10 שנים לאחר שניסו את מזלם בפעם הראשונה וחמש שנים מאז שנכנסו למועצת העיר – חברי תנועת אשדודים שואפים להגדיל את כוחה בבחירות הקרובות שיתקיימו בעוד חודשיים.
מי שמביט על הרכב הרשימה יבחין בגיוון שבה: חילוניים, דתיים, מסורתיים, צעירים בני 20 וקצת לצד סבים וסבתות, בני עדות שונות, שמאלנים וימנים. גם האלקטורט של אשדודים אינו סקטוריאלי, להיפך. הם מצהירים מראש כי הם פונים לכל האשדודים.
חברי הרשימה: אלכס פנוב, מאיר אברז'ל, רבקה בוזגלו, בלה רובין, יניב קקון, קרין בן יוסף, שלומית תמרי, רפאל איילין בזונך ושני שלפמן. צילום: דיאנה שפיר
אם תרצו, הרי שלאחר העשור הראשון, התנועה כבר עברה משלב הילדות לשלב ההתבגרות. ועדיין, במידה רבה, היא נתפסת כתנועה בהא הידיעה של הצעירים בעיר. "רק התחלנו", הם אומרים. גם השאיפות בהתאם. אם בבחירות הקודמות הגיעו האשדודים להישג נאה בדמות שני מושבים במועצה, הפעם הם לא חוששים לכוון גבוה יותר. "כדי להשפיע, כדי לממש את הרעיונות והמטרות שהצבנו לעצמנו", אומרים שם.
הם מגדירים את עצמם כתנועה של כולם, אבל לא בטוח שכולם אוהבים כי יש מי שרוצה לשמוע הצהרות חד משמעיות, אבל כשמדובר בתנועה של "כולם", זה טיפה יותר מורכב. מנגד, ישנה מעלה נוספת שקשה להמעיט בחשיבותה, והיא העובדה שזו התנועה הדמוקרטית היחידה באשדוד מבין אלה שרצות בבחירות המוניציפאליות. איפה תמצאו עוד אחת שמקיימת בחירות פנימיות עם מפקד ודמי חבר, מנהלת אסיפות ועורכת דיונים?
"התנועה שלנו אינה היררכית"
המשנה לרה"ע, יניב קקון, 43, עומד בראש הרשימה ולמעשה מוביל את התנועה מימיה הראשונים. הוא נשוי לנורית, מטפלת ברפואה סינית, ולהם שתי בנות, נוגה, 10 ואלה, 8, שלומדות בבית הספר צפרירים. בעל תואר ראשון בחינוך והוראה מהמכון לחינוך דמוקרטי ותואר שני בניהול מערכות חינוך מאוניברסיטת תל אביב. הוריו של יניב עלו מאלג'יר ומרוקו (כשהיו ילדים), והוריה של רעייתו, נורית, עלו מליטא עוד כשהייתה חלק מברה"מ.
קקון וילדיו בפתיחת שנת הלימודים
הימים הללו הם ימים עמוסים בעשייה עבורו ועבור האשדודים. החברתי והפוליטי הולכים כאן יד ביד ובעונת הבחירות החיבור הזה מורגש במשנה תוקף. "פוליטיקה זה דבר מורכב ומאתגר, אבל כל עוד אתה נצמד לסט העקרונות איתם הגעת, אתה הולך לישון בשקט וכשאתה חלק מקבוצה שמקדמת יחד את העקרונות והערכים, יש גם הישגים", מקדים קקון.
אתה כאמור כבר בן 43, אתה סבור שעדיין רואים בכם תנועה של צעירים?
"תנועת אשדודים, גם בהרכב שלה וגם בעיסוק שלה, תנועה של כולם. בתפקידנו במועצה אנחנו פועלים בהרבה מישורים, ילדים, נוער, צעירים, גיל שלישי, צרכים מיוחדים, שכונות ותיקות ואני חושב שדימוי הצעירים שדבק בנו הוא הרוח שלנו, רוח של חדשנות, של הקשבה לתושבים, נגישות, עבודה בכל השכונות והרבעים. זו תנועה עם שורשים עמוקים ולצד העשייה החברתית והעבודה הפוליטית לא מוותרים אצלנו על מאבקים רעיוניים – כמו בנושא החופים והדיונה – והרוח הצעירה נשמרת".
הפגנת העו"סים באשדוד. בתמונה: יניב קקון מאיר אברג'ל עם אחת המפגינות. צילום: אסתר אסף
אז אפשר לומר שהתמסדתם?
