ביום שני השבוע, כתשעה חודשים לאחר שנפרד מאשתו שנפטרה מהמחלה, נפרד אלי חזוט מבנו רס"ר במיל' שלמה יהונתן ז"ל, שנפל בלחימה בעזה, בהלוויה שלא הותירה עין אחת יבשה.
בן 36 היה שלמה ז"ל במותו, והוא הותיר אחריו אישה בהריון ופעוטה בת שנתיים. הם לא יזכו לגדול עם האבא הגיבור שלהם, שנלחם למען המדינה, כדי שלילדים שלו יהיה איפה לגדול. בראיון ל'כאן דרום' מספר אלי חזוט על הבן שהיה ואיננו עוד, ועל החור העצום שהותיר בלב המשפחה.
"קראנו לו האבא השני של המשפחה", אומר אלי. "הוא היה מלכד את כולם ודואג לכולם ורוצה שהכל יהיה בסדר ושכולם יצליחו. כל צאת שבת היה מתקשר לשאול איך היה השבת ואם כולם נהנו. כל פעם שהיית צריך עזרה או סיוע הוא היה הראשון לבוא. הוא בני בכורי, ומהתחלה היה לנו קשר אהוב במיוחד. קשר של חברות טובה וחזקה. הוא כיבד אותנו בתור הורים, דאג ועזר. ילד משכמו ומעלה. אם הייתי כועס הוא היה משפיל את המבט שלו".
לפני תשעה חודשים כאמור איבדה המשפחה את אם המשפחה, שנפטרה לאחר שנלחמה במחלת הסרטן. "שלמה ואמא שלו היו מאוד מחוברים אחד לשני", מספר אלי, "מאז שאשתי נפטרה אנחנו כל הזמן ביחד, כל הילדים – ארבעה בנים ושתי בנות תאומות. שלמה תמיד היה זה שדאג ללכד אותנו, הוא גם הבטיח לאמא שלו שזה מה שיהיה. לפני חודש חיתנתי את הבן שלי, עשינו שבת חתן. באו קרובי משפחה והייתה שבת נפלאה והכל היה שמח, והכל התהפך. קברנו אותו, והאובדן של שלמה, זה ממש אובדן גדול".
"שלמה היה איש חכם וצנוע"
שלמה גדל בעיר אשדוד, ברובע ט'. בישיבה התיכונית למד בשדרות, ולפני מספר שנים עבר לגור בבני ברק בעקבות אשתו. הוא למד כלכלה ומנהל עסקים בתואר הראשון שלו, ושמאות מקרקעין בתואר השני, ועבד בעיריית תל אביב בתור שמאי. "כל מי שהכיר את שלמה הגיע לנחם אותנו. כל הסיפורים ששמענו עליו, מחברים ללימודים, אוניברסיטה, צבא, חו"ל וחברים מהעבודה – כולם מספרים את אותם סיפורים. על האדם החכם והצנוע שהיה. כזה היה שלמה".
מתי ראית אותו בפעם האחרונה?
"אני לא ראיתי אותו שבועיים. יצא לנו לדבר פעם אחת בטלפון בזמן הזה כי הם היו בפעילות, והוא הצליח להגניב שיחה מאחד החיילים ביום שישי האחרון. אשתו והילדה ראו אותו שבוע קודם לכן. הילדה שלו רגילה כבר שהוא לא בבית כי זה היה סבב המילואים השלישי שלו. שבוע לפני שהוא נפל הם היו בגיבוש משפחתי עם הצד של אשתי. אח"כ הוא ומלכי אשתו לקחו את הילדה לספארי, בדיעבד זה היה נראה כאילו הוא ידע, והוא הולך להיפרד מהם".
"הרגשתי את זה כבר כמה ימים"
זו הטרגדיה השנייה שפוקדת את המשפחה בפחות משנה, וייתכן והדאגה הכריעה את אלי, שמספר שכמה ימים לפני ששלמה נפל בקרב, הוא התהלך עם תחושה שמשהו רע עומד לקרות. "ביום שהגיעו לבשר לנו – הצבא שלח שלוש חוליות מבשרים. אחת לבית של מלכי אשתו של שלמה, אחת לבית שלי באשדוד, ואחת לעבודה שלי – אני אזרח עובד צה"ל בתל השומר. כשהם הגיעו, כבר ידעתי. הרגשתי את זה כבר כמה ימים".
שלמה לחם בגדוד 9207, חטיבת 'ירושלים' (16), ונפל בפיצוץ מטען במרכז רצועת עזה. משפחתו הפצירה בו להשתחרר ממילואים מאחר והיה מגויס מתחילת הלחימה. "היו לו סיבות לא להמשיך", אמר אלי. "גם אמא שלו נפטרה, גם אשתו בהריון. הוא יכל להשתחרר, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע שום דבר מאף אחד. הוא נלחם על המדינה. הוא רצה לעשות את התפקיד שלו במסירות שלו. הוא אמר לי 'אבא יש מחבלים בכל מקום ומה שהם עשו ב-7.10 הוא בלתי נסלח'.
"הוא תמיד היה מורעל בהקשר של הצבא, אבל היה מסתיר מאיתנו דברים שהוא עושה במילואים. גם במלחמה הזאת, הוא לא סיפר לי לאן הוא הולך, היה אומר לי שהוא פה קרוב בישובי העוטף אבל מעולם לא סיפר שהיה בסכנת חיים. לאח שלו הוא היה מספר. הוא ידע את כל מה שהוא עושה בעזה".
בשבעה שמעת סיפורים שלא ידעת עליו?
"חיילים סיפרו לי שבסבב הראשון הפלוגה ניצלה בנס. הם היו ליד פיר מנהרה ומחבלים זיהו אותם ורצו לפוצץ אותם והם ממש ניצלו בנס. החברים מספרים עליו שהוא היה מאוד חכם, ולא משנה כמה הם היו עייפים בסוף מבצע, הוא היה מוצא הזדמנות לתת להם הרצאות בנדל"ן ופוליטיקה, היה מדבר איתם בהומור והם היו אוהבים לשמוע אותו. זה כאב גדול מאוד, חיילים בכו גם פה בשבעה, גם בהלוויה, היה קשה מאוד. עכשיו כולנו שבורים ורצוצים. מלכי אשתו שבורה, אני, הילדים, בני המשפחה. בשבעה אנשים נכנסים ויוצאים, מחזקים אותנו וזה מנחם, אבל בלילה הכל מתהפך וחושבים על האובדן שקרה לנו. אחרי השבעה יישאר חור גדול שילווה אותנו כל החיים".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"