“אבא אדם מאוד בריא, כזה שמקפיד על כושר ואף פעם לא חולה”, העיד בתחילת השבוע אלעד, בנו הבכור של רפי חמאוי, המורה מאשדוד, שמצבו הידרדר לאחר שחלה בקורונה.
חמאוי, 64, אושפז בשבוע שעבר בבית החולים ברזילי וביום שישי בבוקר הוחלט להרדים אותו ולחברו למכשיר הנשמה. נכון לכתיבת שורות אלה רפי מורדם ומונשם במצב קריטי. על מנת להציל את חייב הוא החל לקבל טיפול בתרופה בשם רמדסיביר וגם בתרומת פלסמה עם נוגדנים לנגיף.
רפי, שנשוי לשרית ואב לשלושה – אלעד, 29, דור, 25 ונועה, 21, הוא המורה המיתולוגי לחינוך גופני במקיף ג’, שם הוא עובד עשרות שנים. בבית הספר מכנים אותו “האיש והאגדה”. בעיר הוא מוכר גם כמאמן הכושר לשעבר של מועדון ספורט אשדוד, ובצעירותו היה אלוף ישראל בריצת 100 מטר.
כמעט כל בני המשפחה נדבקו
לפני כשבועיים וחצי נדבק בנגיף הקורונה, יתכן שבמהלך פגישה של ארגון המורים שבה השתתף ובה נחשף לחולה. בשבוע שעבר לאחר שרמת החמצן בגופו ירדה הוחלט לאשפז אותו במחלקת הקורונה בברזילי.
תמונה שצילם רפי חמאוי במהלך ההסגר בגל הראשון לטובת הכנת סרטון של צוות מקיף ג׳ לשמירה על הבריאות
“לאבא בסך הכל לא היו בעיות נשימה, אלא בעיקר חום, חולשה והמון שיעולים”, מספר הבן. לדבריו, את המסר כי נחשף לחולה קיבל אביו רק מקולגות שלו, שביום שישי, 10 ביולי, קיבלו הודעה לנייד במסגרת איכוני השב”כ, הודעה שרפי לעולם לא קיבל.
למחרת כבר החלו להופיע תסמינים. “הוא נכנס לבידוד ביתי ברגע שהוא שמע שהוא אולי נדבק, יום אחרי עלה לו החום ועלה החשד שהוא חלה. בראשון אחר כך הוא עשה בדיקת קורונה – לקחו חמישה ימים עד שקיבלנו את התשובה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
בעוד רפי המתין לתשובה בעניינו, גם בני משפחתו החלו לחלות בזה אחר זה. ראשונות היו האישה שרית והבת נועה, ואחריהן הבן דור. אך אלעד טוען כי בעוד הם קיבלו תשובות מהירות, אביו קיבל אחרון את התשובה, כשהתוצאה הייתה כבר ברורה מראש: “כל המשפחה שלי יצאו חיוביים לקורונה חוץ ממני. ברגע שקיבלתי תשובה שאני שלילי, שכרתי דירה כדי לעשות שמה את הבידוד”.
מצבו של האב הלך והחמיר, אך ללא סימן ברור שיצביע על כך מלבד סטורציה (אחוז חמצן בדם) נמוכה וחולשה מועטה. כלפי חוץ, רפי המשיך להפגין חיוניות ולא חשף את קשיי המחלה. רפי והמשפחה החליטו לפנות לבית החולים אסותא אשדוד כדי להיות בטוחים שהכל כשורה. לדברי בנו, לא נמצאו ממצאים חריגים מספיק מלבד צילום ריאות מעורר חשד, והוחלט לשחררו למחרת. בשבוע שעבר מד הסטורציה שוב הצביע על ירידה בחמצן בגופו, והפעם הוא הוכנס לאשפוז.
“במשך כל הזמן הזה לא אפשרי לראות אותו”, משתף אלעד על הקשיים שעבר, רחוק ממשפחתו. “המשפחה שלי בבידוד מוחלט בבית ואני בבידוד מוחלט בדירה אחרת. התחושות בזמן הזה הן נוראיות, חוסר אונים מטורף. במיוחד שכל תקופת הקורונה נמנענו מכל מגע אפשרי. ממש נשמרנו. לא הולכים למסעדות או מסתובבים כי אנחנו בקבוצות סיכון. אמא שלי חולת סכרת והיא בסיכון מאוד גבוה ואני אסתמטי”.
