המסע של משפחת הרוש ללבנון בעקבות הבן שנפל

"לבנון אינה מאמינה בדמעות": סרט דוקומנטרי שבו חוזרת משפחת הרוש מאשדוד למקום נפילתו של בנם סרן משה הרוש.

ב-30 במאי 1996 נהרגו שלושה קצינים וחייל צה"ל בפיצוץ שני מטעני חבלה בדרום לבנון וביניהם סרן משה הרוש, בן 23 מאשדוד. משה שרת כקצין ביחידת הקישור ללבנון ובאותו יום התקבלה הודעה על חיילים שנתקלו במטען. משה, שהיה בשיירה היוצאת מלבנון בדרכו הביתה, התעקש לצאת עם כוחות הסיוע ולעזור כחובש. מטען צד שני שהוטמן כמארב באותו המקום השיגו כשהיה בדרכו לעזור לאחרים. עמו נהרגו סא"ל יורם דהאן, סמ"ר יצחק שפירא וסגן צחי מזרחי.

משה נקבר בבית העלמין הצבאי באשדוד והוא הותיר אחריו הורים, גלוריה ויצחק, שלוש אחיות – אוסנת, רונית וטלי, ואח – יניב.

 מפיק הסרט, דוד בן זינו, מספר: "הכוונה המקורית הייתה להפיק סרט על שלושה בני העיר, חניכי הסניף המקומי של תנועת הנוער 'בני עקיבא', שנפלו באירועי טרור אחד מהם הוא בן דודי דוד בן זינו, שנהרג בפיגוע בצומת בית ליד. לאחר תחקיר ראשוני בבית משפחת הרוש שבנה משה נפל בלבנון נשאלתי ע"י האב האם אני מעוניין לצפות בפיגוע בו נהרג משה. אותן מספר דקות צפייה בחומר גלם מצילום הפיגוע הצמיתו אותי ואז גמלה בי ההחלטה לסייע למשפחה בבקשתה לבקר במקום מותו של הבן".

מתוך הסרט "לבנון אינה מאמינה בדמעות", בימוי: אבי בוחבוט, הפקה: דוד בן זינו

הסרט צולם בינואר 2000, ארבעה חודשים לפני יציאת צה"ל מאדמת לבנון. אל בן זינו, הצטרף התסריטאי והבמאי אבי בוחבוט ולאחר שהתקבלה תמיכה מעיריית אשדוד, מקרן ברוש לעידוד יצירה בקהילה של הרשות השנייה ומאגף השיקום של משרד הביטחון יצאה ההפקה לדרך.

הסרט, מציין בן זינו, עוקב אחר מסע לא יאמן של משפחה ישראלית שהרכבה חילוני ודתי, ימני ושמאלי. זהו ביקור נדיר של משפחה מאשדוד בתוך תחומי לבנון, במקום מותו של בנם בפיגוע כפול בדרום לבנון. שחזור הפיגוע מסתייע בצילומי ארכיון, והוא כולל תיעוד אותנטי של הפיגוע עצמו שהתרחש לעיני מצלמה. ביום הביקור שלהם ממש אירע פיגוע נוסף.

בן זינו: "סיפורה של משפחת הרוש אינו רק סיפור מרגש ומטלטל אלא אף מעורר למחשבה. הסרט הוקרן בפורומים שונים והצליח לעורר תגובות רגשיות חזקות. זאת שליחות בעיניי לדאוג שכמה שיותר בני נוער יצפו בו. לעולם לא אוכל לשכוח את יום כניסת המשפחה אל תוך שטח לבנון, משיקולי ביטחון נאלצתי להישאר בשער פטמה בשעה שחלק מבני המשפחה נכנסו ללבנון. האם גלוריה החליטה לחזור לאשדוד וביתה אסנת המתינה לחזרת בני משפחתה.

"על הסיור המסוכן פיקד תת אלוף אלי אמיתי, מפקד היק"ל מלווה בלוחמים רבים שאבטחו אותם ואת הבמאי שצילם בעצמו מאחר ואושרה כניסתו של איש צוות אחד בלבד. היה חשש משמעותי לביטחונה של המשפחה השכולה והמלווים וכמפיק שיזם ויצר את כל הדרמה הזאת המתנתי בשער. שעות ההמתנה הללו, בשעה שבחלל האוויר נשמעו הדי התפוצצויות היו מהשעות הקשות ביותר בחיי".