שרון מרק: "לא פמיניסטית"

בואו והכירו קצת יותר לעומק את סגנית ראש העיר הראשונה באשדוד: היא נולדה בעיר, בת 41, נשואה ואימא לארבעה ילדים, יש לה שתי ארנבות, צב ותרנגול. כך נראית חצר הווילה של שרון מרק ברובע ט”ו — המקום שבו כל קבלת ההחלטות התרחשה. לא פלא שהסלון נטול טלוויזיה. מדובר במקום שבו יוצרים מציאות ואין זמן מיותר.

מרק עבדה הרבה שנים באיגוד ערים לאיכות הסביבה. בשנים האחרונות היא מרצה במכללת אחוה, ששם הקימה את מרכז המחקר לקיימות, מרצה לכלכלה ואנרגיה במכללת סמי שמעון ובבעלותה חברה לייעוץ רשויות בתחום איכות הסביבה.

לאורך השנים הייתה פעילה ויסדה מסגרות אזרחיות וולונטריות בתחומי ההשכלה הגבוהה (פורום המאה), החינוך (שדולת ההורים), הנשים (קהילת השוות) וכמובן בתחום שמזוהה איתה — איכות הסביבה.

הבחירות שלה

קרוב לחצי שנה לקח לתנועת הלביאות שמרק הקימה — תנועה חדשה באשדוד שכל נציגותיה הן נשים, ושנכנסה למציאות שלנו רק בקיץ האחרון — לקבל שני מנדטים, סגנית ראשונה באשדוד אחרי 62 שנה של גברים בתפקיד, שיתוף תיק החינוך עם ראש העיר (אחריות על הגיל הרך, יוזמות והשכלת מבוגרים), את תיק ההייטק והחדשנות ואת ראשות הוועדה לאיכות הסביבה.

משהו חדש מתחיל. הלביאות. צילום: פבל

ביום רביעי בשבוע שעבר נחתם ההסכם הקואליציוני בין סיעתו של ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי לבין הלביאות בראשות מרק, שמונתה לסגנית במחצית הראשונה של הקדנציה במסגרת הסכם רוטציה, ולפיו לאחר שנתיים וחצי בתפקיד, תועבר הסגנות לנציג של רשימה אחרת, ככל הנראה עו”ד אלי נכט. הלביאות השיגו שני מושבים במועצה. מספר 2 היא ד”ר אפרת נאור אוחיון.

כל הלביאות חדשות בפוליטיקה. הכנסתן שני מנדטים והגעת למעמד סגנית ראש העירייה. איך ההרגשה?

“אני עוד לא מעכלת, רק כשאכנס ממש לתפקיד אז אתחיל להבין מה היה פה, אבל אנחנו מתחילות להבין את המהלך שהתחיל ממש כסוג של חלום ודמיון. לא ידענו לאן זה יוביל, ידענו שאנחנו ממוקדות ושום דבר לא יזיז אותנו, אבל אנחנו גאות בתוצאה”.

נראה שבאמת עשיתן היסטוריה באשדוד.

“אני באמת לא מתפארת בהישגים, אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב בכל הסיפור הזה הם הילדים שלנו. לראות את האימהות שלהם ונשים בקהילה ולראות שיש חלום ואפשר להגשים אותו ושהשמיים הם הגבול. הילדות הקטנות שלי ראו פה את הקוקטיילים והמפגשים שעשינו בבית בכל תקופת הקמפיין והן קוראות לזה ניצחון. עכשיו הבקשה הראשונה שלהן אליי בבוקר הייתה לקיים ארבעה ימי לימודים בשבוע”.

שחר אזולאי, לביאה. צילום: אורי קריספין

איזה תיקים ביקשתן במשא ומתן הקואליציוני?

“דיברנו כל הדרך על התיקים החברתיים, שבהם אפשר באמת לקדם את הנושאים בהם אנחנו רוצות להשפיע ולשנות”.

סביבה?

“האמת שלא. ביקשתי את תפקיד יו”ר ועדת איכות הסביבה וקיבלתי ואני מאוד מרוצה מזה. לגבי תיק איגוד ערים לאיכות הסביבה, הוא לא רלוונטי כי כל פעם נמצא ברשות אחרת באיגוד. מכיוון שבקדנציה היוצאת היו”ר היה עו”ד צחי אבו מאשדוד, בקדנציה החדשה יקבל את ראשות האיגוד נציג של רשות מקומית אחרת”.