"זה בדיוק הסיפור של התנועה הזו, שמחזיקה כמה זרועות במקביל. תנועת תושבים, אורגניזם חי, שכל הזמן נכנסים אליו כוחות חדשים, ככה אנחנו נשארים חדים, עם היד על הדופק. לא נחים על זרי הדפנה. מה גם, שכולנו כפופים לדין התנועה. פעם בחמש שנים אנחנו עוצרים ובונים מחדש עם אלפי תושבים את התוכניות שלנו לחמש השנים הקרובות".
בסופו של דבר, אתה "גונב את ההצגה" ויהיו שיאמרו שהמנגנון הוא בעצם אתה.
"מעולם לא עבדתי לבד. כולנו שחקנים קבוצתיים. העובדה שיש פריימריס מבטיח שהתנועה אינה היררכית. הדבר החזק ביותר בתנועה הוא תחושת האנחנו, הביחד והקהילתיות".
דיון בתנועת אשדודים. צילום: תנועת אשדודים
דיברת על הישגים, אז מה הם חמשת ההישגים הכי משמעותיים שלכם. בקצרה.
"זה שהכפלנו את כמות המשתתפים בחינוך הבלתי פורמאלי בעיר! תנועות נוער, מועדוני נוער, אישרנו הקצאה למתחם בילוי לנוער בגבעת יונה, יותר מ-20 הקצאות מבנים לנוער וצעירים בכל רחבי אשדוד, מה לא. הצלחנו ליצור את המהפכה הזו הרבה בזכות השיח עם הנוער. כמו שהתנועה פועלת שנים, שאלנו אותם מה הם רוצים, מה הם צריכים – והלכנו איתם.
"גם כשפנינו לצעירי אשדוד אחרי שהכפלנו את התקציב, ישבנו איתם, שאלנו אותם מה רוצים. פתחנו האב טכנולוגי במרכז כיוונים, הוא מלא עד אפס מקום. פתחנו את 'כיוונים בשכונה' ברובע ו'. פתחנו את כפר הסטודנטים ברובע ב' כל זה בשני מנדטים בלבד, כשהצעדים הבאים הם דיור ותעסוקה.
"בשכונות ותיקות. בפעם הראשונה הוקמה יחידה עירונית. שוק לילה באזור ו'. ראית כמה הגיעו? אלפים! כדי להצליח ברמה כזו נדרשו שנתיים של עבודה מקדימה, העבודה עם התושבים והסוחרים, כתף אל כתף היא מה שהביא את ההצלחה הגדולה. אין תחליף לעבודת שטח והקשבה.
"ככה גם עם האקדמיה לאנשים עם צרכים מיוחדים הראשונה באשדוד, הנגשת המענה הציבורי לכל בית בקרב העולים מאתיופיה, מועדוני נוער שכונתיים בכל רחבי העיר, פורום פאבים ותרבות הבילוי, קידום אמנות מקומית, הקמת בית קרמבו, אנסמבל תיאטרון מקומי ועוד דוגמאות רבות שמראות שהתושבים יודעים הכי טוב מה הם רוצים וצריכים, פשוט צריך לשאול. וזה מה שאנחנו עושים.
"זו הזדמנות מצוינת להגיד תודה גדולה לצוותים המקצועיים בתחום הנוער, במרכז כיוונים, ביחידה לשכונות ותיקות, בוועדת הדרך החדשה ובמחלקה לצרכים מיוחדים בחברה העירונית לתרבות הפנאי שעושים עבודת קודש בהקשבה לציבור ועשייה יומיומית כדי שהתוכניות יוגשמו באופן מיטבי".
שוק לילה. צילום: מייק אדרי
כל מה שתארת כאן, הכל בהתנדבות, ממה אתה חי?
"גדלתי בבית בו הנתינה והפרנסה שלובות זו בזו, ביד אחת אתה נותן ככל יכולתך וביד השנייה אתה דואג לפרנסת הבית. על בסיס המסורת הזו אנחנו בונים את גם את הבית והמשפחה שלנו היום, יש כאן החלטה זוגית משותפת של נורית אשתי ושלי. לאזן יחד בין פרנסה וגידול הבנות לבין מה שנדרש כדי לקום בכל בוקר ולהיות שליחי ציבור בהתנדבות. ביום-יום אני עובד כעצמאי. עד לאחרונה עבדתי כאסטרטג בחברה הארצית למתנ"סים ולפני כן עבדתי בבית הנשיא הקודם יחד עם קרן רוטשילד על ספר שעסק בארבעת השבטים בישראל והטוב המשותף. בחודשים שלפני הבחירות אני עסוק אך ורק בזה וכמובן ממשיך בעשייה שלי כמשנה לרה"ע, בהתנדבות.
