לזכור ולשמור: ה"זיכרון בסלון" של משפחת יעקבסון

אחד האתגרים הקשים שנוצרים במציאות תחת איום הקורונה הוא הניסיון לשמור תחושה מסוימת של שגרת חיים. הגעתו של יום לאומי רב משמעות כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שיחל מחר בערב (שני), רק מעצים את האתגר ומעלה את השאלה כיצד ניתן לשמור את זכר הקורבנות גם כשכל אחד מאיתנו נאלץ להישאר בביתו. כדי לשמר את משמעות היום החשוב גם בתקופת הקורונה, מיזם "זיכרון בסלון" השיק אתר המאפשר לציבור לקחת חלק בציון היום. בין האפשרויות: שיחת וידאו דיגיטלית עם ניצולי שואה מסלון ביתם באמצעות ה-zoom. 

בין הניצולים שיעניקו את עדותם בערב יום הזיכרון "לאורחים" מעברו השני של המסך, בני הזוג יעקבסון מאשדוד – הרמן, 84, וענת, 78. השניים שרדו את השואה בהיותם ילדים, ולאחר המלחמה עזבו את מולדתם, רומניה, שבה הכירו ועלו לארץ.

כאן הקימו משפחה לתפארת והיום יש להם שישה נכדים, ניצחונם שלהם על האויב הנאצי. במיזם הם משתתפים מתוך רצון להעניק לדור הצעיר את לפיד הזיכרון. "צריך לשמור על הזיכרון שלנו, את הסיפורים שלנו." מסביר הרמן, "חשוב שלא ישכחו את האנשים שהיו בשואה". סיפורם של השנים דומה לסיפורים של עוד רבים אחרים שבעודם ילדים נאבקו לשרוד ולהישאר בחיים, אך אין זה מגמד את הזוועות אותן עברו. רגע לפני שהם נותנים למשתתפי המיזם להציץ אל סלון ביתם, הם חולקים איתנו חלק מאותן זיכרונות כואבים.

הרכבת לגטו מוגילב פודולסקי

הרמן נולד 1935 בעיר סאטו מארה שבמערב רומניה. במהלך מלחמת העולם השנייה הועבר יחד עם משפחתו לגטו מוגילב פודולסקי שבאוקראינה, שם נשארו במשך ארבע וחצי שנים, עד שחרור העיר על ידי הכוחות הסובייטים. אחד מזיכרונותיו הקשים ביותר היא הנסיעה ברכבת מצ'רנוביל אל הגטו.  

"זאת היתה רכבת מסע שהובילו בה בהמות". הוא נזכר, "בקרון אחד, שהיה בו בדרך כלל מקום לעשר פרות או סוסים, הכניסו 200 יהודים. היתה צפיפות גדולה. אנשים במשך ארבע שעות לא נושמים ודחוקים, היו הרבה אנשים שמתו בקרון. אבא שלי ועוד כמה צעירים לקחו את המתים וערמו אותם על רצפת הקרון, אותי ועוד כמה ילדים נוספים שמו על ערמת הגופות, כדי שנהיה קרובים יותר לחלון של הקרון שהיה מכוסה בתייל, כדי שלא נחנק ונמות גם. מהערמה הזאת הסתכלתי על האנשים בקרון וראיתי איך עוד ועוד מתים מסביבי".  

הרמן יעקבסון. "צריך לשמור על הזיכרון שלנו, את הסיפורים שלנו"

סוד בחבית היין

"כשהתחילה המלחמה לקחו את אבא לעבודת פרך בהונגריה". מספרת ענת את סיפורה הכואב, "אמא שלי דאגה, אז היא לקחה אותנו יחד איתה לבית של דודה רחוקה. שם אני ואחותי הגדולה הוסתרנו בחבית יין במרתף, אני לא זוכרת כמה זמן וימים היינו שם. הדודה הזאת אומנם היתה יהודיה, אבל כדי להציל את המשפחה שלה ואותנו היא התחתנה עם גבר נוצרי, ושמרה על היהדות שלה בסוד".  

