דומה שמותה של הדס מלכא, לוחמת משמר הגבול, שנרצחה בידי מחבל בירושלים בערב שבת, נגע בלב כולם. אולי היו אלה דמותה מעוררת ההשראה וההזדהות ופניה היפים ומלאי שמחת החיים, אולי החיבור הבלתי נתפס שלהם לאכזריות שבה הכול נגמר באבחת סכין אכזרית. ייתכן שהם שהביאו לכך שמדינה שלמה כאילו עצרה מלכת.יעידו על כך האלפים שפקדו את בית העלמין באשדוד לאחר חצות הליל של מוצאי שבת וההמונים שמגיעים מכל הארץ למועדון הנוער ביישוב עזר, ששם יושבת המשפחה שבעה. לצדם של אח"מים ובעלי תפקידים באים אזרחים מהשורה, כאלה שלא הכירו את הדס ואת משפחתה, אך החליטו שהם צריכים להיות שם.האובדן של הדס הוא קודם ולפני הכול אובדן אישי, משפחתי שאין לו נחמה, אבל התחושה השבוע הייתה שהיא הופכת לסוג של סמל לאומי.
"היא ראתה את זה כשליחות – להגן על המדינה, על האזרחים, לתת לנו ביטחון".
חור בלב, בנשמה
"הדסי הייתה ילדה חייכנית, צוחקת, טובה ואכפתית, חברת אמת שלי, מתייעצת איתי על הכול", אמר אחיה גיא ביום שלישי. "גם כשהכירה מישהו היה חשוב לה לשמוע מה דעתי. פטריוטית, אהבה את המולדת. היא מאוד אהבה את הבן שלי עדו, לשחק ולבלות איתו. נפגשנו אצל ההורים. עדו התחיל ללכת. הוא דפק ריצה, והיא צועקת: 'הוא הולך, הוא הולך, הוא הולך!' בהתרגשות והתלהבות".
גיא הוא האח השני במשפחה, נשוי ואב לילד. תמיר, האח הגדול, צפוי להתחתן בחודש הבא. "בשישי היה לי מבחן – אני לומד הנדסאי חשמל – לא הרגשתי טוב, פתרתי תרגיל אחד ויצאתי", ממשיך גיא. "נסעתי להורים לקחת משהו. היא הייתה בבית, אבל לא רציתי להפריע לה לנוח אחרי משמרת… קשה לי לדבר. יש לי חור, חור בגוף, בלב, בנשמה…"
איך אתה מסביר שמעבר לסיפור הפרטי-משפחתי שלכם הדס הפכה לסמל?
"האופי שלה. היא הייתה מנהיגה מלידה, ערכים שבאו מהבית, גיבורה ללא ספק. גיבורה פרטית שלנו בחייה. ועכשיו יצא מצב שהיא גם גיבורה של כל עם ישראל. הייתי מעדיף שהיא תהיה גיבורה פרטית שלי בחיים. אבל כן, עכשיו היא גיבורה של העם, עכשיו היא חלק מהיסטוריה של גיבורות. אני רוצה להאמין שהיא האמינה בשלום, כן, אבל זה משתנה במהלך החיים. זו מדינה שלנו, זה מה שתמיד אמרה, ואם לא נגן עליה – מי יעשה את זה?"
" כשהכירה מישהו היה חשוב לה לשמוע מה דעתי", עם האח גיא ביום החתונה
ידעתם שהיא נמצאת במקומות מסוכנים?
"חשבתי שהיא פה, עושה סיבובים בין המושבים. לא ידעתי שהיא מוקפצת לירושלים, לשער שכם. ידעתי בסדיר שהיא משרתת בירושלים ומסביב בתקופת גל הסכינאות, זה כן. גם השווצתי לחברים שלי בגאווה: 'אחותי פייטרית שאין דברים כאלה'. אבל לא ידעתי שגם בקבע היא נמצאת במקומות כאלה מסוכנים. היא לא רצתה להדאיג את ההורים ואת המשפחה. זה רק ממחיש מי היא ומה היא".
זה היה נראה לה טבעי להיות לוחמת בסדיר ובקבע?
"היא ראתה את זה כשליחות – להגן על המדינה, על האזרחים, לתת לנו ביטחון".
