איציק אלגרט נחטף בשבת השחורה מביתו בנחל עוז. הוא נחטף בזמן שדיבר בטלפון עם אחיו, דני אלגרט – מפקד משטרת אשדוד לשעבר. "בניסיון האחרון לדבר לפני שנחטף, אמר לי 'דני זה הסוף, זה הסוף".
מאז אותו יום, שגרת חייו של דני השתנתה לחלוטין. הוא פועל יחד עם משפחות החטופים ללא לאות להשבת יקיריהם הביתה. אך הימים האחרונים מאז אותה שבת מטלטלים ביותר. כמעט שבוע עבר מאז החלה הפסקת האש במהלכה שוחררו מדי יום קבוצת חטופים, ואיציק, בן 68, כמו רבים אחרים, נשאר מאחור.
אמנם דני לא קיבל את אחיו בחזרה במסגרת פעימות השחרור האחרונות, אך הוא כן קיבל אות חיים. "אחת המשפחות ששוחררה שוחחה איתנו ואמרה לנו שהם היו באותו מתחם חדרים, וכשהעבירו אותם מחדר לחדר הם ראו אותו, והוא חי, ויש לו צלקת גדולה ביד", אמר. "מבחינתנו קיבלנו בשורה".
אתה יכול לתאר לי את השיחה האחרונה ביניכם?
"איציק דיבר איתי כשהוא היה בממ"ד. הוא היה מאוד לחוץ כי הוא נפצע ביד, לא ברור אם נפצע מירי על דלת הממ"ד או מהידית עצמה, אבל ירד לו דם והדרכתי אותו מהטלפון איך לעשות חוסם עורקים. אחרי כמה רגעים המחבלים נכנסו פנימה אל תוך הממ"ד, והוא בניסיון האחרון לדבר אמר לי 'דני זה הסוף, זה הסוף,' וכנראה שבאותו רגע הוא נחטף.
"באותו רגע הסתמסתי עם בעלה של אחותי, אמרתי לו שאיציק צריך עזרה וביקשתי שילך לבדוק מה קורה איתו. הוא כתב לי שזרקו 4 רימונים על הבית שלו, ומי שיוצא מהממ"ד מת. תוך כדי גם הבנתי את חומרת המצב וראיתי שמחבלים גם חדרו לשדרות ולקיבוצים נוספים והבנתי שכל אזור הנגב המערבי בעצם במתקפה. עם אחי לא הצלחנו ליצור קשר שוב. עשינו איכון של הטלפון וראינו שהוא חצה את הגדר והגיע למרכז עזה, לאזור של בתי החולים".
"איציק הוא איש חזק"
"איציק הוא איש התחזוקה של הקיבוץ, כולם מכירים אותו. הוא חובב כדורגל מושבע ואוהד מכבי תל אביב, והוא שחקן כדורגל מעולה בעצמו למרות הגיל", סיפר עליו דני. "הוא אדם שלא יודע להפסיד. הוא איש חזק".
איציק הוא גם אזרח דני. הוא היה חי בדנמרק, ולפני 15 שנים חזר לארץ, לאחר שהתגרש. ילדיו עוד גרים בדנמרק, והם פועלים להחזרתו משם. גם דני בעצמו מחזיק בתקווה שאולי אזרחותו הזרה של אחיו תקדם את שחרורו, ופועל ללא לאות מול גורמי ממשל בכירים במטרה זו.
"הייתי בדנמרק, נפגשתי עם שר החוץ הדני ונציגי הפרלמנט", מספר דני, "פגשתי את הילדים של אחי שחיים בדנמרק וגם הם פועלים שם מול גורמים בכירים. הייתי בבית הדין הפלילי בהאג, פגשנו את סגנית ראש ממשלת הולנד, את שגריר קטאר בהולנד, ובימים הקרובים אהיה בציריך, שם ניפגש עם הצלב האדום ועם עוד גורמים בממשל כדי שיתחילו להפעיל את הצלב האדום טוב יותר. הנסיעה לציריך היא במסגרת משלחת שמטפלת בנושאים משפטיים, יחד עם יו"ר לשכת עורכי הדין עמית בכר".