"הבן של אותה דודה היה משתף פעולה עם הנאצים, הוא פנה לראשויות ואמר להם שאמא שלו מסתירה שתי ילדות יהודיות". ממשיכה ענת לתאר את הטרגדיה הכואבת שנחקקה בזיכרונה. "כשהחיילים הגיעו לבית הם לא מצאו את אחותי ואותי כי היינו במחבוא. הם רק מצאו את אמא שלי בחצר הבית, שמה הם פשוט ירו בה והרגו אותה במקום, בלי שנשארה לנו אפילו תמונה ממנה. בזה אבל נגמר הסיפור ולא חיפשו אותנו שוב". כשנגמרה המלחמה הדודה הרחוקה שהסתירה את האחיות החליטה לפנות לסוכנות היהודית, בתקווה למצוא להן משפחות יהודיות מאמצות. האחיות הופרדו, כל אחד הופקדה בידי משפחה יהודית אחרת ללא המשך הקשר בניהן. רק כאשר בני הזוג יעקבסון עלו לארץ, מצאה ענת את אחותה לאחר שנים ארוכות של ניתוק.  

ענת יעקבסון. תמונות מהאלבום המשפחתי.

"שלא ישכחו שמדובר פה בניצולי שואה"

ביחס על קשיי ההסגר עקב התפרצות נגיף הקורונה בארץ, הרמן וענת מספרים כי הם מקפידים ככל האפשר על הכללים. את הילדים והנכדים הם רואים בעיקר בעזרת שיחות וידאו. לפעמים אחד מהם בא לבקר, כמובן בלי לעבור את פתח הבית וכשהם ממוגנים בכפפות ומסכות. "אנחנו סגורים בבית". מעיד הרמן "בבוקר מגיעה הסייעת שלי, ואחרי שאני אוכל ומתרחץ אנחנו יוצאים לגן במרחק 100 מטר מהבית". "עכשיו יש מחשב ושיחות וידאו, אז אפשר לדבר ולראות". מוסיפה ענת "הנכדים בעיקר מתקשרים כל הזמן בודקים לשלומנו".

כאשר יום השואה חל בעוד פחות מיממה, לענת יש מסר חשוב לומר לציבור, במיוחד לצעירים: "המון מקורבנות הקורונה הם ניצולי שואה ששהו בבתי אבות, וזה חבל מאוד. חשוב שמי שנשארו, הדור השלישי, לא ישכחו שמדובר פה בניצולי שואה. השנה גם לא מתקיימים הטקסים כמו שמתקיימים כל שנה ואני חושבת שזה משפיע על כולם".

לזכור בימי קורונה

האתר של מיזם "זיכרון בסלון" פתוח לשימוש חופשי ומציע מגוון אפשרויות שונות לציון היום החשוב. בין אם אתם מעוניינים במפגש "זיכרון בסלון" מקוון הכולל עדות או בקיום מערך אישי יותר לציון היום עם המשפחה הקרובה. בפנים ניתן למצוא ערכות המותאמות למשפחות, ילדים ובני נוער, הנחיות כיצד לקיים מפגש Zoom עם סבא וסבתא ומערכים שונים המציעים דרכים להתחבר ליום, גם כשכולנו נאלצים להתבודד. כך למעשה, כל אחד עדיין יכול לארח ולהתארח במפגש של זיכרון בסלון תוך שמירה על כללי הבריאות וההסגר. כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס לאתר המיזם ולבחור באופציה המתאימה לכם: "סלון משפחתי", "סלונים פתוחים" או "רוצה להתארח".  יש להדגיש כי המפגשים המקוונים יתקיימו באמצעות ה-zoom בערב יום הזיכרון, והשתתפות בהם מחייבת הרשמה מראש באתר.

עדי אלטשולר, מייסדת מיזם 'זיכרון בסלון': "השנה, עוד יותר מתמיד, נציין כולנו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית, בסלון הפרטי יחד עם בני המשפחה. הטקסים הרשמיים והעצרות בוטלו, המצעדים והסיורים הוקפאו וניצולי השואה מבודדים בבתיהם על מנת לשמור על בריאותם. כדי בכל זאת לציין את יום הזיכרון ולשמוע את הסיפורים והעדויות של הניצולים, 'זיכרון בסלון', שכבר הפך למסורת, ערך התאמות דיגיטליות על מנת שנוכל לזכור גם השנה למרות משבר הקורונה. האחריות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, היא לזכור, לשמוע וללמוד על הסיפורים והעדויות בכל דרך אפשרית, גם במציאות של היום, כדי שלעולם לא נשכח".