"ובנימה אישית, כואב לי מאוד שחלק מחברי הילדות נאלצו לעזוב את עיר ילדותנו ובשביל שיהיו להם התנאים לחזור הביתה אני מוכן להמשיך ולהתנדב יום יום ולהגביר את הקצב. אני רואה בזה משימת חיים ומאמין שאפשר להשפיע גם למען מי שעזב וגם למען הצעירים, הילדים והנוער שלנו".
יניב קקון עם נשיא המדינה ורעייתו. צילום: בית הנשיא
אתה חושב שיש סיכוי לחיבור בין השבטים באשדוד?
"אשדוד היא עיר מיוחדת, עיר של 99 ארצות מוצא, השקפות ותרבויות שונות, עשירות ומלאות בערכים, חיי משפחה וקהילה, רוח ויצירה. יש דרך להרוויח את כל העושר התרבותי הזה. בלי לחצים חיצוניים, בלי 'הנחתות' ארציות. בעבודה יומיומית על מערכות יחסים וכבוד הדדי.
"באחד הראיונות בעבר, אחרי סבב לחימה, שאלו אותי כקצין קרבי במיל' מה הסכנה הכי גדולה שאני מזהה לישראל, עניתי אז ואני עונה גם היום, מידת החוזק שלנו תלויה ישירות במידת האחווה, הסכנה הכי גדולה שלנו תמיד הייתה התפוררות פנימית כי אי אפשר לחיות יחד במצב בו לאחד לא אכפת מהצרכים של האחר ויש מי שמרגיש לא שייך או מרגיש מאוים או מודר במקום שהוא הבית של כולנו".
תנועת אשדודים. צילום: תנועת אשדודים
אני לא משוכנע שכל הפוליטיקאים בעיר יסכימו איתך.
"לכולם יש מקום ויש מספיק משאבים. הרבה מדי פעמים פוליטיקאים מקומיים מייצרים שסע כדי להרוויח קולות וזה נעשה על הגב של התושבים, של הקהילות שחיות פה. הגיע הזמן לקחת אחריות ולהכיר, להוריד תגיות, להפוך את שיח העמדות לשיחה על צרכים ופתרונות אמיתיים וללחוץ על מימושם. לקחת אחריות ולהחזיר את אשדוד לתושביה.
"תפיסה כזו תוכל לצמוח רק מהשטח, גם ואפילו בעיקר בסוגיות בוערות כמו לדוגמא השבת האשדודית. נציגות תושבים בכל רובע שיציפו את הצרכים האמיתיים של כל שכונה ושכונה ויתנו מענה למי שהשבת שלו היא סביב בית הכנסת או שבת התרבות, הצגת הילדים, הבריכה או חוף הים ויותר מכך, יצירת מרחבי מפגש שמאפשרים לכל מי שמעוניין בכך לחוות גם שבת משותפת בתוך השכונה. זה יכול להיעשות בהסכמה ולא דרך התכתשויות בין פוליטיקאים, כמו במשפחות שלנו, אנחנו יודעים לעשות את זה".
יניב קקון בכנס כיוונים צילום: אורי קריספין
אולי אתם קצת נאיביים מידי?
"אני שומע את זה לא מעט. בוא נסתכל אחורה רגע. ב-2013, כשרצנו בפעם הראשונה ולא נכנסנו, אמרו לנו 'הנה, הניסוי נכשל, לא תשרדו. נגמר'. חמש שנים עבדנו בשטח אזרחית, בלי שום כוח פוליטי. ב-2018 נכנסנו עם שני מנדטים, אמרו 'אין סיכוי שתביאו הישגים'. ועשינו מהפכה בנוער בכל ימות השבוע, הבאנו את מרכז כיוונים להיות מספר 1 בארץ, פתחנו לראשונה יחידה לשכונות ותיקות, יצרנו מענים למשפחות עם צרכים מיוחדים בכל רחבי אשדוד, לקחנו על עצמנו את ועדת הדרך החדשה לקליטה מיטבית של עולי אתיופיה, פתחנו פורום להטב"קי עם רכז במשרה בפעם הראשונה באשדוד, הקצנו מבנים בפריסה עירונית לתנועות וארגוני הנוער ואלו רק כמה דוגמאות לעשייה שלנו לאורך הקדנציה האחרונה. עכשיו מתחילים להגיד לנו 'אין סיכוי שהתנועה תגדל', 'פוליטיקה זה איזה דיל סגרתם וכמה תקציב יש לכם ולא כמה עשיתם למען התושבים…' בכל פעם שהספידו אותנו הוכחנו שאנחנו חזקים, שאנחנו חיוניים ושתושבי ותושבות אשדוד מבינים עניין ויודעים מה הכי טוב להם ולעיר האהובה שלנו. יש תחושה חזקה מאוד מהשטח, נגדיל משמעותית את הכוח שלנו במועצת העיר וכל הטוב שהספקנו לעשות, רק התחלנו".