אתם ממשיכים להיות בקשר מול מטה החטופים של גל הירש?
"יש 2 נציגים שמלווים אותנו בצורה מדהימה. אני לפעמים שומע טענות נגד ההתנהלות שלהם אבל אני חושב שהם עושים עבודה מצוינת. זה אמנם הגיע טיפה באיחור, אבל מהרגע שהם נכנסו לפעולה הם עושים עבודה נהדרת.
"אבל אני חייב להודות שבלעדי מטה המשפחות האזרחי היינו אבודים. כל מה שרונן צור מארגן זה מפעל מטורף. זה משהו שידברו עליו עוד הרבה. הוא תומך במשפחות בצורה בלתי רגילה ושם את הנושא בתודעה הציבורית ונותן לנו המון שקט להתעסק במה שאנחנו באמת צריכים, להבדיל משאר משרדי הממשלה ששם הם לא הגיעו בכלל להכרה של מה שקורה".
אתה יכול לתאר לי את ההרגשה שלך כרגע כשמשתחררים חטופות וילדים ואתה יודע שאחיך וגיסך לא ברשימות?
"התחושה היא טובה מאוד כי משתחררים אנשים, הם חוזרים הביתה וזה אושר שהם הצליחו לצאת מהתופת הזאת, אני מכיר חלק גדול מהם מניר עוז ואני באמת מאושר בשבילם. אך לצד זה קיימת אכזבה גדולה מאוד אבל לא בגלל שאח שלי לא יוצא, אלא כי הבטיחו לנו שבתוך העסקאות האלה הצלב האדום יבקר את החטופים. אפילו ראש הממשלה הקריא את הסעיף הזה לעיני כל הציבור ומסתבר שזה היה סעיף רשות. אם חמאס ירצה הוא ייתן להם להיכנס ואם לא, אז לא. ואני צריך לסמוך על יחיא סינוואר שיגדל ערכים הומניטאריים פתאום? אנחנו את החלק שלנו בהסכם מילאנו והם לא. מבחינתנו זו הפרה של ההסכם".
ומה דעתך על עסקה שכוללת החלפת כל החטופים תמורת כל האסירים הביטחוניים?
"אני לא מאמין בעסקאות האלה, כי זה לתמרן אותנו לפינות ולמקומות רק כדי שהחמאס לא יכנסו שוב פעם להתקפות מצידנו. צה"ל צריך לפתוח בהתקפה על החמאס תוך כדי השחרורים. החמאס צריכים להתחנן להפוגה, וזה יהיה היום שבו נצליח להגיע לעסקה הכי טובה.
"החמאס מתמרנים אותנו על איזה חטוף ישוחרר קודם, הם בודקים כמה שווה כל ילד, כמה שווה כל אישה. זה ממש סחר בבני אדם. משפחת ביבס ואח שלי הם שכנים. אני מכיר אותם טוב ואנחנו כבר רוצים לראות אותם חוזרים ולראות את הילדים משחקים שוב. אבל החמאס משתמש בטרור פסיכולוגי ואנחנו חשופים לציניות שלו".
"החטופים הם הנכס הכי חשוב שיש לחמאס כי רק דרכם הם יכולים להציל את החיים שלהם", מוסיף דני, "אני מקווה שהחמאס מספיק חכמים לטפל בהם טוב כי אחרת הם יאבדו את כל מה שנותר להם. ברגע שהם יהפכו להיות נטל על החמאס, שם אני אתחיל לדאוג. חושש שהם יביימו פגיעה בחטופים ואז יגידו שאנחנו עשינו את זה וינסו לייצר כאוס בין משפחות החטופים לממשלה והמצב רק יחריף. אנחנו אלה שצריכים לקבוע את הכללים. אנחנו צריכים לדבר בשפה שלהם ולגרום לסינוואר להבין שיש חרב על הצוואר שלו".
"כל הדור שלנו אחראי למחדל"
בתור איש משטרה לשעבר, דני אלגרט הכיר הרבה שוטרים שנפלו במתקפת הטרור ב-7.10. "לצערי איבדתי הרבה. חלקם היו שוטרים אצלי בתחנה באשדוד. ואת חלקם הכרתי כשהם היו קצינים צעירים".
