"האחדות היא תנאי להישרדותנו": נאום ראש עיריית אשדוד בטקס יום השואה

הערב התקיים הטקס העירוני המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

הטקס התקיים במשכן לאמנויות הבמה בהשתתפות ראש העירייה, ד"ר יחיאל לסרי ואלה הדברים שהוא נשא הערב:

הערב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו מתייחדים כולנו, מבוגרים, צעירים ובני נוער, עם זכר בני עמנו שנספו בשואה ומרכינים רָאשינו לזכרם.

גברים נשים וטף – שישה מיליון יהודים, שנפלו קורבן, למכונת ההשמדה הנאצית, לפני שְׁמוֹנָה עשורים. באכזריות, בשיטתיות ובשנאה חסרת גבולות, רק משום היותם יהודים.

מתוך הטקס

השנה, אנו שבים להתכנס, וְלציין את אירועי יום הזיכרון לַשואה ולַגבורה, באופן פיזי ובהתאם להנחיות, כמובן. לאחר שֶׁבשנה שעברה, בצל המאבק בנגיף הקורונה, נאלצנו לקיים את אירועי יום הזיכרון מרחוק.

בַּשנה החולפת, למרות המורכבות שלה, בישראל ובעולם, עם הנזקים הבריאותיים והכלכליים, לא ויתרנו על חובת הזיכרון הלאומי, של מורשת השואה והתקומה.

מתוך הטקס

ולצד המאמץ, לשמור על בריאותם של ניצולי השואה, עודַדְנו בני נוער שלנו וצעירים, להיות שותפים פעילים, בַּדאגה לְרַווחתם החומרית והנפשית של ניצולי השואה באשדוד. תלמידים בתיכונים וחטיבות הביניים, חניכי תנועות הנוער, צעירים ממרכז כיוונים יחד עם מתנדבים רבים. כולם לקחו חלק בכך, ועל כך, תודתינו וגאוותינו.

מרכז "יד ושם", מייחד השנה, את טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה, להדגשת מאמצי ההשמדה המתמשכים של המכונה הנאצית. והשנה, נערכים טקסי הזיכרון בסימן – "עד היהודי האחרון" – שמונים שנה לרֶאשִׁית ההשמדה ההמונית.

מתוך הטקס

לפני שְׁמוֹנָה עשורים, בחודש יוני 1941, הֵחֵלּוּ הגרמנים בהשמדה המונית ושיטתית, של יהודים, לאחר הפלישה לשטחי ברית המועצות ב"מבצע בַּרְבְּרוֹסָה". בראשית ההשמדה, נרצחו בעיקר גברים, אך הַחֵל מחודש אוגוסט של אותה שנה, התרחב מעגל הרצח וכלל, גם נשים וילדים. מתוך הרצון להגיע "עד היהודי האחרון". להשמיד את כל היהודים עלי אדמות.

למעשי הרצח הנוראיים, שהתרחשו בַּתְחילה בְּבוֹרוֹת ההריגה, בְּגטאות ובְּפוגרומים, ושוכללו למחנות הריכוז וההשמדה, קדמו שנים רבות של רדיפות, של הַשְׁפַּלַה ונישול היהודים מזכויותיהם. כל אלה, הובילו להתגבשות התפיסה הנאצית, לפיה ניתן להקצין ולבצע גם מעשי רצח המוניים ורחבי היקף. כדי להצליח במימוש התוכנית השטנית של "עד היהודי האחרון". תפיסה זו לא יכלה להתגבש, וזוועות השואה האלה, לא יכלו להתבצע אלמלא הִזְדַּהוּ הַמְּבַצְעִים עם האידיאולוגיה הנאצית.

מתוך הטקס

עם האידיאולוגיה הנוראית שהיהודים הם, מקור כל הרוע בעולם. תפיסה חולנית, שהניעה את הנאצים ועוזריהם, להשמיד, שישה מיליון יהודים, במהלך השואה.

מול הרעיון המזעזע הזה, לחיסול שיטתי של העם היהודי, "עד היהודי האחרון", פַּעלו היהודים על פי הערך שטבעו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה בזה". במעשי גבורה. וּתעצומות נפש עילאיים, פעלו יהודים באומץ, בחירוף נפש ובגבורה, כדי להציל כל יהודי ויהודי, בכל תנאי ובכל מקום – בתוך הגטאות, ואף בְּמחנות הריכוז, המוות וההשמדה, רגעים ספורים לפני המוות.