"הצבעות כאובות"
ד"ר יחיאל לסרי, ראש העירייה, מסיים כעת 15 שנות כהונה שאותן חווית כתושב העיר, 5 מתוכן כחבר מועצה וכמשנה שלו. איזה ציון היית נותן לו?
"את הציונים יחלקו התושבים ב-31/10. בתחומים שלנו היה לנו חופש פעולה סביב כל מה שכתוב במצע שלנו וכל מה ששמענו מהשטח. היו לנו גם חילוקי דעות. בנושאים סביבתיים, בנושאי בינוי ואחרים. לא אחת הצבענו בשונה מהקו של הקואליציה וכך נפעל עם כל ראש עיר שיבחר".
יחיאל לסרי ויניב קקון. צילום פבל
איפה טעיתם או איפה לא הצלחתם?
"הפסדנו בשתי הצבעות כאובות: אחת כשבית ספר מפתן נסגר, ניסינו להשאיר אותו במתכונת חלופית של בית השאנטי אשדוד ולא הצלחנו עם שני מנדטים זה לא ארבעה או שישה, חייבים להגדיל את קול התושבים במועצה ואני מקווה שעוד נצליח לתקן. השני, בניית מלונות ברצועת החוף. ברוב הקדנציה הצלחנו לבלום בנייה בקרבת קו החוף אבל לאחרונה הפסדנו בחוף לידו. אני עדיין לא אומר נואש. לא יקרה כלום אם המלונות ייבנו ממזרח לכביש".
הדיונה הגדולה באשדוד. צילום: בועז רענן
והשכונה שתקום בפאתי הדיונה הגדולה.
"היינו נגד, אבל אם ליבת הדיונה תישאר בתור שמורת טבע מוכרזת אז זה סוג של נחמה. אני בעד לשמר אותה כפנינת טבע תיירותית וחברתית. אנחנו עדיין במלחמה שם".
"ההצבעה על בית הכנסת בט"ו – החלטה אמיצה"
הצבעה כאובה לא פחות שהתרחשה דווקא בחודשים האחרונים וקקון לא שש להתייחס אליה, היא ההצבעה על הקמת המרכז הרוחני ברובע ט"ו. לאחר שנים של אישורי מוסדות כאלה ברחבי העיר, דווקא המקרה הזה הפך למקרה לדוגמה של השסע התהווה בין דתיים לחילונים.
רבים התנגדו להקמת המקום הזה, חלקם אפילו חברי קואליציה וסגנים של ראש העירייה. מנגד, החרדים תמכו בו בהתלהבות. העיניים היו מופנות לקקון וחברו לסיעה, מאיר אברז'ל. אבל בבוקר ההצבעה הם פרסמו סרטון בו הסבירו מה התנאים שלהם להצבעה בעד וקיבלו מכתב התחייבות מלסרי כי מדובר רק בבית כנסת שישמש לתפילות עבור תושבי הרובע שרבים מהם מתפללים באוהלים זמניים, ולא בישיבה שתביא אוטובוסים של אברכים מבאר שבע.
לבסוף הם הצביעו בעד והביאו לאישור ההקמה, וזאת הייתה האות לאש והגופרית שהוטחה בהם מצד המתנגדים. גם החגיגות של חברי המועצה החרדים שתמכו בהקמת המקום תרמו לא מעט לכך.
איך אתם כמפלגה שנתפסת כליברלית הצטרפתם למפלגות החרדיות במקרה הזה?
"ראית את הרשימה שלנו? יש אצלנו חילונים ודתיים, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, יש לנו את כולם. אנחנו הכי מגוונים והכי פלורליסטים שיש. אנחנו תנועה של בני אדם ואצלנו כולם שווים. קיבלנו החלטה אמיצה להיות התנועה של כולם, למען כל תושבי ותושבות אשדוד.
