים שמפחדים לצאת מהארון או אנשים שמפחדים לקחת סיכון ולעשות שינוי בחיים כמו שהרגשתי בעבר או כל מי שחי באזעקות וטילים”.
פגיעת רקטה בחצר בניין באשדוד. צילום: מוטי מילרוד
אתה לא מפחד מההשוואה של חוויה של צד אחד לחוויה של צד אחר?
“ניסיתי לשים בספר לשני הצדדים את אותו המשקל באמצעות שתי דמויות שהן דמויות פרטיות. בסיפור שתי הדמויות נמצאות באותו מצב, אין פה צד אחד שהוא יותר או פחות. יש בספר שיחה בין שתי הדמויות שממחישה את זה. ‘אמיר: “ארבעים וחמש שניות, זה הזמן שהוקצב לנו. נראה ממש כמו משחק מחבואים. אנשי החמאס סופרים עד ארבעים וחמש, ואנחנו צריכים להתחבא מפני הטיל’. ‘אצלך זה משחק המחבואים, אצלנו זה משחק התופסת: הפצצות של צה”ל מנסות לתפוס אותנו, ואנחנו בורחים מפניהן לפני שיתפסו אותנו, יפגעו בנו ויהרגו אותנו’.
תומר ותומר טרבלסי. צלם לירון אראל
“לספר יש כמה מטרות ומסרים. המצב המדיני שיש לו פתרונות הוא רק אחד מהם, אבל זהו קודם כול סיפור אהבה. למרות שהספר הוא מאוד חשוף, החלטתי ללכת איתו קדימה כי אני חושב הספר הזה יכולה להיות התרומה הקטנה שלי להפוך איכשהו את העולם בו אנו חיים טוב יותר גם ברמה האישית והפרטית של האדם וגם ברמה של קבלת השונה והזר בחברה שלנו. אחד המסרים הוא להעז לקחת סיכונים ולקבל את השונה ואת עצמך”.
טרבלסי החליט לתכנן בראשו את הספר הבא שיכתוב, אף שבימים אלה הוא עסוק במיוחד בהפצה ופרסום של ספרו החדש, והוא עוד ממתין לגלות את תגובות הקהל.
ספרי ניב היא ההוצאה הגדולה בישראל במימון המחבר, מוציאה מאות כותרים בשנה, ביניהם ספרים שהפכו לרב מכר.
