חנה גור היא אמנית ידועה ומוכרת באשדוד ומחוצה לה. אתם זוכרים אותה בוודאי מתוכנית הטלוויזיה “כוכב נולד” מהעונה השנייה, בה כיכבה לפני 16 שנים. ההשתתפות עם הראל מויאל והראל סקעת, מהווה עבורה חוויה משמעותית ביותר ונקודת ציון חשובה בקריירה שלה.
חנה שגדלה באשדוד ונשארה בה למרות הקשיים הכרוכים בכך, היא מוזיקאית, זמרת מוערכת ומורה לפיתוח קול. בדיוק כשיצאה עם תקליט מוצלח ומושקע במיוחד, שהחל להיות מושמע על גלי האתר, פרצה הקורונה וגזלה ממנה את הסיכוי להצליח ולהתפרנס.
"המטרה: להציל את הקיץ"
“לא משחררת סינגלים יותר”, היא אומרת. “3 סינגלים יצאו והקפאתי פעילות חוץ מהשיר החדש שלי Stay Home (With Me) שחשוב לי לשלב באלבום כרצועת בונוס. השיר הזה שיצא רק עכשיו כבר מושמע בחו"ל. באנגליה ובאוסטרליה התלהבו ממנו…"
השיר נכתב לפני כחודש ומאחוריו יש סיפור מעניין: "השיר נכתב במחשבה על האוכלוסייה המבוגרת, ועל אמא שלי שמוגדרת בסיכון. במטרה לקרוא לכולם לחזק ולהרגיע את הלב והמחשבות במשך השהייה בבית".
זה הבית הראשון מתוכו:
I know this isn’t forever
I feel it in my bones
I know it will get better
My heart is telling me so
חנה מספרת: "בסוף פברואר חזרתי יחד עם בן, בן זוגי, מירח דבש בתאילנד. נאלצנו להישאר 14 יום בבידוד. לקראת סוף הבידוד חלמתי חלום, התעוררתי עם המנגינה של הפזמון וכך נולד השיר. המילים זרמו מתוכי. למחרת נפגשתי עם אסף סבג – מוזיקאי אשדודי וחבר קרוב (שגם הוא נסע איתנו לתאילנד בירח דבש משלו ואף חזר איתנו באותה טיסה). הלחנו, עיבדנו את השיר ביחד והקלטנו אותו בסוף מרץ באולפן הביתי של אסף.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
"היה חשוב לי לבטא קול רגוע. השיר הזה, הוא חלק בלתי נפרד מהתמהיל של החיים שלי ותקופת הקורונה הנוראית הזאת, שבה מוכרחים לשמור לא רק על חיינו אלא גם על החיים של אחרים, ואין ספק שניכנס עם זה לדפי ההיסטוריה".
סמדר שרת. צילום: אורן הלפרן
איך את מתפרנסת בימים אלה?
"אני לא מתפרנסת בזמן הקורונה. אני מורה לפיתוח קול כבר שש שנים. מלמדת באופן פרטי, מלמדת בביה"ס למוזיקה 'גרופ מיוזיק' בתל אביב ומעבירה סדנאות לפיתוח קול בסוכנות רוברטו. כרגע אני לא מלמדת, למעט מספר מצומצם של תלמידים בלימוד מרחוק. כל ההופעות בוטלו: פורים, פסח, עצמאות.
"לא מופיעה כבר חודשיים…לא רואים אופק ומה שנשאר לנו זה רק להתפלל. המטרה היא להציל את הקיץ. כל עולם התרבות במשבר מאד גדול, כולנו נטולי פרנסה עם 0 הכנסות ויש דברים שמבחינה מדינית צריכים להשתנות. לא ייתכן שכמשלמת מיסים וכעצמאית לא יינתנו לי אותן הזכויות כמו לעובדים שכירים. אני משלמת ביטוח לאומי ונשארת בסוף לא מבוטחת!!!"
את בת 38, התחתנת רק לפני שנה – עם בחור הצעיר ממך ב-12 שנה. איך זה?
"באיזשהו שלב בשנות השלושים לחיי היה לי קשה למצוא זוגיות וכמעט וויתרתי על זה. הרגשתי שאני לא מצליחה לפתח רגשות כלפי אלה שיצאתי איתם לדייטים. ברגע שכמעט התייאשתי פגשתי את בן. את בן הכרתי לפני שלוש שנים. יצאנו חודש וזה נגמר מצידו, כי הוא נבהל מהפער בגילאים. היו לי כבר בני זוג צעירים ממני. גיליתי שאנשים מעל גיל 40 מקובעים יותר, אני לא כזאת, אני דינאמית, מהירה וספונטנית. שנה לאחר שנפרדנו הוא חזר לעולם שלי וחיזר אחרי במרץ, נעניתי לחיזוריו ומאז לא נפרדנו. כנראה שהזמן בנפרד עשה את שלו".
מה המיוחד בו?
"טוב הלב שלו. הוא האיש הכי טוב שזכיתי להכיר. הוא תמיד ידאג לי. תמיד מחבק וחם, תמיד אומר מילים מחזקות. לאחרונה הפך לשף והכל יוצא לו טעים ואני כמובן צריכה לאכול את הכל. עברנו תקופה מאד קשה, הייתי בוכה המון. היו אנשים שניסו לסכל את החתונה שלנו כתוצאה מקנאה".