בכל מצב שבו יהודים יכלו להציל יהודים, הם חֵרפו נפשם לעשות זאת. זו הייתה מלחמת גבורה מַתמדת, לשמירה על חייו של כל יהודי ויהודי. וּבעצם, מלחמת גבורה על המשך קיומו של עמנו. וְהמקרים האלו רבים מאין ספור. אנו מכירים אותם. המַצילים והניצולים חיים בתוכנו. בעיר אשדוד וברחבי מדינת ישראל. הם מאירים לנו ולדורות הבאים, את ערכי המסירות והערבות ההדדית שבתוך העם היהודי. עַרַכים שלא נס ליחם מעולם, גם בעת מצוקה ומשבר.

ד"ר לסרי נושא דברים

הניצולים והמַצילים הצטרפו לשארית הפליטה שנותרה מיהדות אירופה, שרדו את האימה והתופת, וחלקם הגדול הגיע לארץ ישראל כדי לקחת חלק בהקמתה, בניינה ושגשוגה של המדינה הצעירה.

חלקם עלו לארץ ישראל ללא משפחה וקרובים, שאבדו כולם בשואה. הם הקימו משפחות חדשות ובנו את ביתם.

רבים מהם בחרו בעיר שלנו אשדוד, וְתולדות ימיה וההיסטוריה של עירנו שזורים בעשייה ובפעילות שלהם של ניצולי השואה היקרים, תושבי אשדוד.

יחד עם עולים מכל קצות תבל, הם הניחו את היסודות לבניינה והתפתחותה של העיר. הילדים, הנכדים, ואף הנינים של ניצולים שנמצאים כאן איתנו היום, מַּביטים בהם בהשתאות וּבגאווה. על החוסן, על האמונה והנחישות, איתם צעדו, כל כך הרבה שנים. מהתופת, לחיים חדשים של תקומה.

להמשיך את קיומו, ולשמור על נצחיותו של העם היהודי בארץ ישראל. מורשת התקומה המפוארת הזאת מלווה את כולנו. במיוחד את בני הנוער והצעירים, דור העתיד, בכל שנות קיומה של המדינה. לכן, אנחנו מקפידים על כל – כך על מורשת הזיכרון, כל ימות השנה, ולא רק ביום הזכרון לַשואה ולַגבורה.

מורשת זיכרון הַשואה חשובה, עבור הקיום שלנו כבני העם היהודי, ועבור המשך קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל. שחס וחלילה אסון השואה לא יקרה עוד. שלא נהיה עוד למרמס.

לא כיהודים ברחבי העולם, ולא כיהודים במדינת ישראל. מורשת הזיכרון של השואה והגבורה מזכירה לנו, את החובה לשמור על חוסנה הביטחוני, ולא פחות מכך, חוסנה החברתי של המדינה.

לצד החוסן הביטחוני – הצבאי, עלינו לזכור שהאסון שפקד את אחינו ואחיותינו לפני שמונים שנה, לא הבדיל ביניהם תרבותית או דתית. הם הושמדו רק משום היותם יהודים.

אויבינו אינם מבדילים בינינו. לכן, חובה עלינו, במיוחד בערב יום הזיכרון הזה, לזכור שערכי האחדות והערבות ההדדית הם תנאי מרכזי להישרדותנו, והמשך קיומנו כעם יהודי.

עלינו לכבד את הבדלי התרבות ואורחות החיים השונים בינינו. עלינו לחפש ולחזק את המשותף. לחפש ולמצוא צרכים לחיים משותפים במדינת ישראל. זה מה שיבטיח את חוסנה החברתי של מדינת ישראל.

וללא ספק, זהו גם המבחן המרכזי והגורלי הניצב בפנינו בימים אלה, לשמור מכל משמר על הבית הלאומי של העם היהודי. ביטחונית וחברתית עבורנו, ועבור בני העם היהודי ברחבי העולם. שאירוע כמו השואה, לא יפקוֹד שוב את עמנו לעולם. ושמדינת ישראל תמשיך להתקיים לנצח.

יהי זכרם של בני עמנו הנספים בשואה ברוך, שמור וחקוק בליבנו לעד.