איך זה שאתן, הצעירות שבחבורה, לא הלכתן על תיק שנוגע לחיי הצעירים?

“בואי נתחיל שבאמת אין תיק לצעירים. השאלה גם מה זה צעירים, מרכז כיוונים, השכלה גבוהה, חינוך? אז דווקא בתיקים שלנו יש נגיעה לכל זה, אני מקווה שיהיה תיק כזה, שיהיה מי שימנף את זה”.

כאן המקום לציין שבריאיון שקיימתי לפני כשבועיים עם ד"ר לסרי הוא אמר שהציע לסיעות החדשות את האחריות על תחום הצעירים, השבוע התיק ניתן ליניב קקון.

רגע לאחר החתימה על ההסכם הקואליציוני: מיקי ארביב (יו"ר התנועה), עו"ד גבי כנפו, ד"ר יחיאל לסרי, שרון מרק וד״ר אפרת אוחיון נאור. צילום: שי מרק

כשהתחיל המשא ומתן הקואליציוני, מה ביקשתן?

“נגענו יותר בעניין החינוך. בהתחלה קיבלנו את הסגנות עם עוד חלקים קטנים בתוך תיקים מסוימים ולא הסכמנו, אנחנו מאמינות ביכולת שלנו ובאנו לנהל משהו רחב יותר”.

חושבת שלקחתן על עצמכן יותר מדי תיקים?

חושבת שלקחנו על עצמנו תיקים שהרגשנו שאנחנו יכולות לקדם ולשנות. אנחנו 20 לביאות, אנחנו יכולות לחלק את העבודה בינינו, נעשה סדרי עדיפויות ואנחנו באות לעבוד”.

את מאוכזבת מהיותך סגנית רק לחצי קדנציה?

“אני רואה את חצי הכוס המלאה. זכינו באמון הציבור, אנחנו מעריכות את זה, וזה לא מובן מאליו”.

מה המטרות שתרצו להשיג, באילו תחומים?

“אני חושבת שהדרך חשובה יותר מהתוצאה. תמיד אני אומרת לילדים בבית ‘אז תעודת בגרות טובה תהיה לכם, אבל מה הדרך?’ חשוב לי לא רק הציונים, אלא הערכים. אני רוצה לקדם את החדשנות בבתי הספר, את המראה של כיתות א’ וב’ למשל, סביב איזה שולחנות הם יישבו, איך תיראה הכיתה שלהם, זה משהו שמשפיע על התהליך החינוכי, וצריך לפרוט את החלומות למטרות קטנות ולגייס תקציבים. אני רוצה להרים כאן מערכת חינוך פורצת דרך. גם בפורום המאה, יש תכנית מאוד מסודרת שקידמנו על איך להקים אקדמיה, אוניברסיטה או מכון מחקר לתארים מתקדמים באשדוד”.

קוקטיילים ועבודת מטה

“היו פה אצלנו מאות אנשים לפעמים, מפגשי לביאות שהיו כאן, במשך חמישה חודשים המטה התקיים כאן, אצלי בבית”, מתארת מרק מה שעבר עליה ועל משפחתה בחצי שנה האחרונה. “הילדים שלי ראו דוגמה וגם החברים שלהם, אם אני מתרגשת ממשהו, זה זה”.

צילום: פבל

בזכות הבחירות גילינו שקוראים לך שרון-שרית מרק. מה את מעדיפה?

“שרון, לגמרי שרון. שרית זה על שם סבתא שנפטרה”.

בואי נחזור אחורה. מה היה הטריגר להקמת המפלגה?

“אף פעם באמת לא הייתי בפוליטיקה, אבל תמיד הייתי מעורבת חברתית, ציבורית, כבר בבית ספר הדר ביסודי הייתי יו"ר מועצת תלמידים, ותמיד הייתי מעורבת, אם זה בתחום העיסוק שלי באיכות הסביבה, דרך הילדים שלי בכל הנהגות בתי הספר, בגן, ביסודי. בנוסף לעבודה, תמיד עבדתי במשרה או שתיים ותמיד הייתי שם ואהבתי את זה. עבדתי גם הרבה עם העירייה עד לפני חמש שנים, אז גם הכרתי שם את כל הנפשות הפועלות, ידעתי גם למי לחבור ומה לעשות כדי לקדם את זה.

