כשמדברים על שירותים בסיסיים ברשויות המקומיות לרוב חושבים על פינוי אשפה, גינון, טיפוח פארקים, תאורת רחוב ונושאים דומים. אבל מה עם צל? בארץ שמשית וחמה כמו שלנו זה משאב חשוב מאוד. לעיתים מציל חיים.
האספלט רותח: רחבת החנייה בחוף י"א, אשדוד. צילום: דור גפני
כשמדברים על צל חושבים על עצים. אם אין עצים – אין צל. נכון, חלקית. סיבה נוספת למחסור במשאב היקר הזה קשורה לתחום התכנון והבנייה. אשדוד נבנתה עם שדרות רחבות ורחבות פתוחות שחשופות לשמש הקופחת ואין מפלט.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
רחובות ואתרים שונים בעיר סובלים ממחסור חמור בצל. באזורים החדשים העצים לרוב צעירים וקטנים מכדי לספק לנו סוג של הגנה. במקומות אחרים, כמו רחבת העירייה וקריית התרבות תתקשו למצוא מחסה. לאורך הטיילת נשתלו עצי דקל, שהולמים את האקלים והקרבה לים אך לא מסייעים לנו ממש.
רחוב הצבעוני קירח מכאן ומכאן. צילום: אסף ליבוביץ'
אם תשאירו את המכונית בבית, או אם אתם נטולי רכב פרטי, תגלו בדרככם ברגל שלשמש הישראלית אין רחמים. רשימה חלקית: רחוב רחבעם המלך ברובע י”ג, שבו הילדים צועדים אל בית ספר שקד, רחוב הצבעוני המתפתל רובע ח’, גם רחוב טרומפלדור ברובע ו’, עם בתים נמוכים מוקפים חומות ואתר בנייה צמוד, בולט בחוסר בצל. קחו גם את שדרות הרצל, שחוצות את העיר מדרום לצפון – בקטעים נרחבים שלהן זה רק אתם, המדרכה והשמים, וקצת עצים קטנים ודקורטיביים לצד הקירות של חצרות הבניינים.
באזורים הישנים בעיר זה גם קורה, דווקא היכן שישנה אוכלוסייה מבוגרת רבה. קשישים חוצים את דרכיהם בעיר בעיקר באמצעות אוטובוסים או ברגל, בקיץ מדובר בסכנה של ממש. ברחוב אגדיר ברובע ב’, היוצא מרחוב קיבוץ גלויות, אנו נתקלים בקשישה מותשת שמחפשת מסתור בין צילו המועט של בניין נמוך ומכונית חונה. ברחוב הארוך קשה למצוא נקודה טובה אחת למנוחה.
המגלשה רותחת
רותי זגורי, אשה בת 60 פלוס חיה ברובע ב’ מזה 20 שנה. כסבתא לנכדים החוסר היחסי בצל בעיר מפריע לה בעיקר בפארק השכונתי הקרוב לביתה. “בפארק ליד הבית שלי זה ממש מורגש, חסר צל בשביל הילדים שמשחקים וגם האימהות שיושבות ושומרות עליהן, חבל. כסבתא יוצא לי להגיע הרבה פעמים עם הנכדים וזה מפריע. אנחנו מגיעים בבוקר וממש מרגישים את השמש”.
שד' משה דיין: טיילת, יופי, אבל למה בלי עצים? צילום: אסף ליבוביץ'
באמצע ריצה על הטיילת לאורך רצועת החוף של אשדוד פגשנו את יוליה בן שבת, לבושה בגדי ספורט וקורנת אנרגיה ואגלי זיעה. את המסלול הקבוע היא רצה שלוש פעמים בשבוע, מביתה שברובע ט”ו עד לחוף הקשתות ובחזרה. בדרך כלל היא עושה זאת בשעות אחר הצהריים, בקיץ עוד מדובר בשעות החמות של היום כשהשמש שורפת כל מה שתחתיה, בחירה של יוליה מפאת לוח הזמנים שלה. אמנם היא איננה מתלוננת בהכרח אבל היא מודה שהיה נחמד אילו היו יותר נקודות של צל לאורך המסלול.
“רוב האנשים באמת בוחרים לרוץ פה בשעות המאוחרות יותר כשהשמש שוקעת. זה רחוב מאוד ארוך אי אפשר שישימו ציליות בכל מקום, אבל כן היה נחמד אם היו שותלים יותר עצים או מוצאים פתרון”, הא אומרת וממשיכה בריצה.
את גדי בוכרוב פגשנו בשדרות משה דיין, דרומית לכיכר המפרשיות, כשהוא צועד אל התחנה המרכזית בידיו הוא סוחב מספר שקיות כבדות. הוא אינו בעל רכב והמעבר שלו ממקום למקום בעיר נעשה ברגל ובתחבורה ציבורית, אוטובוסים. על אף שלא מדובר בשיא שעות החמום של היום, הוא עושה דרך ארוכה והמאמץ ניכר בפניו, החום ודאי לא מקל עליו. “הקושי מאיץ בימים החמים”, הוא מסביר, “אם היה אפשר להוסיף קצת עצים או איזה פתרון שיקל על הבעיה זה היה עוזר. נכון שאנשים די נהנים מהשמש בקיץ, אבל אם זה יותר מידי אז בן אדם מחפש לו איזו פינה מוצלת”.
מרצפות בוהקות בדרך לאוטובוס
רחבת העירייה היא דוגמה למרחב גדול בעיר ללא מענה מעשי לצל לעוברים ושבים, על אף שמדובר באזור הומה במהלך היום. קרני השמש חוזרות מהמרצפות הלבנות הבוהקות. גם ברחבה האחורית, ליד קניון סימול, זה אתם והשמש, או לחילופין, בעונה הרלבנטית, אתם והגשם.
