“מעולם לא חשבתי שאכתוב הספד לבן שלי. אלירן שלנו, השם שלך מתנגן לי על השפתיים. אלי רן מורכב משני שמות — אלי ישמח בך. ילד של שמחה ואושר, ילד של חיוך גדול, ילד של עיניים גדולות, ילד מושלם שלי. בין כל ההודעות שקיבלתי השבוע הייתה הודעה של אבא של ילד מהגן שכתב לי — אלירן באמת ילד כל כך מתוק, שבשנייה מתאהבים בו”.
במילים אלה נפרד איציק חמו מבנו הקטן אלירן בהלוויה שנערכה באשדוד ביום שישי בצהריים. קהל המלווים בכה, והאב המשיך: “אלירן היה ילד עם חוש מוטורי מטורף, כל כך חששנו שהוא יגדל וירצה אופנוע, מי היה מאמין, מי? הייתי המאושר באדם, הרגעים המופלאים של החיבוקים והנשיקות שהוא תלוי לי על הצוואר. אלוהים, אלוהים, כמה אני מתגעגע אליך”.
יום לפני כן, לאחר שצוות בית החולים זיו בצפת נאבק על חייו של אלירן לאחר שטבע בבריכה ביום ראשון ואושפז במצב קשה מאוד, נקבע לו מוות מוחי, והוריו, החתומים על כרטיס אדי, ביקשו לתרום את איבריו.
איש אינו יודע בוודאות מה קרה בצימר בראש פינה באותו יום ראשון, חג השבועות. איציק ומירב ושני ילדיהם יחד עם עוד כמה משפחות בילו בצימרים בצפון. “מה שסביר שהוא שיחק בכדור ליד הבריכה וכנראה נפל לתוכה”, מספרת בבכי בת המשפחה. “האם זה נכון אנחנו לא יודעים להגיד, אבל לבריכה הוא לא היה נכנס בלי מצופים. הכול התנקז לרגע מזוויע אחד שאף אחד לא ראה”.
אלירן נמשה מהמים על ידי בני המשפחה, שהחלו לבצע בו פעולות החייאה עד להגעת צוותי מד”א. חובש רפואת חירום במד”א מרחב ירדן יוחאי קריאף סיפר: “כשהגענו למקום הילד היה בתוך הבית כשהוא רטוב ומחוסר הכרה. סיפרו לנו שהוא היה מתחת למים בבריכה. הוציאו אותו כשהוא ללא דופק וללא נשימה והתחילו את הטיפול הרפואי ואת פעולות ההחייאה”.
בהספד האב הוסיף על הרגעים הקשים בבית החולים: “מאז הרגע הנורא עברנו מספר ימים של הכנה, קיבלנו הרבה כוחות מהמשפחות שלנו, מהרבה אנשים שאנחנו לא מכירים שקראו תהילים לרפואתך. שערי שמיים נקרעו מהתפילות, אבל ללא הצלחה. מירבי שלחה הודעה לחברים ואמרה: ‘תודו על החיים הטובים שיש לכם, תיהנו מכל רגע ורגע ותאהבו חזק את הילדים שלכם —אתם לא יודעים מה מחכה לכם בפינה. מירבי המשיכה וכתבה: 'אלירן הוא אהבת חיי, ככל שגדלת נהיית יותר ויותר. יצירת פאר כזאת עוד לא ראיתי'”.
ראש העירייה ד”ר יחיאל לסרי ספד בכאב שניכר בקולו: “מסרבים להאמין לבשורה הקשה מנשוא, הפרידה של הורים מילד שבקושי הספיק להציץ על העולם”.
הדוד שמוליק נפרד: “כולם באו לכבודך, אלירן משה האהוב. החיוכים ושמחת החיים שלך הביאו את כולם אליך, ורק אתה חסר כאן. כולם יודעים שבחג השבועות הקדוש ברוך הוא אוסף אליו את צדיקיו. הגמרא מספרת שגם דוד המלך נפטר בשבועות. כולם אהבו אותך ושמחו להיות לצידך”.
מירב ואיציק מתגוררים ברמת גן, יחד עם בתם בת ה-6 אנאל, אך איציק הוא בן למשפחה שורשית וותיקה בעיר אשדוד ואף גדל וצמח בה. אחותו דינה בר אולפן היא המשנה למנכ”ל העירייה.
במהלך השבוע האחרון המשפחה ישבה שבעה ברמת גן, ואלפי אנשים הגיעו לנחמם. “יש כאן כמויות מטורפות של מנחמים”, מספרת בת משפחה. “אנשים זרים שרק באים לתת חיבוק, ראש העיר אשדוד הגיע וכמובן המון מעגלים של המשפחה המורחבת”.
בני המשפחה מספרים על ימים קשים מנשוא, של ההורים ושל המשפחה הגרעינית. “זה מטלטל, בני המשפחה לא עזבו אותם מהרגע שהגיעו לבית החולים בצפת ועד היום הם נמצאים בבית שלהם כל היום ברמת גן”.
בני המשפחה מספרים על מסירותם של איציק ומירב כהורים. לבני הזוג כאמור יש עוד בת אחת, אנאל, בת 6, ולאיציק בת נוספת מנישואים קודמים, אור, בת 19. “ההורים שבורים לגמרי מזה. אם זה קרה למירב ואיציק, אז אף אחד לא מוגן”.
בני המשפחה מספרים על אלירן שהיה ילד שמח ומיוחד. “יותר מכל דבר הוא אהב טיולי ג’יפים, הוא היה ילד מיוחד עם שמחת חיים מטורפת, רקדן עולמי עם הכי אנרגיות שיש. פעם ראשונה שראיתי אותו בלי חיוך זה היה על המיטה בבית החולים”.
ביום חמישי, לאחר שבבית החולים זיו בצפת הרופאים נלחמו על חייו של אלירן במשך ארבעה ימים, הודיעו להורים ולבני המשפחה את הנורא מכול, כי נקבע לאלירן מוות מוחי. איציק ומירב, החתומים על כרטיס אדי, ביקשו לתרום את איבריו ולהציל חיים. כליה אחת של אלירן הושתלה בגופו של נער בן 16 בבית חולים רמב”ם, והשנייה הושתלה בגופה של הילדה נור גראב בת 9 מירושלים בבית חולים שניידר.
ההלוויה בבית העלמין באשדוד
צילום שמואל סרדינס אשדוד נט
ראדה, אימה של נור, הודתה לבני המשפחה, “לבי עם המשפחה שבשעתה הקשה החליטה החלטה אמיצה לתרום איברים. בזכותם נור שלי קיבלה חיים חדשים. אני אשמח להיפגש איתם פנים אל פנים”.
“לבי עם המשפחה שבשעתה הקשה החליטה החלטה אמיצה”. נור גראב
יהודית אבודרהם, דודתו של אלירן, כתבה ביום רביעי השבוע בפייסבוק לצד תמונתו: ״’כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו’. גם אני חתמתי על כרטיס אדי לזכרך אחיין אהוב”.