"בדקנו את הנושא לעומק וכהרגלנו קיימנו הצבעה תנועתית שעברה ברוב מוחלט, מדובר בבית כנסת לבקשת תושבים מהרובע, זה מעוגן בחוזה משפטי ואנחנו שם כדי לוודא את זה כמו את בניית המתנ"ס, המבנים לתנועות הנוער בכל ימות השבוע והמרכז למשפחה".
יניב קקון ומאיר אברז'ל. צילום: פבל
אולי אתם ילדים טובים מידי. יש לך סכין בין השיניים? אתה מוכן לרמוס אחרים בדרך למעלה?
"לא צריך לרמוס אחרים. יש לנו סבלנות, תשוקה והתמדה. פוליטיקה צריכה ויכולה להיות טובה ומלאת תקווה. יש לנו מצע ואיתו אנחנו הולכים, כולל קוים אדומים. בקדנציה הנוכחית הצלחנו לעשות הרבה מאוד ולחולל שינוי. בלי פוליטיקה רעה, צינית ונקמנית. המעשים שלנו מדברים בעד עצמם. אז כן, אנחנו מביאים פוליטיקה אחרת אבל אנחנו גם מפוקסים על המטרות שלנו ויודעים להביא תוצאות".
אבל מסתכלים על מערכת הבחירות שכבר מתנהלת בעיר, לכלוכים, השמצות, לקיחת קרדיט שלא מגיע, ואתם כאילו מחוץ לסיפור. אולי אתם פשוט לא רוצים ללכלך את הידיים?
"אנחנו עסוקים בעשייה ובחיבורים ולא בהשמצות ובלכלוכים. הכנסנו מצלמות לישיבות המועצה כדי שכולם יוכלו לראות מי עושה ומי מדבר סתם, יראה הציבור וישפוט. אני יודע שהחיבורים שעשינו והעשייה לאורך שנים יוצרים מומנטום בשטח, של הגדלה משמעותית של הכוח שלנו במועצה".
זה ריאלי?
"אני מאמין שנהיה הפתעת הבחירות".
איזה תיקים תרצו?
"להרחיב את הכוח בחינוך, בתרבות, בגיל השלישי, בצרכים המיוחדים, בסביבה, בשכונות הוותיקות, בקליטת עליה, בנוער ובצעירים".
מתי אתה רץ לראשות העיר?
"כל דבר בזמנו".
ובכל זאת, בשנת 2028 נראה את השם יניב קקון כמועמד לראשות העיר?
"השאיפה הכי חשובה כיום היא להתחזק משמעותית במועצת העיר, בעוד 5 שנים ריצה לראשות בהחלט עומדת על הפרק. השם יניב קקון כמועמד לראשות בשנת 2028 זה לא הסיפור, אלא להגיע לשם כתנועה אחרי קדנציה נוספת של עשייה מוכחת, עם תשתית רחבה של תושבים שמתאגדים ביחד, עם מספיק מושבים במועצה כדי להרכיב קואליציה שהליבה שלה היא קול התושבים ושלא נסמכת על בעלי אינטרסים זרים. לוקח זמן לבנות את זה ואנחנו בדרך הנכונה".
יש לך חלומות נוספים מעבר לפוליטיקה?
"אני עובד בימים האלה על ספר שירה נוסף ועל ספר ילדים שנקרא אפלטון מחפש חבר. אבל הדבר שאני הכי מתגעגע אליו, הוא להיות מורה. נכון שאני כל הזמן נפגש עם בני נוער ולא הפסקתי להדריך מגיל 15 עד היום, לפחות פעם פעמיים בשבוע, אבל אני מדבר על חזרה במשרה מלאה, ללמד ספרות כשארגיש מיצוי בעשייה הפוליטית".
שאלה אחרונה לקינוח, לו הבחירות היו מחר, למי היית מצביע לראשות העיר?
"בלי הצוואר אי אפשר להזיז את הראש. לא משנה מה תשים בפתק הצהוב, יותר חשוב מה הרכב המועצה. כששמים תעודת ביטוח של תנועה שהוכיחה את עצמה במעשים, מבטיחים את שרירי הצוואר – מבטיחים השפעה מכרעת בהתאם למצע ולתפיסות שלך. בבחירות הקרובות בהן זהות ראש העיר לא ברורה בגלל ריבוי מועמדים והערכות המצב מדברות על כך שכל הצבעה בפתק לראשות היא הימור, את הפתק למועצת העיר חשוב להשקיע בתעודת הביטוח שתשפיע על איך יתפקד ראש העיר שיבחר ומה יהיה הכוח שלנו כתושבים ביום שאחרי הבחירות. זה בידיים שלנו".
