הכל התחיל בדרישה של עובד העירייה, אושרי סויסה, שעובד כמציל בחופי הים, להכיר בו כמציל עם תנאים של דור ב'. הוא נבחר לתפקידו כמציל בעירייה בשנת 2010, הוא שובץ כמציל וכן בתפקידים שונים בעירייה. בשנת 2016 הוא זכה לקביעות אך בתפקיד של "עובד כללי" באגף תפו"ח. הוא עתר לבית המשפט וקיבל סעד ולפיו יש להשיב אותו לעבודתו כמציל עד סוף עונת הרחצה של 2017.
מיד עם תום עונת הרחצה הוא שובץ שוב באגף תפו"ח וכשהחלה עונת הרחצה הוא הבחין כי לא שובץ לעבודה. לאחר מכן, מנהל אגף החופים בעירייה, אריה תורג'מן כתב לו כי הוא עובד זמני כמציל ורק כתגבור וסיוע לפי הצורך.
הוא מנגד התעקש כי מגיעות לו זכויות של מציל מן המניין ובמסגרת התביעה שהגיש הוא טען כי הדברים נעשים כלפיו ממניעים פוליטיים ושיקולים זרים של מנכ"ל העירייה, אילן בן עדי, רק בגלל שהוא לא משתייך ל"מחנה" הנכון.
בעירייה מנגד טענו כי לסויסה היו בעיות משמעת קשות וכי הוא לא דרש קביעות עד להגשת התביעה ובכלל אינו עומד בדרישות ובתקן וטענותיו נטולות בסיס.
חוף מי עמי. צילום: פבל
אלא שלהוכחת דבריו הביא סויסה הקלטה של שיחה שנעשתה עמו, בה השתתף מנכ"ל העירייה, יחד עם יו"ר ועד העובדים איריס נפתלי, מנהל אגף החופים אריה תורג'מן, והשיחה הזאת הייתה סוג של "אקדח מעשן".
חלק מהציטוטים של אילן בן עדי שהובאו בפסק הדין די מדברים בעד עצמם.
"ניסינו להעביר מסר. לקחתי מצילים שלא היו בתור, וקידמתי אותם כדי להעביר מסר לכולם: אין תורנות, דור א' לא קובע, ומי שישתף פעולה ומי שיעשה את העבודה כמו שצריך – אני אקדם אותו בתור, לא סופר אף אחד. המצילים בחוף רתחו"
"אושרי, לדעתי, הופך להיות קורבן, הופך להיות קורבן בהרבה מאוד מובנים כשאני מסתכל על זה עכשיו לעומק, ובעצם הולך במסלול שהוא מסלול שיכול, יכול, יכול להיגמר לא כמו שהוא מתכנן"
"המסר שרציתי להעביר לכם זה ששני האנשים האלה שידעו לבחור, הרוויחו מזה. ואם מישהו חושב שהוא לא יבחר וירוויח – הנה אושרי. לא אתה ולא אלה שיבואו אחריך, זה לא יקרה. אין תורנות, יש סדר. ומי שיראה את הנהלת האגף כמודל לחיקוי שלו, הוא במחנה שלי. מי שלא יראה את הנהלת האגף, כמודל לחיקוי שלו, הוא לא במחנה שלי. ואין תורנות ואנשים יעבדו גם שלושים שנה ולא יקבלו קביעות כל עוד אני פה. את המסר הזה אני מעביר יום יום שעה שעה, אז למה אתה באמצע? תסביר לי עכשיו למה אתה באמצע. את זה אני חייב להבין כי אני טוען שאתה לא צריך להיות באמצע".
השופט יוחנן כהן שקרא את תמליל השיחה נדהם מתוכנה, "עינינו הרואות מה מנחה את העירייה בקבלת החלטה לעניין מתן קביעות למצילים דור ב', אין כל דרישה מהתובע לעמוד בהוראות ההסכמים הקיבוציים, התובע נדרש להשתייך באופן ברור וחד משמעי למחנה של מנכ"ל העירייה, ולא להיות "באמצע". אחרת, גם שלושים שנה לא יקבל קביעות, כל עוד המנכ"ל בעירייה", הוא כתב בפסק הדין.
איריס נפתלי. צילום: אורי קריספין
עוד כתב השופט: "בהמשך השיחה מבהיר מנכ"ל העירייה לתובע כי ככל שישתייך למחנה 'הנכון', המנכ"ל ויו"ר ועד העובדים – איריס, יעשו כל שלאל ידם, ובמילותיו של המנכ"ל – 'יתאבדו', על מנת שיקבל קביעות כמציל דור ב'. כך עשו המנכ"ל ויו"ר העובדים לגבי אותם שני מצילים שקיבלו לבסוף קביעות, על אף שלא הגיעה להם קביעות, לקרוא ולא להאמין".
בהמשך לכך הציג השופט עוד ציטוטים מהשיחה שנאמרו מפיו של בן עדי:
"אותם אנשים שנמצאים באותו מצב, שחיכו לקבל את הקביעות, ולא קיבלו אותה. ולא התאמצנו בשבילם. ואני אומר לך בשביל השניים האלה התאבדנו, איריס ואני, התאבדנו. שלא תטעה, זה לא היה מובן מאליו. זה לא הגיע… זה לא הגיע בדרך הטבע, שלא תטעה. עשינו פה מעשה בכוונה כדי להעביר מסר, לאלה שחושבים שהם מנהלים את החוף".