“לפני חמש שנים גם שקלתי להתמודד, הייתי אמורה להתמודד עם אחת הרשימות, עם יש עתיד, אבל מבחינה אישית באותה התקופה זה פחות התאים לי, הייתי בהיריון, אימא שלי חלתה, הבנתי שזה לא הזמן, וזה נשאר בראש. זה היה תמיד איפשהו להיכנס ולהשפיע.

“למדתי מאוד טוב את מערכת הבחירות הקודמת, הייתי מאוד בעניינים, בדקתי מה כל אחד עושה, איך נאמרים הדברים, קראתי כל מילה וכל פרט והכנתי עצמי למערכת הבחירות הנוכחית או ההבאה שתהיה”.

מה קרה עכשיו?

“התגוררנו שנתיים בתל אביב עד לפני שנה, המטרה שלנו הייתי להעתיק את מקום המגורים לצורכי המשרה שהייתה לי, וגם לחוות חיים אחרים”.

משפחת מרק עברה עם ארבעת הילדים ללב תל אביב באוגוסט 2015, בעודם רושמים את הילדים למסגרות חינוך חדשות, להגיע לשכונה חדשה, ליצור חברים חדשים, הכול מאפס.

תוך כדי ההתאקלמות היא ניסתה להבין מה יש בתל אביב שאין באשדוד ונכנסה לעניינים. “בין החלוקה של הילדים לבתי הספר ובין המשרה בה בניתי את תכנית הקיימות לתל אביב באותה התקופה, איפשהו התעייפתי. כשחזרנו לאשדוד בניתי כאן את קהילת השוות, קהילה בת 100 אלף נשים בארץ ובעולם, מתוכן מעל 2,000 נשים באשדוד. פתחתי את שדולת ההורים, שזו שדולת האחות של תל אביב, גוף אלטרנטיבי לוועד ההורים העירוני המרכזי. כל מקום שהרגשתי חוסר — באתי לשנות וליצור ביחד עם האנשים שמרגישים כמוני.

“אותו הדבר הרגשתי עם הבחירות, הרגשתי שאין מפלגה שמייצגת אותי, שזו אותה גברת בשינוי אדרת, והיה חלל שהיה אפשר להיכנס ולהשלים אותו. אנשים חדשים, וייב חדש, אנרגיות אחרות, ובאמת המקום של הנשים תפס נפח גדול כששמנו לב שיש רק שלוש נשים מתוך 27 חברי מועצה, ואנחנו יודעות מה הכוח של הנשים.

ד״ר אפרת נאור אוחיון, מספר 2 ברשימת "הלביאות". צילם: אורי קריספין

"אנחנו יום-יום לוקחות את הילדים מבית הספר, חוזרות, נמצאות בערב בחוגים, נמצאות כל היום בעשייה יומיומית, בניגוד לגברים, אין מה לעשות. זו המציאות, אנחנו מכירות כל גן, כל גננת, כל אוטובוס וסופר, וזה המקום שלנו להיכנס ולהשפיע”.

איפה מצאת את עצמך כשהחלטת להיכנס לפוליטיקה?

“זה מצא אותי בישיבה של שדולת ההורים, ינואר השנה, בבית קפה. הגשנו הצעה לקדם נושא מסוים בעירייה, והוא לא עלה יפה, והבנו שהמקום כציבור לעלות ולמחות הוא עבודה מעולה בתור אקטיביסטים כדי להעלות למודעות, אבל בסופו של דבר כדי לשנות ולהשפיע צריך להיות במרכז קבלת ההחלטות ובעמדת כוח".

מה הייתה ההצעה בהקשר לשדולת ההורים?

"אני יכולה אולי להאשים את עצמנו, אולי לא התאמצנו מדי, אבל ההצעה עצמה לא רלוונטית לנקודה הזו כי זה עלול לפגוע בכל מיני אנשים אז עדיף שלא".

לפגוע באנשים?

