בסוף השבוע האחרון, הלכה לעולמה סימונה חיון, כשהיא בת 60 ולאחר תקופה ארוכה שמצב בריאותה היה רעוע, כאשר בין היתר חוותה אירוע מוחי והייתה מאושפזת בשיקום בבית הדר.
זמן קצר לפני מותה היא פנתה ל"כאן דרום" וסיפרה כי למרות השנים שעברו, מעולם לא סיפרו לה מה בדיוק קרה עם הבן שלה. היא ביקשה לדעת, בעיקר לנוכח מצבה הרפואי, מה בדיוק קרה שם, "אני רוצה לדעת את האמת על הבן שלי, למה רצחו אותו על לא עוול בכפו והוא נקבר בגיל 24. אני רוצה לדעת מה קרה לבן שלי לפני שאמות. 13 שנה עברו ועד היום אני לא משלימה עם הרצח שלו".
אלירן חיון
זה קרה בתאריך 17 בספטמבר שנת 2009, סימונה ניסתה להתקשר לבנה אלירן בן ה-24, אך הוא לא ענה לה. עבורה זה היה חריג, "אין מצב שהוא לא יענה לאמא, הוא היה ילד של אמא. אני מתקשרת שוב ושוב ולא עונה", סיפרה חיון, "הלכתי ושאלתי את החברים שלו 'איפה אלירן?', והם סיפרו לי שהוא ירד מהבית שלו עם 10 אלף שקל ביד ואמר להם 'תזמינו לי על האש ותוך שעה אני חוזר'. הם ראו אותו הולך ועולה למונית ולא אמר להם לאן הוא הולך. ישר סיפרתי את זה למשטרה".
אלירן הוכרז כנעדר והחלו חיפושים אחריו, החיפושים נמשכו ונמשכו אך עקבותיו של אלירן לא נמצאו.
במשך החודשים האלה קיוותה סימונה כי בנה יחזור הביתה בחיים, "חשבתי שהוא בחיים. כל דפיקה בדלת חשבתי שזה הוא, הייתי יוצאת לרחוב וצועקת 'אלירן איפה אתה? תחזור הביתה'", סיפרה סימונה.
אבל אחרי חמישה חודשים, קיבלה סימונה את הבשורה המרה, "זכור לי אותו היום", שחזרה סימונה, "היינו אני והכלה שלי במשטרה והם נכנסו לי לחדר ואמרו לי 'שלום גברת חיון, אנחנו צריכים לדבר איתך'. אמרתי 'על מה?' ואמרו לי 'על אלירן' ואז אמרו לי שמצאו את הגופה שלו ושזיהו אותו לפי השיניים כי לא היה מה לזהות. התחלתי לבכות, כי כל יום הייתה לי תקווה שהוא יחזור, כי לא האמנתי שאלוהים לא יחזיר לי את הילד. כל יום הייתי הולכת לבית כנסת ובוכה דמעות של דם שהקדוש ברוך הוא יחזיר לי את הילד שלי, והוא החזיר לי אותו אבל לא כמו שרציתי. מאז אני לא מאמינה בו. למה עשה לי את זה?למה לקח לי את הילד הכי טוב שיש?".
בשלב הזה המשטרה רק אישרה שמדובר ברצח והטילה איסור פרסום על כל פרטי הפרשה.
כעבור שנתיים וחצי היא קיבלה שיחת טלפון מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר, "אחרי שנתיים וחצי שלא דיברו איתי, ולא אמרו לי מה חדש פתאום התקשרו מאבו כביר ואמרו לי שמצאו לי חלק מהרגל שלו, כמעט קיבלתי דום לב. בעלי לא רצה לבוא, בסוף באתי לבד והם קברו את הרגל לקבר ועשו עליו קדיש וגם הלוויה מחדש".
אלירן חיון
חצי שנה לאחר מכן ניחתה עוד בשורה קשה על משפחת חיון – הלך לעולמו האב יהודה, "הוא מת מצער", אמרה סימונה, "עד היום אני לא מאמינה שאלירן מת וקבור בבית העלמין, קברתי את בעלי לידו וגם לי יש חלקה על ידו".
ומאז חייה של סימונה לא היו חיים, הבית שלה הפך לסוג של מקדש עבור אלירן כאשר בכל פינה בביתה יש תמונה שלו. היא פנתה שוב ושוב למשטרה וביקהש לדעת מה קרה לבנה אך לא קיבלה תשובות. "אפילו את הדוח הפתולוגי לא ראיתי, איך הוא נרצח? למה הוא נרצח? מי רצח? שום דבר. לאיפה לקח אותו נהג המונית, איפה מצאו אותו? איפה הטלפון שלו? כלום. לא אומרים לי כלום בגלל שהוא ילד סוג ב', אם הוא היה סוג א' לא היו עושים צו איסור פרסום", היא אומרת.
סימונה חיון מנשקת את תמונת בנה
פנינו גם אנחנו למשטרת ישראל ושם נאמר לו כי התיק עדיין פתוח והחקירה עדיין נמשכת ולכן לא ניתן למסור פרטים מהתיק, גם לא למשפחת הקורבן.
אלא שכאמור בסוף השבוע האחרון, הלכה סימונה, כשהשאלות והתהיות על גורל בנה ליוו אותה עד יומה האחרון. "יש לי שלושה בנים, שתי בנות ו-12 נכדים אבל אף אחד מהם לא מצליח להחזיר לי את שמחת החיים שהייתה בי. עוד חצי שנה יש לי בר מצווה ובת מצווה של הנכדים הגדולים ואני לא יודעת אם אהיה נוכחת בשמחתם", אמרה סימונה בסוג של נבואה עצובה שהגשימה את עצמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