על אף שמדובר במקום אידאלי להפסקות סיגריה עבור עובדי העירייה, בימים הלוהטים הרוב מסתפקים בבריחה לחלל המוצל בכניסה לבניין.
רחוב המלך רחבעם. צילום: אסף ליבוביץ'
את מיכאל פגשנו ברחבה שבין הקניון לעירייה. עושה את דרכו עם בנו הקטן מביתם שבשכונת המרינה אל קניון סי מול. “השטח של העיר הוא מאוד ענק, עם מעל ל-250 אלף תושבים שמשתרעים על כמות מאוד גדולה של שטחים”. הוא מסביר מדוע הוא חושב שאין פה בעיה של ממש.
“אני חושב שבסך הכל נעשתה פה פעילות מאוד מקיפה של הצללות בעיר. כמובן שאי אפשר לכסות הכול, אבל בפארקים ומקומות ציבוריים כן רואים שיש הצללה, אולי לא בכל המקומות. לדעתי בדור של היום, שהם אנשי מסכים וכל היום מול הטלוויזיה ומול הטלפונים לא יזיק שיראו קצת שמש, בפארקים יש אזורים מוצלים”.
“בוא נהיה ריאליים, אי אפשר לכסות את כל העיר”, קובע מיכאל. “אני לא מצפה שהדרך מהבית שלי עד לקניון תהיה רק מוצלת, ברור לי שזה לא פרקטי. נכון שזה בעייתי יותר עבור אוכלוסייה מבוגרת, אבל מצד שני זה אומר שיש כאן בניה מאוד רחבה, וזה דבר טוב. אתה לא רוצה להיות כמו בתל אביב שיש לך צל כי הכול צפוף ואין מקום”.
ים השמש
בעיית הצל היא לא בעייתם של הולכי הרגל בלבד, בעלי רכבים בעיר בסופו של דבר נאלצים להתמודד עם נושא החניה. במרבית החניונים בחופי הים אי אפשר למצוא צל הגון. אך לא רק אלו, בחניונים נוספים בעיר יהיה קשה למצוא צל. דוגמה נוספת היא החניה ברחוב הבנים בקרבה לקניון סי-מול.
התוצאה של הבעיה היא אותו תרחיש מוכר- בו אנו חוזרים אל תוך רכב לוהט, עם אוויר ששורף פנימה בכל נשימה. ההגה, המכוונים והחגורה צורבים למגע. אך, זה לא המצב בכל החניות בעיר. בחניית במתחם ה’ביג’ למשל כן שתלו מראש עצים. אפילו חניה בשולי צל ענפיו של עץ עשויה לעשות את ההבדל הקטן עבור אלו הנוסעים ברכב.
אביה אהרוני-אטיאס, תושבת אשדוד, הגיע עם קבוצת חברים לחוף י”א באשדוד. “אני חושת שצריך לדאוג ליותר אזורים מוצלים, במיוחד היכן שיש מדשאות, לאפשר לאנשים לשבת בכיף ולא להיצלות אחרי חצי שעה בשמש”. בנוגע לחוסר במתחמי חנייה מוצלים היא משיבה כי היא לא רואה את זה כחובה אך בהחלט יכול לשפר משמעותית את הבילויים בחוף הים. “זה יכול להיות מגניב, ככה כשאתה חוזר מהים אתה לא חוטף כוויה מהחגורה וצריך להיכנס לרכב נחנק מעצבים וחום”.
חתיכת צל לרפואה? מגרש החנייה בחוף י"א. צילום: דור גפני
בימים אלה בתוך כלי הרכב הסגורים הטמפרטורות יכולות להאמיר לגבהים כמעט דימיוניים במיוחד אם אין צל, מה שגם עלול לגרום לאסונות במקרה של שכחת פעוטות אפילו לדקות אחדות.
דוגמה לכך שאפשר גם אחרת ניתן למצוא בחוף הדרומי של אשדוד. מכיכר עין השמש ועד לחניה של החוף בקצה הדרומי של העיר ניטעו עשרות רבות של עצי אשל, תוספת ירוקה ונעימה שגם מעניקה ולו רק קצת הגנה מקרני השמש החזקות.
מעיריית אשדוד נמסר בתגובה: “כמו ברוב הערים בארץ, יש שלושה סוגי חניה: חנייה בצידי הרחוב, חניה במקום מקורה וחניה במתחמים פתוחים. כמעט כל החניות בצידי הדרכים ורחובות העיר נמצאים באזורי צל ומתחת לעצים. החניות המקורות מוצלות כמובן ורק המתחמים הפתוחים הם ללא צל.
מתחמים פתוחים מתאפיינים בשטחים רחבים כדוגמת חופי הים, ושם קשה מאוד לנטוע עצים בעלי יכולת עמידות מול מליחות המים והבריזה העולה מהים. עד כה, מעשרות שנים של ניסיון, רק עצי דקל, וושינגטוניה ואשל הפרקים, שורדים את תנאי מזג האוויר באזורי הים ואלה, לצערנו, לא מניבים צל. באזורים האחרים שמובאים כאן, המוגדרים כרחבה מעל חניונים, לא ניתן לטעת עצי צל גדולים בגלל עומס משקל. ככלל, מדיניות העירייה היא לייצר אתרי צל במקומות חניה אך זו מתקיימת כאמור רק באזורים ובמקומות שהתנאים מאפשרים”.
