בשלישי לספטמבר דר' מיכאל דרקסלר, מנהל המחלקה האורתופדית בביה"ח אסותא אשדוד לבש את המדים הירוקים של חדר הניתוח, אך ההתרגשות הייתה שונה. דר' דרקסלר, מומחה בניתוחי החלפות מפרקים ראשוניות ורביזיות של ברך וירך שבעברו היה שותף בניהול המרכז לשיפור היכולות הכירורגיות בקנדה, שימש כמרצה בכיר באונ' ת"א ומועמד לקבלת פרופסור מאוניברסיטת בן גוריון היה הראשון 'לחנוך' את שולחן הניתוחים בבית החולים החדש בניתוח בסדר גודל 'גדול', השבוע הוא סיפר לנו על ההרגשה: "הניתוח שעברה גב' אניג'ר היה החלפת מפרק ירך. ניתוח זה הינו ניתוח עם תוצאות מצוינות לטווח ארוך. המשמעות של זה היא לקחת אדם שהיה 'מוגבל' פיזית במשמעות של תלוי באמצעי הליכה, באנשים ובתרופות ולהפוך אותו לבן אדם בריא במחי ניתוח. זה ניתוח שמשנה חיים".
אתה זוכר את התחושה של ניתוח ראשון כמנהל המחלקה באסותא?
"כמובן. תמיד יש התרגשות, אבל זו הייתה חוויה בראשיתית. הכל חדש, המקום, הצוות והמטופל. הכל פעל בצורה הטובה ביותר כיוון שהתחושה היתה מאד אישית, יש אפשרות ללוות את המטופל לאורך כל הדרך ".
איך ההרגשה לעבור מבית חולים וותיק, לבית החולים החדש באשדוד?
"זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, אחרי אישתי כמובן. האווירה היא שבאים לעשות, לשנות, לתרום, באמת יש אכפתיות כלפי כל מטופל. בבתי חולים גדולים לפעמים זה הופך להיות סוג של 'מפעל', לטוב ולרע. את הדברים הטובים אימצתי".
מניסיונך, המכשור הרפואי ברמה דומה לבתי חולים אחרים בארץ?
"הכל הכי טוב, הכי חדש. הרבה הגבוהה ביותר ללא כל ספק".
"בחודש מאי פניתי לרופאה שלי, כשאני צולעת, והרופאה שאלה אם ארצה לעבור ניתוח בבית החולים החדש. ובאמת התקשרו אלי לקביעת תור, זה היה ממש פשוט. הניתוח נקבע לשלישי לספטמבר" מספרת סולי אני'גר (66), את השם אתם אולי מזהים, כיוון שמעל גבי עיתון נחשף ספרה הראשון פרי עתה, מילון עברי-גודיאספנייול, (ספרדית עתיקה) ייחודי. אלא שבבית החולים החדש לא ידעו את הרזומה הספרותי של אניג'ר אך עדיין התייחסו אליה כאל כוכבת "כשהגעתי לבית החולים ליוו אותי ממש עד המחלקה, התייחסו אלי בצורה לא רגילה. עברתי ניתוחים בחיי אך יחס כזה אישי? מעולם לא קיבלתי".
במה מתבטא ההבדל?
"הצוות הרפואי היה סביבי כל הזמן, תמיד שאלו אם אני מרגישה בסדר , הייתי בחדר VIP , לבד עם כורסא. גם אחרי הניתוח כל כמה דקות באו לבדוק שהכל בסדר איתי ואני מרגישה טוב".
עם מי הגעת לבית החולים, איך הייתה הרגשה להיות הראשונה על שולחן הניתוחים?
"באתי עם ילדיי, היה קצת פחד אך ידעתי שמנהל המחלקה מנתח אותי וכשראיתי את רמת היחס האישי, נרגעתי. כבר במודיעין התייחסו אלי כאילו הגעתי לבית מלון. הרגשתי כלה, נשארתי שלושה ימים להשגחה. וגם בבית יש לי ליווי רפואי. את יודעת מה? אפילו הד"ר המנתח התקשר פעמיים לשאול אם הכל טוב איתי".
איך ההרגשה אחרי הניתוח?
"יש לי חשק לצאת, זה שינה את חיי. אני מאד פעילה בקהילה המרוקאית, כותבת ספרים. במשך שנה התביישתי לצאת כי הייתי צולעת. ועכשיו? ההרגשה השתנה. אני מרגישה טוב, אני מחכה להבריא לגמרי, זה לא קל אבל יש תוצאות, והם טובות".