"אני לא רוצה לפגוע, אני הולכת לעבוד עם אותם האנשים עכשיו ורק עכשיו נכנסתי, אז מעדיפה שלא להעלות את זה, לא רוצה להתחיל בתגובות שליליות. רצינו לקדם נושא מסוים, כנראה לא דחפנו מספיק, ועכשיו באנו לשנות מבפנים. הקש ששבר את גב הגמל היו כמה דברים שניסינו לקדם דרך שדולת ההורים, דרך קהילת השוות, והבנו שצריך לקדם מבפנים. היה לנו חשוב להנגיש את המידע, שתהיה תחושת שייכות לעיר.

תפקידו בכוח. אייל בן שמחון

“התלבטתי. רציתי לרוץ, אבל קודם ניסיתי להיכנס לרשימות קיימות ועשיתי בדיקה אם אוכל להיכנס למקום ריאלי. התייעצתי עם עסקנים יודעי דבר ומכרים טובים שאמרו לי, ‘תקשיבי, אין סיכוי, את תוכלי להיכנס למקום שמיני או תשיעי ועוד חמש שנים כשיראו שאת יודעת מה את עושה, אז תיכנסי למקום ריאלי. מה גם שעלויות של ריצה לבחירות זה כמה מיליונים, חבל על הזמן שלך'. העציב אותי לשמוע את זה, הבנתי שאני בכלל לא במשחק הזה”.

באיזה רשימות ניסית להשתלב?

“זה לא רלוונטי. דיברתי עם כל מיני אנשים שמכירים ומבינים ובחנתי את המפה הפוליטית, ולא הרגשתי שאני יכולה להיכנס לאף מפלגה במקום ריאלי".

מה שי בעלך אמר?

“הוא בכלל לא אוהב להיות בעולם הפוליטי, הוא מתרחק, לא מכיר, אבל הוא אמר לי שהוא יודע שאני חושבת על זה הרבה זמן ושאם אחליט שאני רצה, אז הוא איתי ב—100%. בדקתי את השטח, כבר היינו ביוני, ונפלה החלטה שהולכים על זה בכל הכוח והתחלתי להקים את הלביאות”.

מימין: נורית רוזנהפט, אזולאי, מרק, שרית ברונשטיין, נופר גבאי, מורן ויינר, אושרה אלמליח, נאור אוחיון, נונה אלטמן מור, תמרה פלג, ארביב. צילום: אורי קריספין

מדוע הגעתן להחלטה שהתנועה תהיה מורכבת רק מנשים?

“אני לא פמיניסטית, אין לי כאן איזשהי אג’נדה נשית, אבל אל תשכחי שהיו לי שלושה מעגלים מאוד חזקים, קהילת השוות, שדולת ההורים ואת פורום המאה, יחד איתן הצלחתי להרים את הדבר הזה. ראיתי שיש חוסר של נשים במועצה והחלטתי שזה הכיוון שצריך למלא. גייסתי 20 נשים שהן באמת לביאות בחיים, חלקן הכרתי יותר, חלקן פחות, ותוך כדי התהליך התנאי היה: ‘את לביאה, את רוצה לשנות, את א-פוליטית, זאת אומרת לא כפופה לאף גורם פוליטי — תצטרפי’. התחלנו להניע ויצאנו לתקשורת ביולי. מאז 24/7 עזבתי את כל העבודות והייתי חזק רק בזה.

"הלביאות הן לביאות לא בגלל סקטור, דת או צבע. אנחנו נמנעות מסקטוריאליות ומזהויות פוליטיות. לביאות במובן זה שכל אחת מאיתנו עשתה דברים בחייה, הובילה, קידמה, שינתה והשפיעה בחיים הציבוריים”.

ובכל זאת, אף אחת מהרשימה לא הייתה בעלת ניסיון בפוליטיקה. איך זה בא לידי ביטוי?

“זו באמת הייתה בעצם דריסת הרגל הראשונה של כל אחת. באנו הכי מלמטה, מהשטח, מהקהילה, זה נראה שהיה קל, אבל היו הרבה קשיים וטעויות. לגלגו עלינו בהתחלה, אמרו שאנחנו גימיק, שפה זה לא תל אביב, אבל ככל שהתקדם הזמן לקחו אותנו יותר ברצינות. אז גם התחילו להפיץ עלינו הרבה שמועות כמו ש’ההוא מממן אותנו’ ו’השני מריץ אותנו’”.

