במשך חודשים ארוכים הייתה סטלה ויינשטיין אורחת קבועה באולפני הטלוויזיה, תחילה היא נחשפה מעט בזמן המאבקים שקיימה בתקופת הקורונה, אך החשיפה הגדולה הגיעה לה בתור מנכ"לית מפלגת השלטון דאז – ימינה. היא הגיעה לשם לאחר שנטשה את אביגדור ליברמן וישראל ביתנו והפכה ליקירת העיתונות.
כאשר התקרב מועד הבחירות היא נטשה את מפלגת ימינה, והחליטה להמיר ולממש את החשיפה הציבורית לה זכתה ולהקים מפלגה שתרוץ בבחירות. עלו כלפיה טענות רבות כי היא נשלחה על ידי גורמים הרוצים ברעתו של אביגדור ליברמן וכי היא מתכוונת להקים רשימת עולים שתנגוס בו.
סטלה ויינשטיין. מתוך דף הפייסבוק של סטלה ויינשטיין
אלא שהיא הקימה רשימה "תנועת 30/40" שלא בלטה בעולים חדשים, אלא בדמויות שרובן עסקו בפעילות חברתית כזו או אחרת.
מה שקרה – בין הפרובוקציות של הדר מוכתר להתבלטויות של איילת שקד, נבלעה ויינשטיין ולאורך מערכת הבחירות היא כבר לא זכתה לאותה חשיפה תקשורתית. ביום רביעי התבררו ממדי הכישלון כאשר היא גרפה בכל הארץ, 948 קולות בלבד. מה שלא היה מביא אותה אפילו לכיסא במועצת העיר אשדוד. אגב, בעיר שלה, מה שאמור להיות המגרש הביתי שלה, היא זכתה ל-64 קולות בלבד.
היום היא כתבה פוסט ארוך שסיכם את המסע הפוליטי שקיימה וכך היא כתבה:
אז הגיע הזמן לסכם, או שאולי זו רק ההתחלה?
במשך חודש וחצי שמעתי אלפי פעמים את השאלה למה לרוץ? האמת היא ששאלתי את עצמי את השאלה הזו גם כן אינספור פעמים, הרי אני אדם של מספרים והיה לי ברור שאני הולכת לקראת משימה בלתי אפשרית, אז למה בכל זאת כן?
תוצאות הקמפיין והתקציב (או חוסר התקציב) הוכיח שלא, אף אחד לא הריץ אותנו, ולא באנו לקחת קולות מאף אחד. אז שוב נשאלת השאלה, מה כן?
ב 17.7.2020 נכנסתי לרכב שלי והתחלתי מסע.
אני תוהה המון פעמים אם הייתי יודעת מראש את המסע המטלטל שאעבור מאותו הרגע במשך שנתיים וחצי, האם הייתי נכנסת באותו היום לרכב בכלל? כנראה שכן.
קצת כמו אליסה בארץ הפלאות נפלתי למאורת הארנב, נכנסתי לאוטו ובכעס רב נסעתי לכנסת כדי לבקש מהנציגים שבשבילם הצבעתי במשך כל חיי הבוגרים שיעזרו לי למנוע קריסה של הענף ממנו התפרנסתי. הסתובבתי במסדרונות הכנסת ובעוד העצמאים מהענף שלי ומענפים נוספים קרסו באותו היום, בכנסת כמעט לא נכחו בה חברי כנסת. אותם נבחרי ציבור שהאמנתי בהם כל כך וששנים הלכתי אחריהם, במקרה הטוב הציעו חיבוק והרמת כתף, אפילו לא אישור כניסה לוועדה להשמיע את דברי, במקרה הרע לא טרחו להרים אלי את המבט ממכשיר הטלפון. בזעם פרצתי לוועדה שבאותו הרגע אישרה סגירה של 3 ענפים כאשר מתוך 15 חברי ועדה שאמורים להיות שם נכחו במקום רק 2, זה כמה החיים שלנו לא הזיזו לכל השאר, הם אפילו לא טרחו להגיע!!!!
מאותו היום לא עזבתי את מסדרונות הכנסת, עוולה אחרי עוולה, וכמו בתוך אותו סיפור על ארץ הפלאות גיליתי ממלכה מעוותת של אנשי מלוכה מנותקים מהעם. לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הם חיים בעולמות של מראות מעוותות של משחקים פוליטיים מנותקים מכאב. שום דבר ואף נושא אינו פרה קדושה והכל נתון לסחר מכר ציני. חוקים כמו החמרת ענישה לפוגעים בילדים וחסרי ישע, מלווה נוספת לילדים מיוחדים, ארוחת צהריים לילדי רווחה בחינם בצהרונים (ילדים שלפעמים זו הארוחה היחידה שלהם ביום), אזיקון לגברים אלימים, יהודים וישראלים שבורחים מתופת המלחמה עם ילדיהם, ואפילו חוק ההמשכיות להורים שכולים, ומנגד צפיתי בנבחרי ציבור שסיבבו להם את הגב ונזכרו בהם רק כשהגיע ריח הבחירות!
