היום, לאחר 3 שבועות של הפסקה, חזר איש התקשורת ברק סרי לשדר בתוכנית שלו ברדיו 103 לצד ינון מגל.
בפתח התוכנית הוא בישר בשורה גדולה וסיפר כי נולד לו נכד, "ימים מורכבים ברמה האישית מאוד, ביום שישי נולד לי נכד מביתי הגדולה אלה. 3 שבועות אחרי פטירת יובל. הברית בשבת והעלייה לקבר יום השלושים ביום ראשון. יובל נוכחת בחדר הלידה באופן דרמטי וחזק".
הוא סיפר על ההתמודדות עם האבל ואמר כי הוא חוזר לעבודה ומנסה להתנהל כרגיל כדי לא לשקוע, זאת לאחר שיחות שקיים עם חברים שהפכו להורים שכולים במלחמה הנוכחית כמו תא"ל במיל' דדי שמחי וכמו שמעון אלקבץ, "סיפר לי מישהו שחודשיים וחצי אחרי נפילת בנו לא יצא מהמיטה. והיו אחרים כמו דדי שמחי, הוא חזר בכל הכוח, הרצאות ותקשורת וכל מה שאפשר, אבל זה מאוד אינדבדואלי, אני מנסה לעשות את זה שיתאים לי. המשימה היא לא לשקוע ולמלא את היום כמה שאפשר".
מגל שוחח איתו על חשיבות ההכרה של האדם שחולה במחלות נפשיות.
סרי ענה לו: "אני מאוד כעסתי על הרופא של יובל שהיא אמרה לו שהיא צפסיקה לקחת כדורים והאו אמר לה 'להחלטתך'. אז הוא אמר לי ששורש הבעיה אצל יובל שהיא התכחשה למחלה מהרגע הראשון, סירבה לקבל את זה שהיא חולה, גם בינה לבין עצמה. לא רצתה להשלים עם זה. אני שמעתי ממנה מיליון פעם 'אני לא חולה, הם טעו באבחנה'. האבחנות גם השתנו מפעם לפעם וזה חיזק את אצלה את ההכרה שאין להם מושג. ב-95% מהזמן היא הייתה הכי טובה בעולם, יפיפיה, מוצלחת, מלאת שמחה ומצב רוח. בעלת נתינה שאני לא יודע מאיפה היא באה וגם זה היה בקיצוניות. אלפי ש"ח בחודש צדקה ומתן בסתר ומשפחות נזקקות. כל יום שישי ארגזים של נזקקים. כל המשכורת שלה הלכה על זה. אני אומר לה 'יובל, תעזבי את הכסף, את לא יכולה לקחת את כל מצוקות העולם לתוכך'.
"כל אחד מאיתנו יש לו את המנגנונים שגורמים לנו להכיל סיפור ולא לקחת אותו פנימה. לה לא היה את זה, כל סיפור מוטט אותה ולקחה ללב. אתה לא יכולה לקחת הכל ללב. אנחנו הולכים להלוויה, המשפחה נשארת עם הכאב ואתה ממשיך עם החיים כי אין אפשרות אחרת, כי המנגנונים לא יכולים להישאר עם הכאב והצער. אצלה זה לא היה קורה, היא הייתה יוצאת מהלויה והיא הייתה נשארת יומיים שלושה בהלוויה".
מגל שאל אותו: מה היית אומר למישהו שמתמודד עם זה?
"אני אחרי 10 שנים שאף אחד לא ידע, אז בשבעה הגיעו אליי אלפי אנשים וסיפרתי את הסיפור הזה, גם כי זה הקל עליי. אני רוצה לדבר אל המטופלים, יש כאלה שחולים בסכרת או לחץ דם ולוקחים כדורים, אין מה להתבייש ואם לא תקחו את הכדורים ותתביישו כמו יובל שהתביישה ושנה וחצי לפני הנפילה הגדולה היא לא לקחה כדורים, כי היא בריאה והכל בסדר. עכשיו, יש לכדורים האלה תופעות לוואי, וכשאתה לא לוקח אותם אתה מרגיש טוב, אתה על זמן שאול וזה נותן רוח גבית שהכל בסדר עד לנפילה. היו ליובל 2-3 נפילות קשות של חודשיים שלושה שהיא סגורה בחדר בוכה בלי הספקה".
מגל: אם אנחנו צריכים ללמוד משהו ולמנוע נפילה של אחרים
"אני אומר תטפלו בעצמכם, אמי נפטרה מסרטן בשנת 1987 בגיל 46. גם אז, הפחד הגדול היה שזה ייצא, אז קראו לזה המחלה. וקשה לשמור, כי יש טיפולום כימותרפיים השיער נושר וכולם רואים. יובל יכלה לשבת בבית חודשיים עם נפילה של דכאון ואז לצאת לעולם יפיפיה מלה של העולם ואף אחד לא רואה ואף אחד לא יודע".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"