איך מימנתן את מערכת הבחירות?

“לקחנו מהבנק הלוואה בת 100 אלף שקלים, וכל אחת תרמה את החלק שלה כמה שהיא יכולה, ובסוף הקמפיין היה מאוד יצירתי. גייסנו את דודו, הגרפיקאי הטוב ביותר, כל הקמפיין היה בגימור ברמה גבוהה, לא התפשרנו על אף תמונה או אות. 20 לביאות שיום-יום אנחנו יושבות כדי לתכנן את המהלך הבא, למגר שמועות, להביא לידיעת הקהל”.

“גימיק שבאמת תפס”

“הרעיון של המכוניות שפיזרנו ברחבי העיר עם שלטים של הלביאות היה של אבא של שי (המשפחה עוסקת בענף הרכב, ש"מ)”, משחזרת מרק. “הוא שם בתור התחלה את הרכב שלו, והתפלאנו שזה גימיק שבאמת תפס, אז שכרנו מכוניות מחברת השכרה לחודש-חודשיים, שאחרי בדיקה העלות הייתה הרבה יותר נמוכה מאשר להציב שלטים, וזה גימיק שתפס הרבה יותר מהשלטים של שאר הסיעות”.

לגבי כלי הרכב, גיליתן מי השחית אותם?

"אנחנו, לצערי, לא יודעים עדיין, ואין לי כיוון, המשטרה עדיין חוקרת. אחרי שקרו שני המקרים בהם המכוניות הושחתו עד מצב טוטאלוס, המשטרה כיוונה את מצלמות העירייה לכיוון הרכבים, אבל זה מתסכל. יותר מהקטע הכלכלי, יש את הוונדליזם שמאכזב. הייתי רוצה לקחת את זה ליוזמה יותר סביבתית, בה מערכת הבחירות הבאה לא תהיה מוכוונת שלטים, אלא דיגיטלית. לדעתי זה בזבוז כספים, אנחנו לקחנו את השלטים והפכנו אותם אחר כך לאדניות ואת חלקם הפכנו לתיקים”.

אגב מחזור, במה הדוקטורט שלך עוסק?

“המחקר שלי עסק בקשר שבין השלטון המקומי להתנהגות הסביבתית של תושבי העיר אשדוד. המיקוד היה ברובע ז׳, רבעים י'-י"ג ורובע ה’ ופורסם בכתבי עת מדעיים ובכנסים אקדמיים רבים”.

חוץ מבעלך וחמיך, יש גברים שלקחו חלק מאחורי הקלעים של הלביאות?

“ההנהגה היא נשית, אבל יש גברים במעגל השני שעוד מעט ייפתח לציבור הרחב, שליוו אותנו והיו חלק מהחשיבה והעשייה, למשל מתוך שדולת ההורים”.

מה היית מביאה מתל אביב, שבה גרתם תקופה, לאשדוד?

“יש את שיטת המיינדפולנס (MINDFULLNESS), שלפיה פותחים את הבוקר בגני ילדים ובכיתות הנמוכות במדיטציה, ומחקרים מראים שזה מביא המון הצלחה בלימודים, זה לא דורש משאבים, ויכול להביא להצלחות גדולות. כמו גוגל שפועל בגני ילדים, אנשים לא מכירים שזה קיים”.

האם הלביאות הן תנועה שהיא כאן כדי להישאר או משהו חד פעמי?

“ממש לא חד פעמי. הציר השני שלנו, מעבר למפלגה, הוא להמשיך את הפעילות שלנו כעמותה או חברה לתועלת הציבור ובה נמשיך לממש את התכניות שלנו, לא רק באשדוד אלא מחוץ לאשדוד. למשל יש רשויות שהתקשרו אלינו ורצו להקים את מודל הלביאות בערים שלהן, אז אנחנו עכשיו בודקות עם ירדן קינן, פסיכולוגית ארגונית מהצפון, היועצת שלנו לקשרי חוץ. אז המודל לא הולך להיעלם, זו דרך בה יכולות להיכנס יותר נשים לפוליטיקה”.