משפחת חמאוי בטיול משפחתי לסלובניה. מימין לשמאל – רפי, דור, שרית, נועה ואלעד. צילום פרטי
אלעד מספר כי עקב חולשת אביו הם כמעט ושלא הצליחו לתקשר איתו מלבד הודעות טקסט ספורות ביום, על שיחות טלפון אין בכלל על מה לדבר. “בפעם שאמרו לו שרוצים להנשים אותו הייתה הפעם היחידה שהוא התקשר אליי. הוא אמר לי ‘אלעד, אני פוחד, רוצים להנשים אותי, אולי נחפש בית חולים אחר?’. אני הייתי בקשר רציף עם הרופאים והאחיות, סיפרו לי שהוא מתפקד וצלול אבל עדיין חלש מאוד וסובל. ביום שישי שלבסוף הרדימו אותו בדיוק יצאתי מהבידוד, נסעתי לבית החולים על הבוקר, אבל הוא כבר היה מונשם בגלל שהוא היה במצב חירום. לבסוף הצליחו לייצב אותו אבל הרופא אמר לי שהוא כנראה לא הולך לשרוד את הלילה”.
סגירת מעגל במחלקה
שתיים מהאחיות שמטפלות בחמאוי במחלקת טיפול נמרץ קורונה הן אשדודיות שלמדו בבית הספר וכשרפי אושפז בברזילי הבינו שזה המורה המוכר להן היטב.
פולינה גימז'נסקי, אחות בת 34 בבית חולים ברזילי, היא בוגרת מקיף ג'. על אף שלא הייתה תלמידה של חמאוי היא מעידה כי כשהגיע לבית החולים מיד זיהתה את פניו המוכרות.
האחות פולינה גימז'נסקי. צילום פרטי
"אני זוכרת", סיפרה, "שעם חבר וחברה נסענו פעם למשחק כדורגל בקרית אליעזר בין מכבי חיפה למ.ס אשדוד באוטובוס של האוהדים. בגלל שהקבוצה הפסידה, 5-0, האוהדים כעסו ועזבו כבר באמצע המשחק. אנחנו נתקענו שם, ילדים בני 15-16, בלי דרך לחזור הביתה. ידיד שלי, שכן היה תלמיד ישיר של רפי, פתאום קלט אותו בחצי עין, הוא ניגש אליו ושאל אותו 'תקשיב נתקענו בחיפה מה עושים?'". כדי לא לנטוש את התלמידים, משך רפי כמה חוטים, והשלושה הועלו לאוטובוס של שחקני מ.ס אשדוד.
"בשביל חבר'ה בני עשרה זאת הייתה התרגשות מטורפת", נזכרת פולינה. "אני ממש זוכרת את זה. הוא הושיב את שלושתנו באוטובוס ושחקני מ.ס אשדוד מתחילים לעלות אחד אחרי השני. זה היה מטורף. מזל שהוא היה שם אחרת היינו תקועים ואני לא יודעת איך היינו חוזרים, הוא לא עזב את התלמידים שלו. הוא איש מקסים וחבל מאוד, כולנו מחזיקים לו אצבעות".
גם אוקסנה פלינר בת 27 שעובדת כאחות בברזילי היא בוגרת מקיף ג'. היא סיימה בשנת 2011, אמנם היא לא למדה ישירות אצל רפי, אבל כשהיא הבינה שהמטופל בבית החולים הוא המורה הוותיק, התרגשה. "קראתי שרפי מאושפז אצלנו בברזילי ולא הייתי בטוחה, היה כתוב רפאל וכולם תמיד קראו לו רק רפי. כשנפל לי האסימון שאני מכירה אותו הייתי בהלם".
"כשהגעתי למחרת למיון הצצתי בחלון וראיתי שזה באמת הוא", היא מוסיפה. "אחי הגדול למד אצל רפי כל השנים, כשספירתי לו הוא היה בשוק, 'מה זה רפי המורה לספורט?!'"
האחות אוקסנה פלינר. צילום סלפי
במחלקה פגשה אוקסנה את הבן, אלעד, ואת בני המשפחה האחרים שמבקרים. "כשפגשתי את הבן של רפי הוא רצה להיכנס למחלקה לשאול כמה שאלות, אז הכנסתי אותו וסיפרתי לו שגם אני למדתי בבית הספר ושאני זוכרת את רפי. אנחנו כל היום מדברים איתו ועם בני המשפחה שמגיעים. זה מאוד קשה, הם יכולים להסתכל עליו דרך החלון, מחובר לכל המכונות ושכולם הולכים בחליפות האלה, זה באמת לא נראה טוב. התהליך פה מאוד ארוך ולוקח זמן במיוחד במצבים הקשים, צריך לקוות לטוב ולהיות סבלניים".
