מאות רבות של אנשים ליוו את מישל סרוסי למנוחות ביום שלישי. בית העלמין באשדוד המה בני משפחה, חברים, אנשי ציבור ופוליטיקאים. כולם באו לחלוק כבוד אחרון לאיש שהטביע חותם בעיר.
סרוסי, שהיה פעיל ציבור מוכר באשדוד, נפטר בבוקר יום שלישי בבית החולים הרצפלד לאחר מאבק במחלה קשה, והוא בן 79. בעבר כבר התגבר על המחלה, אך היא שבה ותקפה. הפעם הוא נכנע.
מישל ז"ל עם אשתו צביה, הילדים והנכדים. באדיבות המשפחה
הוא הותיר אחריו את אשתו צביה, שלושה ילדים — אורלי, גילי וליאור — ושלושה נכדים — אייל, אביב ושי לי הקטנה שנולדה לפני שלושה שבועות.
סרוסי נולד בתוניס ועלה עם משפחתו לישראל בגיל 18. במשך שנים ארוכות מילא שורה של תפקידי מפתח והתבלט בעבודה ציבורית והתנדבותית.
הוא עבד בנמל אשדוד והיה יו”ר ועד, כיהן כסגן יו”ר מרחב אשדוד בהסתדרות ומרכז הספורט של אגודת הפועל, יו”ר ועד רובע ט”ו, חבר קרן ליב”י, פעיל מרכזי במטה המאבק הציבורי להקמת בית החולים באשדוד ויו”ר בית הכנסת “מייסדי החצר” שהקים ברחוב אוסישקין לאחר מאבק ארוך.
סרוסי היה שייך לזן הולך ונעלם של אנשי ציבור שעבודתם, פעילותם וחייהם האישיים משולבים יחדיו. הוא גם היה מאוד מעורב פוליטית ועמד בראש סניף מפלגת העבודה באשדוד, גם כשחברות במפלגה הפכה לפחות פופולרית. כשפרש לגמלאות מהנמל, נערכה לו מסיבה, ואחד מהאורחים היה שמעון פרס, והוא הרעיף על סרוסי מחמאות רבות.
בזמן ניהול המאבק למען הקמת בית החולים בעיר זכורה פעילותו הנמרצת וההבטחה שלו: אם לא ייבנו בית חולים בעיר, נחסום את הכניסה לאשדוד בצמיגים בוערים, אמר אז. להפגנה בירושלים הגיע מצויד בצמיגים ובברק המוכר שלו בעיניים, חדור מטרה. השאר היסטוריה, בית החולים באשדוד נפתח בשנה החולפת.
לכן אולי היה כואב במיוחד למשפחתו שעל ערש דווי סירבו לקבלו לטיפול קרוב לבית. “לא הסכימו לקבל אותו בבית החולים באשדוד, אמרו לנו שאין מה לעשות איתו, גם בבית הדר לא קיבלו אותו ואמרו שאין מקום”, אמרה בקול שקט הבת הבכורה אורלי, “הוא טופל בבילינסון ובסוף בהרצפלד”.
מישל ז"ל עם צביה והנכדה אביב. באדיבות המשפחה
בהלוויה הספידו אותו ד”ר לסרי, הרב שיינין, הרב מאיר אבוחצירא, מזכ”ל מפלגת העבודה ערן חרמוני, חבר הכנסת אילן גילאון, יו”ר המרחב חיים שייב והבת אורלי.
“אני זוכרת אותו כל הזמן פעיל, מתרוצץ, בטלפונים, תמיד עושה ותמיד עסוק, וכמובן דואג לעתיד שלנו, הילדים, לחינוך והשכלה, לעבודה”, מספרת אורלי. “אימא ואבא חיכו לילדים שנים רבות. אני הייתי הראשונה אחרי 11 שנות נישואים, ואחרי שש שנים נולדו אחיי התאומים. הוא היה כל כך מאושר. אחר כך הוא חיכה הרבה זמן לנכדים, וכשהם הגיעו, לא היה מאושר ממנו. הם היו החיים שלו”, היא אומרת בבכי. “הוא כל כך פה, אבא, הנוכחות שלו מורגשת מאוד. אימא שלי עדיין לא מאמינה שאבא איננו. אבא היה איש עם תיאבון לחיים, ולא מסתדר שהוא איננו. אבא, היית לנו אבא וסבא לתפארת, ואנחנו נמשיך מכאן”, הוסיפה הבת.
ראש העירייה ד״ר יחיאל לסרי ספד לסרוסי: “מישל היה חבר אישי, איש עשייה ציבורית ולוחם חברתי מהראשונים והטובים שקמו לאשדוד, אהב את העיר בכל מאודו ונלחם עבורה בכל חזית, נאבק למען העובדים בנמל והיה מחלוצי המאבק להקמת בית החולים, מאבק בו ליווה אותי אישית, וממנו שאבתי את רוח הלחימה למען מטרה צודקת. אשדוד חייבת לו הכרת תודה, והוא יחסר לי אישית מאוד”.