"שיקולים זרים"
השופט כתב כי השיחה הזאת "יש בה כדי לעורר יותר מחשד סביר, ואף יש בה כדי לקבוע, כי שיקולים זרים עמדו ברקע החלטת העירייה לעניין מתן קביעות למצילים דור ב'. לא תנאי חוקת העבודה ולא תנאי ההסכמים הקיבוציים הם שהיוו שיקול בנושא הקביעות, אלא שיקולים זרים – השתייכות המצילים 21 למחנה 'הנכון' – המחנה של מנכ"ל העירייה".
עיריית אשדוד
בנוגע לטענת האפליה כתב השופט כי מההקלטה שהביא סויסה ניתן ללמוד באופן ברור כי נעשתה הפליה. בן עדי זומן לעדות בבית המשפט ולדברי השופט, בן עדי "התפתל" בעדותו כאשר ניסה להסביר ולהצדיק את הפער העצום בין טענות העירייה בהליך לבין הדברים שהוא עצמו אמר בשיחה המוקלטת. "מתוך הראיות התרשמנו במידה לא מבוטלת כי התובע הופלה לרעה ביחס הכללי כלפיו בכלל, וביחס לנושא הקביעות בפרט. התמונה שהתגלתה בפני בית הדין היא תמונה מצערת שאינה מתיישבת עם עקרונות השוויון, הצדק וההגינות", כתב השופט.
"תמונה מצערת של ניהול כוחני"
סויסה טען כאמור להתנכלויות משיקולים זרים, העירייה מצידה טענה כי היו לו בעיות משמעת. אלא שהשופט בדק וגילה כי משנת 2010 ועד 2016 לא הועלו נגדו טענות וכי הן החלו לעלות באופן משמעותי רק לאחר שהוא הגיש את תביעתו. עוד כתב השופט כי התלונות ברובן הוגשו על ידי מי שנחשב יד ימינו של מנכ"ל העירייה.
לאורך פסק הדין מתח השופט ביקורת חריפה וחסרת תקדים כלפי מנכ"ל העירייה, כך למשל כתב כי לאחר שעיין בראיות שהונחו בפניו ושמע את העדים, "התגלתה בפנינו תמונה מצערת המלמדת על שיקולים זרים, ואף הפלייה בכל הנוגע להליך מתן קביעות למצילי דור ב' בעירייה. עסקינן בניהול כוחני של מנכ"ל העירייה, אשר מתנהל בעניין זה כשליט 'כל יכול', כאשר 15 השיקולים המנחים אותו במתן קביעות למצילים דור ב' קשורים ל'מחנה' אליו משתייכים אותם מצילים, ולא לשיקולי תקינה או קריטריונים מקצועיים, כפי שניסתה לצייר בפנינו העירייה".
השופט יוחנן כהן. צילום: אתר בתי המשפט
גם בסיכום שכתב השופט הוא כתב ביקורת שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא התייחס לכך שגם לאחר שהושמעה ההקלטה המשיכה העירייה להתכחש לעובדות. "לטעמנו, התנהלות זו חמורה שבעתיים, מקום שהיא באה מצד רשות ציבורית, והיא צריכה התייחסות של גורמי המנהל השונים ובפרט של גורמי הפיקוח הרגולטוריים, שהרי רשות ציבורית איננה אחוזתו הפרטית של מנכ"ל העירייה, ותפקידו של המנכ"ל ברשות ציבורית איננה לבחור כמצילי דור ב' קבועים מועמדים בהתאם למחנות וקשרים אישיים, אלא לתת ביטוי לאינטרס הציבורי ולפעול בהתאם להסכמים הקיבוציים הרלוונטיים באופן אובייקטיבי, ולא בשל העדפה אישית של מנכ"ל העירייה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
השופט לא הסתפק בביקורת החריפה וכתב כי "מן הראוי כי הרשויות הרלוונטיות – הממונה על הרשויות המקומיות במשרד הפנים ומשרד מבקר המדינה, יבחנו היטב את נסיבותיו של המקרה דנן. על כן – עותק מפסק הדין יישלח גם לגורמים אלה".
לבסוף פסק השופט על דעת שלושת חברי ההרכב כי על העירייה להכיר בסויסה במציל דור ב' משנת 2012 על כל המשתמע מכך מבחינת הפרשי השכר מאז. לצד זאת הורה לעירייה לשלם 25 אלף ש"ח שכר טרחת עורך דין.
עו״ד כפיר זאב אשר ייצג את אושרי סויסה בתביעה אומר כי "בית הדין לעבודה מצא, ובצדק, התנהלות כוחנית ואסורה של מנכ"ל העירייה, שעושה ברשות הציבורית כבשלו, וכאילו אין דין ואין דיין. מדובר במקרה קשה של הפרת הסכמים קיבוציים וזכויות המציל תוך הפחדה וחלוקה אסורה למחנות, תוך שרק מי שמזוהה עם המנכל, מקבל את מה שמגיע לו לפי הדין. כפי שכתב בית הדין, לקרוא ולא להאמין".