מי שעוקב אחרי יודע שהטלפון האישי שלי הפך למוקד טלפוני, של עולים, הורים, אמהות וילדים, קבוצת ישראלים שברחו מתופת המלחמה באוקראינה היו איתי על הקו כשאחד מהם נרצח, פעם ראשונה שחוויתי התקף חרדה כי לא היה לי איך לסייע להם ולא היה אף מענה מהמדינה. אין כאב שלא ראיתי, אין רוע שלא חוויתי, כל סיפור היה כמו שריטה על הלב, שאני לא בטוחה אם אי פעם אחלים מהם. שום דבר לא היה קדוש וכל מה שציינתי, כל חוק, כל שינוי כל כאב הפך לבן ערובה פוליטי של השחקנים במערכת. את רוצה שאעביר את חוק האזיקון? תדאגי שיעבור הדבר הבא, בודדים היו כאלו שעבדו מכל הלב, הם היו ככוכבים של אור כל אחד במפלגה אחרת, משתפים פעולה מתוך כאב אמיתי למען הכלל אבל בשקט, שחלילה לא ידעו ואז על הרצון הטוב שלהם הם יוענשו על ידי ראש המפלגה שלהם. וכך בכל המפלגות בלי יוצאת דופן!
בתקופה הזו פגשתי פעילים חברתיים מדהימים, את ימית אברמוב במאבק על הילדים, את יוני כנרי במאבק על הילדים המיוחדים, את בן דב כרמלי במאבק על הנוער בסיכון ואת לאה זך אהרוני בחילוץ היהודים מאוקראינה ואת יוסי חיימוב בעבודת הקודש שהוא עושה עם מעוטי היכולת והמשפחות שקורסות כלכלית בדרום, עופר לוי ואורית לוי שנלחמים למען זכויות נכי צה"ל ופוסט טראומה ועוד רבין וטובים אחרים.
כל אחד סלד מפוליטיקה כי הכיר את המערכת באופן אישי, כל אחד מהם קיבל הצעות ממפלגות וסירב לכולם.
כשהתפרקה הממשלה ועם הנוכחות שהייתה לי בעולם הפוליטי לא הייתה מפלגה שלא שלחה שליחים עם הצעות לשיריונים. מצאתי את עצמי מחשבת על איזה ערך אני מוכנה להתפשר כדי להצטרף למפלגות השונות. איש חכם פעם אמר לי שזה בסדר להתכופף כדי לעבור איפשהו אבל אסור לעולם להתכופף כל כך חזק עד שישבר לי עמוד השדרה(ברוסית זה נשמע יותר טוב). זה בדיוק מה שהרגישו כל החברים שהזכרתי למעלה. החלטנו שעמוד השדרה שלנו לא ישבר. שכמו שעשינו כל חיינו נלחם על מה שאנחנו מאמינים בו. האמנו באמת ובתמים שדווקא עכשיו צו השעה הוא לטפל בעוולות במדינה.
טעינו! השאלה המכרעת של הבחירות הללו היא לא יוקר המחיה ולא המצב החברתי כלכלי במדינה. העם רוצה יציבות, העם רוצה משילות והעם רוצה להפסיק ללכת לקלפי אחת לשנה. אני גאה בעם שלנו שלא התייאש ויצא לבחור בהמוניו, גם אם לא בחר בנו. זהו ניצחון של העם שלנו, של אחוז ההצבעה הגבוה ולא של אף אחר.
ברוך השם לראשונה זה המון שנים הולכת להיות בישראל ממשלה שאמורה להיות יציבה והומוגנית. זו הזדמנות חד פעמית שלהם באמת למשול, לדאוג לימין כלכלי, מדיני ובטחוני, בדיוק כמו שהבטיחו בכל השנים הללו, ולי כאזרחית ישראל נשאר רק להתפלל שהממשלה הזו תצליח בהבטחותיה ולאחל להם בהצלחה!
תנועת 30/40 לא תעצור את פעילותה החברתית. אנחנו נמשיך להילחם למען בטחון הילדים, הנוער בסיכון, יוקר המחיה והעולים בישראל. עשינו זאת שנים רבות מחוץ לכנסת ונמשיך לעשות זאת רק עכשיו יחד ככוח מניע משותף. הבטחנו להיות הלובי של האזרח הקטן בכנסת ונקיים, נהיה שם בכל וועדה ובכל מועצה כלוחמים החברתיים בשביל כל אחת ואחד שיפנה אלינו לעזרה, וכל אחד שצריך עזרה מול המכונות הבירוקרטיות של המדינה, אנחנו, כולנו כאן בשבילכם, תפנו אלינו!!!
לסיכום אני רוצה להודות לחברי הרשימה המדהימים שלי שיצאו איתי יחד למסע הזה, מסע קשה ולא פשוט, אתם האנשים הטובים ביותר שאדם יכול לבחור להילחם לצידם, וזכיתי במשפחה מדהימה של אנשים אשר תמשיך להילחם למען כל איש, אישה או ילד שזקוקים לעזרה, רק הפעם נלחם יחד כמשפחה.
"לא אכפת לי כל כך לאן, בתנאי שאגיע לאנשהו" אמרה אליס
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה!"
אנחנו ממשיכים ללכת בכל הכוח קדימה!
שבת שלום אהובים
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