מי האחראי לדעתך על מחדל ה-7.10?
"כל הדור שלנו אחראי. גם אני אחראי. כולנו נכשלנו, זה כישלון של דור שלם שלא הבין שאנחנו צריכים לדבר בשפה שלהם. האשמה העיקרית כמובן יושבת על מי שהוביל את המהלכים הללו. יש את רוח המפקד, והיא הייתה כזאת של 'אל תבלבלו לי את המוח בבעיות ביטחוניות. אנחנו עסוקים במהפכה משפטית'. וכששר הביטחון אמר שיש סכנה ביטחונית הוא פוטר, וכשבאו להתריע לפני שמחוקקים חוק, לא התייחסו. אז ראש השב"כ, הרמטכ"ל וכל הצמרת המדינית צריכים ללכת הביתה. הם אלה שאפשרו לאירוע הזה לקרות.
"מה שקרה לנו זה אובדן התמימות. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב שאחרים יעשו בשבילנו את העבודה. אנחנו צריכים לקנות את השקט של עצמינו, בעצמינו. אנחנו צריכים ליזום ולא להגיב. לא להיות בעמדת נחיתות כל הזמן, צריכים להיות יצירתיים וגם אגרסיביים, פחות אירופאים ויותר מזרח תיכוניים. אחרי ה-7.10 למדנו שאין דבר שהוא לא אפשרי וכל תרחיש יכול לקרות".
"מי שניסה לפלג בינינו, נכשל"
לאחר שפרש מתפקידו במשטרה, ניהל דני אגף בעיריית אשדוד, ולפני ארבע שנים הוא עבר להתגורר בראשון לציון. כיום הוא מורה מחנך במקיף י' בראשל"צ, ומלמד איסלאם, היסטוריה ומזרח תיכון. "אני מאוד נהנה ואני עושה עבודה ממש מספקת, אך מאז המקרה אני כל כולי במאבק להשבת החטופים. התלמידים מאוד תומכים. הם עשו קמפיין תמיכה בבית הספר עם שלטי ענק וחילקו מדבקות בבוקר לכל ילד שנכנס, וזה מדהים כי התלמידים האלה, הם ילדים בעצמם, שמבינים שבקרוב הם כבר לא יהיו, כי האחריות הזאת הולכת ליפול על הכתפיים שלהם. עוד מעט יגיע התור שלהם להילחם. והם מבינים את זה".
ולא רק התלמידים התגייסו בתמיכה למען דני והשבת אחיו החטוף איציק. "כל החשיפה הזאת חשפה אותנו להרבה מאוד אנשים. אפילו אנשים מהילדות, אנשים שהיו עם איציק בבית הספר היסודי מתקשרים אליי. "בחודש וחצי האחרונים, אנשים שאנחנו לא מכירים מגיעים לכיכר, מביעים הזדהות ומחבקים אותנו. אני רואה שהם לוקחים את כל המצב הזה מאוד קשה. החברה הישראלית התגלתה כחברה מאוד תומכת, ולאומית, ואוהבת. ואני שמח שמי שניסה להפריד בינינו, לסכסך, לפלג, לחלק בין ימין לשמאל, בין אשכנזים לספרדים למזרחים, נכשל".
סוגר מעגל
זמן מה אחרי החטיפה של איציק, נסע דני לבית שלו בניר עוז. "רציתי לראות את הבית, לראות מה היה שם", הוא מסביר, "ראיתי את הדלת של הממ"ד מחוררת מכדורים, ראיתי את הדם על הרצפה. אתה מריח את הדברים שאתה מכיר כל כך מקרוב ורואה את הבית שאתה מכיר, וכולו ונדליזם מטורף, ירי בכל הבית, מראה מצמרר. לקחתי משם אלבומי משפחה, תעודות, מסמכים, דברים סנטימנטליים. כל מה שאי אפשר לקנות בכסף. הרגע הזה שאתה נכנס לבית, זה הרגע שנופל לך האסימון שזה באמת קרה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"