“היום בבוקר, הייתה הפעם הראשונה שיכולתי לראות אותו מזה שבועיים, דרך חלון”, הוסיף הבן ביום ראשון. “לראות את אבא שלך, האדם הכי חזק שאתה מכיר, הגיבור שלך, שוכב ומחובר לכל מיני מכשירים חיוור ובמצב של בין חיים למוות, זה היה מראה מאוד קשה. אבל אני בתוך תוכי מאמין שהוא אדם חזק. יש ניסים והוא ייצא מזה. אנחנו עושים את כל מה שאפשר וכל הזמן מתפללים. בתקופה האחרונה אני רואה איך כולם פונים ומנסים לעזור”.
אלעד מוסיף שבאותו ביקור אצל אביו בבית החולים, הוא פגש את אחת האחיות המטפלות בו, שמסתבר שהייתה תלמידה שלו במקיף ג’. גם היא, כמו רבים אחרים שמכירים את אביו, שיתפה אותו ואמרה לו שהיה ועדיין מורה עם לב ענק עבור תלמידיו.
ידיעה על רפי (למעלה באמצע) בעיתון לאחר זכייתו באליפות הארץ לנוער בריצה ל-100 מטר. מתוך האלבום המשפחתי
“אני לא צריך לשמוע סיפורים, אני מכיר את אבא ויודע איזה אדם מיוחד הוא. אבל כן יש הרבה תגובות. אנשים תומכים, שואלים, מחזקים ומתפללים. מאוד מרגש לראות לכמה אנשים אבא שלי נגע בלב וכמה שהוא דמות משמעותית בחיים שלהם. אחת התכונות של אבא שלי זה שהוא בעצם דמות חינוכית, מעבר לזה שהוא מורה, חשוב לו ללמד דרך ארץ, להראות לאנשים את הדרך הנכונה. תמיד יש לו טוב ורוחב לב לכל אדם שנזקק, באמת אדם שנותן את כל כולו”.
בחודש הבאה אמור אלעד להתחתן עם ארוסתו דניאל, חתונה שאותה תכננו לקיים בצורה מצומצמת עקב הקורונה, עכשיו כמובן הם יחכו לאביו. “כולנו מחכים לאירוע הזה ואבא במיוחד. אנחנו עכשיו מתפללים בשביל אבא ומנסים לעשות את המקסימום. לאמא עכשיו לא קל, אבל כולנו חזקים מאוחדים ומאמינים בלב שלם שהוא יחלים”.
תפילה לשלום המורה
מורי ותלמידי מקיף ג’ יצאו השבוע במחווה מרגשת וערכו תפילות לרפואתו. אחד המפגשים התקיים בראשון בערב בחצר משפחת גולדשטיין, בה השתתף אלעד חמאוי ותלמידים של רפי מדורות שונים – מהעבר והווה.
תלמידים מתפללים לרפואתו של מורם האהוב בחצר משפחת גולדשטיין. צילום באדיבות המשפחה
הקשר של משפחת גולדשטיין עם רפי הוא ארוך שנים. ההורים ליאורה ואריה בוגרי מגיף ג’ מחזור 1987, היו שניהם תלמידיו של רפי. הבן הבכור מאור היה תלמידו של רפי לפני שנים ספורות ובנם הצעיר עומר למד אתו בשנה האחרונה בכיתה י”א. בנוסף בתם היא חברה קרובה של בתו של רפי שאיתה למדה באותה שכבה במקיף, לשתיהן אגב קוראים נועה.
“אני זוכר שהוא היה מורה לספורט מאוד אהוב”, מספר אריה. “הוא היה חברמן, מדבר בגובה העיניים בלי מניירות של מורה. היית יכול לדבר איתו על כל נושא שאתה רוצה, כל בעיה, כל עניין – הוא היה אוזן קשבת. הקשר שלנו עם המשפחה הוא חזק. יש לנו שותפות גורל שבסוף כולנו משפחה אחת גדולה”.
“רפי הוא דמות מאוד מוכרת, והגורל של כל אדם שלישי בעיר קשור בו”, מוסיף הבן מאור. “אמא שלי העירה אותי בחמש בבוקר, עם דמעות, לא הבנתי מה קרה. רפי הוא מורה מדהים, טוב לב, שנותן מעצמו הכל כדי שאנחנו נצליח כזה שמבין אותנו בכל דבר. עבורי הוא הדמות הכי משמעותית שיש בבית הספר. הוא מתחבר לילדים כמו שלא כל מורה יכול, הוא מבין אותנו, צוחק איתנו, הוא אשכרה נכנס לראש של התלמיד. מורה שבאמת שווה להכיר בחיים”.