מה היו החלומות והשאיפות שלה?
"הייתה תכנית לעשות טיול בדרום אמריקה, ללמוד בבצלאל או שנקר בתחום עיצוב, רצתה ללכת בעקבות אבא שהוא מעצב גרפי. היא גם אהבה אמנות, צורפות, אשת אשכולות. אני מאמין שהיא רצתה להתחתן ולהקים משפחה".
פייטרית
לאחר תום הלימודים בתיכון התגייסה לצה"ל ושובצה בחיל הים באשדוד, אך רצתה לשרת בקרבי, לחמה כדי לקבל שיבוץ חדש ולאחר יותר מחצי שנה קיבלה לשמחתה העברה למג"ב. היא הוצבה בתפקיד לחימה במוקדי חיכוך רגישים ולאחר השחרור החלה לעבוד במערך האבטחה של נמל אשדוד; אלא שכעבור זמן לא רב נפתחה בפניה האפשרות לחזור למדי משמר הגבול, הפעם בקבע. היא עשתה זאת והפכה למפקדת, שירתה ביחידת סמ"ג 5, שמקום מושבה הקבוע ביד מרדכי.באותו יום מר ונמהר, יום שישי, היא הוקפצה לירושלים. יחד עם אנשי מג"ב נוספים הם הוצבו ליד שער שכם. על גבול כניסת השבת הבחין הכוח ביריות מכיוון מערת צדקיהו והחל להתקרב למקום. אז הגיח המפגע ותקף את הדס מאחור. הוא פצע אותה בצווארה באמצעות סכין, אך היא לא ויתרה ונאבקה. הלוחמים האחרים ירו בו והרגוהו.פציעתה הייתה אנושה. הפגיעה בכלי דם מרכזי גרמה לאיבוד מהיר של דם. הדס הובהלה לבית החולים הדסה הר הצופים, ושם נקבע מותה. לאחר מותה הועלתה לדרגת רס"ר. במשטרה בוחנים את האפשרות להעניק לה ציון לשבח (צל"ש).
בשירות הצבאי. "מנהיגה מלידה"
באותו ערב אביה דוד הספיק לחזור הביתה מבית הכנסת בגבעת עזר. אשתו גאולה אמרה לו שיש דיווח על פיגוע בירושלים ושהדס איננה עונה לטלפון. ההורים המודאגים החלו לנסות לברר אם הדס הייתה במקום ומה שלומה ואף יצאו לכיוון הבסיס שלה. ההודעה המרה קטעה הכול.הדס הובאה למנוחת עולמים במוצאי שבת ונקברה בחלקה הצבאית של בית העלמין באשדוד. למרות השעה המאוחרת, 12 וחצי בלילה, הגיעו המונים, והמקום היה צר מלהכיל את כולם.
האחות שקד ספדה: "את האחות הכי טובה שאפשר לבקש. את תחושת הריקנות שהותרת אי אפשר למלא. הלכת ולקחת איתך את האושר, ועכשיו אנחנו לא משפחה רגילה, אלא משפחה שכולה. קבענו ללכת בשבת לים להשתזף לקראת החתונה של תמיר ונופר, ואת ענית: 'נראה, קודם כול אסיים את המשמרת'. לא יכולתי לבקש אחות טובה יותר, תודה לך על מי שהיית, האדם השמח, הקורן".
הדוד מוטי ספד לה: "מה יפית ומה נעמת, הדס שלנו, כמה שמחה ואהבת חיים היו בך. שאלתי אותך: 'הדס, מה עכשיו? קבע, קרבי, משמר הגבול? כבר עשית שירות סדיר מלא. 'אני מתפלאת עליך, דוד מוטי', היא ענתה לי, 'אנחנו צריכים להגן על המדינה שלנו, שכל אחד יוכל לנוע חופשי בכל מקום. אל תדאג, אני גם אלמד באוניברסיטה'. ואז שאלת: 'אתה זוכר שהבטחת לי חינה כמו להילה?' הבטחתי לכתוב לך שיר מכתם לחתונה. עכשיו אני כותב לך שיר מספד, שיר קינה".
ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, חבר קרוב של משפחת מלכא, נפרד מעל קברה: "הדס – הבת, האחות, הנכדה והחברה האהובה. הדס החרוצה, המתנדבת ובעיקר – הלוחמת. הלוחמת שנאבקה על הזכות לשרת שירות סדיר במשמר הגבול ולהמשיך כלוחמת בשירות קבע כדי להגן על חומות ירושלים ועל כולנו, על אזרחימדינת ישראל. לוחמת אמיתית שנאבקה ברוצח השפל יימח שמו גם ברגעיה האחרונים.גיבורה אמיתית, דוגמה ומופת משחר נעוריה. עלינו גם לזכור את חובתנו להדס היקרה, להמשיך ולבקש ללא הרף את השלום, עם תפילה ותקווה שנשיג אותו. נשמור בלבנו את זכרה של הדס כדמות מופת, שבחייה הקצרים משאירה לנו מורשת של ערכים על הטוב שבאדם, מורשת של ערכים על הקרבה, אומץ ועוז רוח – תכונות שהן נשמת אפו של עמינו, העם היהודי, מדורי דורות".
האב דוד התייצב למחרת מול המצלמות ואמר: "יש אנשים שהטביעו חותם בעם היהודי ובמדינת ישראל, מרביתם עשו זאת בשנות חיים ארוכות, אך הדס שלנו, כל כך צעירה, ילדה שלנו, הטבעת חותם לדורות, עם מסירות נפש וגבורה גדולה".
הדוס, גיבורת על
הדס נולדה לפני 23 שנים לגאולה ודוד מלכא. כשהייתה תינוקת, המשפחה עברה למרכז כפרי עזר שבמועצה האזורית באר טוביה, הסמוך למושב אמונים. כאן היא גדלה עם שני אחיה הגדולים ממנה, תמיר וגיא, והאחיות הקטנות שקד, נטע וגפן.
הדס למדה בבית הספר היסודי רגבים"ובתיכון אזורי באר טוביה. היא הייתה פעילה בתנועת הנוער בני המושבים, שיחקה כדורסל ושחתה.ביישוב שלה, גבעת עזר, הייתה הדס חלק מחבורה של שמונה בנות, חברות בלב ובנפש שגדלו יחד. הן כונו "הבנות של עזר" וגם "טלטאביז". הן המשיכו לשמור על קשר קרוב לכל אורך השנים, והדס הייתה צלע מרכזית מאוד. זמן קצר לפני האסון, בשעה 18:56, היא הספיקה לשלוח בקבוצת הוואטצאפ של החבורה הודעה: "שבת שלוםםםםם לחברים האהובים עליי (סימן של לב)", והחברות השיבו בחום."קראנו לה הדוס וגם פונצ'. היא תמיד נתנה את התחושה שאף אחד ושום דבר לא יכול לפגוע בה, היא הייתה בעיניי גיבורת על, לכן גם אף אני חושבת שאף פעם לא חשבנו שבאמת יכול לקרות לה משהו רע", אמרה ביום ראשון חברתה עמית אזולאי.
חברה נוספת בחבורה, נופר סרוסי, סיפרה: "עברנו יחד מאשדוד למושב. גדלנו יחד, היינו יחד במעון, בגן, ביסודי, בתיכון. כל אחת מהחבורה התאפיינה בתכונות משלה, אף אחת לא דומה לשנייה. הדס היא הכוח של החבורה, זו שעשתה מה שאף אחת מאיתנו לא העזה לעשות, אחת שבכל מקום שהייתה הולכת אליו הייתה משאירה חותם, עם חיוך ענק למרות שקשה. בתור חברה היא תמיד הייתה אופטימית, תמיד חשבה על הצד החיובי, שום דבר לא היה יותר חזק ממנה. כשעברתי דברים בחיים, כשהייתי ברגעי שבר וכאב, היא הרימה אותי ונתנה לי על הראש שכלום לא חזק יותר ממני והכול בראש שלי. תמיד התגאתה בי ודחפה אותי להצליח, אם זה בעסק שפתחתי או הלימודים שהתחלתי. אני בטוחה שמי שזכה לחלוק איתה אפילו יום אחד יודע על מה אני מדברת".
"הדס היא הכוח של החבורה"