החתונה הייתה במעמד ראש העיר, יחיאל לסרי, נכון?
"כן, אני מחוברת אליו. אל הדו קיום שהוא שואף אליו. אני מתגוררת ב-ג', יש כאן אוכלוסייה חרדית וחילונית כאחד. זה עובד וזה יפה בעיניי. אני חושבת שחשוב מה ראש העיר משדר כדי ליצור את התמהיל העירוני . הכרתי את ראש העיר בעקבות הפקות, מופעים ואירועים כמוזיקאית אשדודית ומאד גאה בכך. אני אוהבת ליצור הפקות ולשלב כוחות".
"עושה מה שהנשמה שלי אוהבת לעשות"
אחד האירועים הזכורים מגור בתודעה הציבורית הוא הופעתה בחוף הים באשדוד לפני קרוב לארבע שנים, כשהתבקשה לרדת מהבמה כ לבשה ביקיני. הסקנדל לא איחר לבוא.
"זה מאד השפיע עלי וזה אפילו פגע לי בביטחון, וזה משהו שעד היום אני מתמודדת איתו.
"אני חושבת המון לפני שאני מחליטה מה ללבוש להופעה וזה משהו שאני עובדת עליו במטרה כן לחזור לחופש שלי. מנסה לא להקשיב לקולות האלה שיש לי בראש מאז שזה קרה .להיות יותר חופשיה בבחירות הביגוד שלי כי אני באמת מאמינה שזה בעצם חופש הביטוי שלי, החופש האמנותי שלי ושזה לא אמור לפגוע באף אחד. עצם העובדה שבעקבות המקרה משרד התרבות החליט על חוק חדש שמחייב אמניות להתלבש בלבוש צנוע ולא חושפני בכל הופעה מטעם משרד התרבות, זה דבר הזוי".
הוצאת שני אלבומים, איך את רואה את ההתפתחות שלך בשניהם?
"אני מרגישה שחלפו שנות אור מאלבום לאלבום. האלבום הראשון יצא בדצמבר 2012 ונקרא 'הכל מתחיל ונגמר באהבה וזה לא הסוף, זאת רק ההתחלה'. אז הייתי בחורה צעירה ועברתי לימודים של שנתיים וחצי פיתוח קול – דבר שקודם חשבתי שאין צורך בו והפך לאחת החוויות הכי חזקות שחוויתי. זה שינה לי את כל המחשבה על מה זה טכניקה.
"למדתי פעמיים בשבוע שיעורים פרטיים עם מורה פרטי – מפיק ומעבד מוזיקלי – עופר המרמן שגם הפיק ועיבד את האלבום הראשון. למדתי שכדי לשיר לא מספיק רגש אלא נדרשת טכניקה. זה נתן לי המון כוח והמון ביטחון. ידעתי שבאיזשהו שלב אהיה מורה לפיתוח קול, דבר שקרה שנים אחר כך כי מאד התמקדתי ביצירה עצמה.
"בדצמבר 2019 יצא האלבום השני מחולק לצד א' וצד ב'. יש לי כמה פנים. חצי ממנו בעברית ישראלית שמדברת למדינת ישראל וחלק שני באנגלית מדבר לעולם, עם הפנים החוצה. היה לי חשוב לשקף את שתי השפות האהובות עלי – עברית ואנגלית. אפשר הכל ורצוי לעוף אם אפשר.
"באלבום הראשון כתבתי רק חלק מהשירים. באלבום השני כל המילים שלי ובחלקו גם לחנים. רוב השירים הולחנו על ידי קובי בוריסי שהוא חבר מאד קרוב ומוזיקאי אשדודי מוכשר ואדם שאני מאד אוהבת. ממש שמחתי לעבוד איתו על השירים שלי שהפכו להיות שלנו".
אהבת המוזיקה צמחה בבית בו גדלת?
"הבית שגדלתי בו היה בית מאד מוזיקלי עם מוזיקה מכל העולם. שמעו אצלנו כל הזמן מוזיקה: הביטלס, קרול קינג, להקת אבבא ועוד. אימא הייתה קונה לי קסטות במשביר ברובע א', של אדם, ירדנה ארזי ועופרה חזה וכשבגרתי כבר קניתי דיסקים בעצמי".
מה הדיסק הראשון שקנית?
"Supposed Former Infatuation Junkie של אלאניס מוריסט".
מי השפיע עלייך מוזיקלית?
"רונית שחר, מיקה קרני, היהודים, Guns n’ Roses, אנוק, שריל קרואו, טורי איימוס ועוד הרבה. המוזיקה שאני יוצרת היא פחות מיינסטרים, אני עושה מה שהנשמה שלי אוהבת לעשות. קיבלתי הרבה הצעות לשנות את הז'אנר שלי. הציעו לי לשיר מוזיקה מזרחית במילים אלה 'ננפח לך את הכיסים', אבל סירבתי בידיעה ברורה שאם אני אלך נגד הנשמה שלי אשאר בסופו של דבר חלולה וריקה מתוכן. בחרתי להישאר נאמנה לעצמי. במודעות לכך שאני לא מיינסטרים".
כל כך הרבה חום ואהבה יש בחנה, שיהיה לה בהצלחה למרות הכל.
