רקמה אנושית אחת: 122 בוגרי שבט הצופים דותן שבו גדל והדריך אביב חקאני מאשדוד – הקליטו את השיר לזכרו ולזכר שני הבוגרים האחרים של התנועה באשדוד בתוכנת "זום".
סרן חקאני, קצין המנהרות הראשון בצה"ל, נפל בציר פילדלפי ב-12 במאי 2004. בן 23 במותו. הוא הותיר אחריו הורים, עדנה וחיים ושתי אחיות, עינב ואדווה, והרבה מאוד חברים.
אביב חקאני ז"ל. צילום באדיבות המשפחה
בכל שנה מאז האסון מגיעים לערב שירי הלוחמים של תנועת הצופים באשדוד (שבטי דותן, אביב – על שמו – והנחל) מאות מתושבי אשדוד.
השנה, בעקבות ההגבלות על התקהלות בצל מגפת קורונה, במקום לקיים את הערב המשותף, אספו חבריו של סרן אביב חקאני ז"ל, 40 בוגרי ובוגרות בשבט, חלקם עוד מהשנים שאביב היה מדריך בשבט וחלקם מדריכים בשבט כיום. וכולם יחד, כל אחד מביתו:
השיר "רקמה אנושית אחת" (מילים ולחן: מוטי המר) מלווה את הערב המשותף מראשיתו – ערב שמתקיים בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לזכר נופלי השבט, אביב חקאני, שמואל חימו ועופר רוזנצוויג ז"ל.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
ערב שירי לוחמים בשנה שעברה
"ככל שנקפו הימים, הבנו שהשנה לא נוכל להפגש ואז התחילו טלפונים, ומפגשים וירטואלים, ורעיונות שצצו מכל פינה בוואטס אפ של אמצע הלילה ובהודעות אישיות בפייסבוק מכל גיל ובכל שעה… והמסר המרכזי – אין מצב שלא עושים משהו ביחד, זוכרים יחד, גדלים יחד, מחבקים".
כתב בדף הפייסבוק שלו המשנה לראש העיר אשדוד, יניב קקון, חבר ילדותו של חקאני. "אביב שלנו, כבר 15 שנים שאנחנו מתכנסים בערב יום הזיכרון, בוגרים, חניכים ומדריכים (חלקם היו בגן הילדים כשנפלת ולחלקם יש כבר ילדים בגן או ביסודי), בוחרים לזכור סביב יצירה משותפת, חברות ואהבה.
עדנה חקאני אמא של אביב ויניב קקון בביקור במחנה קיץ של הצופים
ערב בו התקווה מניעה אותנו לפעולה ולא הפחד, היש ממלא את ההעדר, מחבר את האנשים, גם אנשים שלא הכירו אותך, הנושאים בליבם את הסיפור המשותף שלנו. ממקום אוהב, מתחבר ויוצר.
ככל שנקפו הימים, הבנו שהשנה לא נוכל להפגש ואז התחילו טלפונים, ומפגשים וירטואלים, ורעיונות שצצו מכל פינה בוואטס אפים של אמצע הלילה ובהודעות אישיות בפייסבוק מכל גיל ובכל שעה… והמסר המרכזי – אין מצב שלא עושים משהו ביחד, זוכרים יחד, גדלים יחד, מחבקים.
נהרג ביום השלישי למלחמת לבנון, 9.6.82: עופר רוזנצווייג ז"ל. באדיבות המשפחה
חוויית ההתכנסות הזאת שממשיכה באותה עוצמה, היא חלק מהחיים שלנו. אש החיבור והיחד בוערת בנו, אז השנה לאור הנסיבות, בחרנו ליצור וידאו של השיר שמלווה אותנו מהשנה הראשונה ועד היום, אליו הצטרפו עשרות בוגרים מאלו שהיו איתנו בשכב"ג ועד השכב"ג של היום… יצא מרגש.
ובאמת, במפגשים שלנו, הקו שמפריד בצורה ברורה בין מה שחי ומי שמת הולך ומטשטש. נכון, אתה חסר לי ואני מתגעגע לילדים שלך שלעולם לא ישחקו עם הבנות שלנו בפארק שליד השבט. אבל הקשר שלנו, אח אהוב, חי בקהילה שלנו, אתה חי ברעידת הכלים ומיתרי הלב. חלקי הפאזל – משפחה, חברים וקהילה משתלבים לתמונה אחת, מורכבת ומלאת משמעות.
אנחנו מוציאים את הזיכרון מהמצבה אל השכונה, אל מערכות היחסים שלנו. מודים מכל הלב על כל מפגש, כי כל רגע הוא אינסופי וחד פעמי באותה הנשימה.
אתה מבין, בעיני אח אהוב, לכנס את כל החלומות האלה, את כל הקשרים האלה, את כל העשייה הזו, את הדיאלוג בין האנשים, מדרגה אחרי מדרגה, שנה אחרי שנה, זו המשמעות החזקה ביותר של המשפט, במותך ציווית לנו את החיים – 'כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה'."
"האהבה אחד לשני, לארץ ולעם היא זו שמובילה אותנו." אומרת עדנה חקאני, אמו של סרן אביב חקאני ז"ל, "למזלו של אביב הוא חווה את שלושת האהבות העזות הללו, ובזכותו אנחנו בוחרים להגיד שאנחנו כאן מאהבה. נמשיך לשאת את הלפיד שהותרתם בידינו בכל דרך, שנה אחרי שנה ולהפיץ את האהבה לארץ הזו – ולאנשים שחיים בה. אתם בליבנו לעד.
השנה יותר מתמיד אנו מחויבים לבנים, במותם הם ציוו לנו את החיים ואנו מחויבים לשמור על החיים. השנה בזמן הצפירה לא נרכין ראש נביט בגאווה למעלה לבנים ונאמר להם תהיו גאים בנו כשם שאנו גאים בכם השנה נביט סביבנו כדי לראות האם יש משהו שזקוק לעזרתנו, השנה נהיה ערבים אחד לשני אפילו יותר מהרגיל. יש בנו אהבה והיא תנצח, ביחד עוד נראה ימים טובים יותר".
צוות ההפקה: רוני מלול, ניתאי שושנה, אושר עוז, יובל פנחס, אלדן שלוש, בר כהן, אלכס סביצקי, רועי כהן צדק, קשת כהן, אבירם רוזנפלד, יניב קקון, מאור פלג וליאור ציון.
