"חבל שאני לא הקורבן והוא היה נשאר": אור ניגרקר מדבר בכאב על אחיו התאום שנרצח בחווארה

בדירה בשכונת נוה אילן באשקלון, יושבות שבעה משפחות ניר-ניגרקר. בין האבלים מתרוצץ לו ילד עם קטן, משחק עם טאבלט צבעוני.

הילד הוא אילעי בן ה-4 שאיבד את אביו אביעד ניר ואת סבו סיילאס שי ניגרקר, בפיגוע הירי בחווארה. "אני רואה אותו אני רואה את אבא שלו", אומר אור, אחיו התאום של אביעד שנרצח.

אור רואה את אחיו בכל מקום, "גם כשאני מסתכל במראה אני רואה את אחי. הוא היה אח מדהים, הוא היה הלב שלי. לקחו אותי. אני קברתי את עצמי אתמול. הוא היה משכמו ומעלה. אהב את החיים. אהב ליהנות. אהב את כולם".

מילדות הם היו ביחד, עושים הכל ביחד, מבלים ביחד. הביחד שלהם היה כל כך חזק, עד כדי כך שבבית הספר היסודי באשדוד הרגישו שזה כבר בא על חשבון הלימודים ואז הפרידו ביניהם בכיתות. אבל אי אפשר באמת היה להפריד ביניהם כי הם היו צמד אחים תאומים גם בנפש שלא נפרדים לרגע. עד הטרגדיה. "עשינו הכל ביחד. לא היה אפשר להפריד בינינו. עכשיו הפרידו בינינו", אומר אור כשדמעות בעיניו. "הוא היה ילד מושלם. ילד שכולו טוב. אנחנו היינו כל הזמן ביחד, אין דבר כזה לצאת בנפרד, אור ואביעד זה ביחד. אין דבר כזה חבר שלי וחבר שלו, כולם ביחד. הוא היה תותח. היה עובד כל היום כדי להשיג את המטרה שלו, בשביל אשתו ובשביל הילד שלו בשביל שלא יחסר לו כלום. היה עובד 12-13 שעות ביום אז היום היחיד שלו היה יום שבת, כי הוא לא רצה להפקיר את העבודה".

אור ואחיו אביעד ניר

אור כמו אביעד הוא בן 28, אבל בשונה ממנו הוא רווק. אביעד התחתן עם אשתו כאשר היה בן 23, אחרי שיצא עמה כמעט 10 שנים. הוא עבד בחנות משקאות באשדוד ובשלב מסוים הם קנו בית בשכונת עיר היין באשקלון, "עוד חצי שנה הוא היה אמור להיכנס אליו, אבל הוא כבר לא יספיק להיכנס אליו", אומר אור. "היו לו יותר מדי תוכניות, היו לו הרבה תוכניות בחיים הוא היה מוכשר מאוד. הוא היה מתופף, הוא היה עורך והוא היה עושה הכל. הוא היה מאוד מוכשר".

הנסיעה של אביו ואחיו לחווארה, היא ממש לא דבר שזר למשפחה. 4 ימים לפני כן, אור בעצמו היה שם, "אני נסעתי ביום שלישי לחווארה לבד, תיקנתי את האוטו שלי. יש לנו שמה מכונאי, מדברים איתו ומתקנים אצלו את האוטו. סוג של מסורת של אבא שלי. אבא שלי מכיר אותו 20 שנה. הם לא נרצחו אצלו, הם נרצחו בשטיפה ממול. זה מקום חדש שאנחנו לא מכירים אותו. הוא כנראה רצה לצאת הביתה וראה את השטיפה ונכנס אצלו".

אביעד ניר ז"ל

לא פחדת?
"תמיד פחדתי, אבל לא התרברבנו יותר מדי. אבל מישהו כנראה שם עליהם עין ועקב אחריהם. היינו הולכים למקומות ספציפיים שיודעים עברית".

אתה מרגיש חייך ניצלו בזה שחזרת משם בחיים?
"חבל שאני לא הייתי הקורבן והוא היה נשאר פה והוא היה קורא עליי קדיש. לא אני. יש לו ילד שצריך אותו. בן 4. יש לו אישה שהיא הכל בשבילו והוא הכל בשבילה, הם יחד מגיל 15".

איך נודע לך על מה שקרה?
"אני הייתי אצל דוד שלי בבריכה בקיבוץ חולית פתאום אחותי מתקשרת אליי 'תחזור מהר הביתה' ואני אומר לה 'למה לחזור הביתה? מה קרה?' היא אומרת אני רואה טלוויזיה 'גבר כבן 60 וגבר כבן 30 נרצחו'. התפללתי שזה לא הם, אבל היה כתוב אב ובנו אז לא ממש היה לי דרך להתחמק מזה. עד ששלחו לי את התעודות זהות שלהם בוואטסאפ, זה כבר היה פלומבה שזה הם. ראיתי את זה בנסיעה חזור".

ידעת שהם שם?
"ידעתי שהם שם. הוא דיבר איתי בבוקר ואמר 'אני הגעתי למוסך'. זה היה בעשר עשר ורבע. הוא סיים ב-12. אני לא יודע מה הם עשו שם, אולי הסתובבו שם לקנות לילד עוד טאבלט".

אתה זוכר את השיחה האחרונה עם אביעד?
"כן. הוא התקשר אליי ואמר לי 'אור, מה זה השטיפה הזאת ממול?' אמרתי לו 'אני לא מכיר, זה משהו חדש'. בסוף הוא נכנס לשם. לא חשבנו שזה יהיה משהו כזה. אבא שלי הולך שם עם חזה נפוח הוא מכיר שם את כל המכונאים ואבא שלי ביום שלישי התקשר אליי ומה הוא אמר לי? 'אור, תיכנס בפנים אל תצא החוצה. תהיה בתוך המוסך'. אז איך הוא לא שמר על עצמו? כי הם ישבו בחוץ. איך אבא שלי לא אמר לו בוא נשב בפנים ולא נהיה על הכביש. לא מתאים לו. הוא היה עירני בדברים האלה".

הלוויתם של סיילאס שי ובנו אביעד. צילום: נתנאל פריאנטי-אשדוד אונליין

אחיך גם היה נוסע לבד?
"הוא לא נסע איזה שנה. אני נסעתי יותר בתדירות, אני עובד במשלוחים אז הרכב כל הזמן יש לו בלאי ומתקלקל ובישראל אם אתה שם במוסך צריך לחכות שבוע שבועיים, אז זאת הייתה האופציה".

אחרי המקרה הזה בטח לא תחזור לשם.
"אין לי תוחלת בלעדיו. לקחו אותי. אני לא יכול להסתכל על עצמי במראה כי אני רואה אותו. אני קברתי את עצמי".