אז מה בכל זאת אתן רוצות לקדם?

"אנחנו רוצות לשנות את תחושת השייכות של התושב, על פי מחקרים, וגם על פי הדוקטורט שלי, יש תחושה שהתושבים מרגישים בחוסר שייכות לעיר, ואת זה אנחנו רוצות לשנות, בין השאר. כששאלו אותנו בבחירות מה המצע שלכן, ולדעתי אנחנו המפלגה היחידה באשדוד שלא הבטיחה כלום, לא הבטחנו שום דבר ממשי שיקרה מחר בבוקר".

זה מה שחסר.

"בדיוק. כי אנחנו מביאות את עצמנו, וזה מה שאמרנו בקוקטיילים, מביאות את הרצון שלנו, את מי שאנחנו, אנחנו באות נטולות אגו ואינטרסים אישיים, ועכשיו כשקיבלנו את התיקים הנבחרים, אנחנו יושבות ובוחנות מה ראוי וכדאי לשנות בעדיפות עליונה — אולי זה התכנים החינוכיים לגילאי 6—3, אולי ההזנה בצהרונים, אנחנו גם ריאליות, אנחנו רוצות להתאים עצמנו לחוזקות של אשדוד. אני לא יכולה להבטיח להקים 20 מפעלי הייטק בחמש שנים, כי יש לנו פה נמל חדש שהולך ונבנה, וללמד ימאות ולוגיסטיקה, כי אני צריכה ללמוד קודם את התקציבים ולהכיר את התפקידים בעירייה. אשמח להתראיין עוד כמה חודשים ולענות לך על השאלה".

מעבר לתפקידים שלך, את ממשיכה ללמד באקדמיה?

“קודם כול, אני רוצה להמשיך ללמד לפחות פעם בשבוע כדי לא להתנתק מהעשייה והסטודנטים. אין טלוויזיה אצלי בבית, אז מהבחינה הזו יש יותר זמן, אבל בשביל זה יש גם את סבא וסבתא, שעוזרים המון. הם המשענת שלנו, הם הכוח שלנו, בלעדי הכוח שלהם, לא חושבת שהיינו מגיעות גם לשני מנדטים”.

מה הקשר? הממונה על התיירות וחבר מועצת העיר היוצאת, משה דנינו. צילום: משה שוקרון

על מה תהיה אחראית אפרת, מספר 2 שלך?

“עדיין לא חילקנו את התפקידים בינינו, זה ייעשה לפי תחומי העניין. נשמח גם לכל שיתוף פעולה עם התיקים שאנחנו מחזיקות”.

בעבודתך בעבר באיגוד ערים לאיכות הסביבה היית ממובילות פרויקט הפרדת הפסולת באשדוד ובאזור. מה את חושבת עליו במבט לאחור?

“המשרד להגנת הסביבה הרים את הפרויקט הזה ותקצב אותו ב-55 מיליון שקלים לאשדוד, והוא הופסק בכל הארץ. אבי גבאי, השר להגנה והסביבה דאז, הזמין אותי לפגישת התייעצות והחליט באותה הפגישה להפסיק עם זה. הוא אמר לי, 'זה לתת כסף טוב לכסף רע, ואני לא מעונין בזה'. הוא ראה שאחוזי ההפרדה היו מאוד נמוכים. היו הרבה בעיות תברואה, בעיות תשתיתיות, בעיות ריח, משאיות כפולות שמסתובבות בעיר”.

אז מה הפתרון?

“חושבת שהפתרון שצריך להיעשות הוא פתרון קצה, למצוא את המפעל המתאים והטכנולוגיה המתאימה שמפריד את הפסולת. בלי אכיפה שמשמעה קנס כמו באירופה, שאם לא תפרידו — תיקנסו, זה לא יעבוד”.

חבר המועצה היוצא משה דנינו מאשדוד אחת ניהל והיה שותף בניהול המשא ומתן מטעם הלביאות. איך הוא קשור?

“המשא ומתן מבחינתנו יישאר דיסקרטי על כל הפרטים שהיו, ואין לנו שום רצון להוציא ולשתף, אבל משה דנינו מדבר את השפה, מכיר את הכללים, ואני חושבת שהוא מיתג אותנו בצורה מצוינת. סמכנו עליו, והתוצאות בהחלט משמחות אותנו”.

ומה היה תפקידו של איש התקשורת אייל בן שמחון?

“אנחנו חברים טובים מזה שנים. מתייעצת ונעזרת בניסיונם של חברים”.

ובכל זאת, מה היה תפקידו בכוח?

“הוא ליווה אותי, התייעצתי איתו כשהייתי צריכה וביחד עם עוד הרבה אנשים טובים. לא היה לנו אסטרטג אחד, ההחלטות התקבלו במשותף עם הלביאות".

והם ימשיכו ללוות אתכן?

“אנחנו ברשות עצמנו, אין צורך שמישהו ילווה אותנו, מניחה שככל שאצטרך עזרה ממנו או מחברי המועצה או מבעלי תפקידים בעיר, כמו גם גבי כנפו וראש העיר שהדלת שלהם תמיד פתוחה, אפנה. ההצלחה המשותפת היא חשובה כאן. אנחנו כן הולכות להקיף עצמנו בהרבה אנשי מקצוע שיעזרו לנו כדי לעשות מינימום טעויות”.

חושבת שהזהירות במילים נוגדת את השקיפות שאת דוגלת בה?

"לא, מאוד מביך אותי באופן פרטי כל המעמד הזה, והתואר הזה והעובדה שלוחצים ידיים אחרי הסכם. אני באתי לעבוד, תפקיד הסגנית הוא רק תפקיד כדי לקדם את מה שאני רוצה לגעת בו ביחד עם הלביאות. אני נזהרת כי אני עדיין לא מבינה את גובה המאורע והמעמד, וגם אני לא נוטה לדבר עם התקשורת כי אין לי מה לספר. זה ריאיון פוליטי ראשון אחרי הבחירות, אני לא יכולה להגיד לך כל מה שאני יודעת וחושבת, ואני במקום אחר".

מרק. צילום: עדי לם

מה החלום שלך?

“החלום שלי בכל המהלך שעשיתי הוא שאנשים באשדוד יהיו גאים בעיר הזו ויהיה להם כיף לגור בה, שמכאן תצא הבשורה”.

למה הכוונה במילה "בשורה"?

“אני חושבת שמאשדוד יוצאת הבשורה כשרשימה של נשים בפעם הראשונה מצליחה להשתלב במערכת פוליטית ושמעתי מישהו שאמר, 'עוד ילמדו עליכם בבית ספר לשיווק באוניבריסטות', אני עוד לא מעכלת, אבל אנשים מספרים איך זה נראה מבחוץ. אנחנו עכשיו מדברות על חינוך ועל תעשייה ועל צהרונים, גני ילדים ונשים, אנחנו מכוונות גבוה. ראש העיר ואנחנו שותפים בכל התיק, אין תחום שבלעדי לנו, אנחנו נשב ביחד עם ראש העיר, ואחרי שנמפה את הצרכים השונים ואת הנתונים, אנחנו נשב לחלוקת התפקידים ונגבש את דרכי הפעולה".

את האחריות על תחום מעמד האישה קיבלה הסיעה של כצנלסון.

"לא הקמנו את הלביאות כדי לקדם את מעמד האישה, הקמנו את הרשימה כדי לשנות את המאזן המגדרי בכלל, זה שכולנו בסופו של דבר בסוף נשים, זה בזכות המצוינות שלהן, וככה יצא. זה לא שאמרנו שנרכיב רשימה נשית כדי לקדם את מעמד האישה באשדוד".

אבל הרשימה הנשית נעשתה בצורה מודעת.

"במודע היה שבתור התחלה המקומות הראשונים ברשימה, לפחות החמישייה, יהיו של נשים כדי לשנות את הרכב המועצה, עובדה שהראשונה שנכנסה כבר משנה את המאזן. ככל שהמשכתי לגבש את הקבוצה, מצאתי שהנשים, בין האנשים שאני מדברת איתן, פשוט מדהימות, וככה התגבשה קבוצה נשית".

נראה אותך, שרון מרק, מתמודדת על תפקיד ראשות העיר בעתיד?

“(מחייכת) בשלושה חודשים החיים שלי קיבלו תפנית, אז אני לא יודעת מה יהיה בעוד חמש שנים”. 