ביום ראשון בבוקר הלך לעולמו בבית החולים קפלן ד”ר יוסף מרזוק, מוותיקי אשדוד, גמלאי עיריית אשדוד ורופא השיניים הראשון בעיר. הוא נמנה עם קהילת היהודים הקראים בעיר, והיה אמור לחגוג בינואר הקרוב את יום הולדתו ה-90.
מאות ליווהו בדרכו האחרונה בבית העלמין באשדוד באותו יום אחר הצהריים. ספדו לו שניים מרבני קהילתו, והוא נטמן בחלקת היהודים הקראים שצמודה לבית הקברות הצבאי.
מרזוק, מספרים ילדיו, “היה אדם חייכן, בעל סבר פנים טובות ונעים לבריות”. הוא נולד במצרים, למד רפואת שיניים באוניברסיטת קהיר ועלה לאשדוד בינואר 1957. בשירות הסדיר הוא שירת כרופא שיניים בחיל הרפואה ונחשב לחייל הראשון של אשדוד.
את רעייתו איזיס, ילידת מצרים גם היא ובזמנו תושבת אופקים, הוא הכיר על שפת הים באשדוד. חתונת בני הזוג נערכה בפברואר 1959 ב”מועדון אשדוד ים”. אחרי שהשתחרר מצה”ל פתח מרזוק מרפאת שיניים פרטית ברחוב הראשונים פינת רחוב סיני, שהייתה המרפאה הראשונה מסוגה באשדוד, ובה טיפל בשיניהם של בני כל הגילים.
לדברי ילדיו, “המטופל ורווחתו עמדו בראש מעייניו. גם כשפנו אליו בשעות לא מקובלות ובשבתות וחגים, הוא היה פותח את המרפאה ומטפל בפונים. בנוסף לתושבי העיר, הוא טיפל גם בימאים זרים שפקדו את נמל אשדוד”.
במקביל לעבודתו במרפאה, הוא היה גם לעובד עירייה, עבר בין בתי הספר, בדק את שיני התלמידים וטיפל בהם. הוא היה פעיל בקהילתו, במוסדות העדה, סייע לנזקקים ותרם לבתי הכנסת של הקהילה. “ברגע שהיה צריך הוא היה מנדב את הממון”, אומרים ילדיו.
במלחמת שלום הגליל היה מרזוק לאב שכול, כשבנו אבי — השני שבילדיו, בוגר הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, ששירת בחיל השיריון — נפל ב-24.6.82 בהיותו בן 19 בקרב בלבנון. השכול פגע בבריאותו, והוא חלה בסוכרת, שעם השלכותיה הוא התמודד עד יום מותו.
הבן אבי שנפל במלחמת שלום הגליל. צילום מהאלבום המשפחתי
מחודש מרץ האחרון הוא אושפז לסירוגין בבתי החולים קפלן והרצפלד, ומיום העצמאות האחרון הוא כבר לא יצא הביתה. “סעדנו את אבא יום—יום, והוא היה צלול עד הרגע האחרון”, מספרים ילדיו.
מרזוק הותיר אחריו את רעייתו איזיס, שלושה ילדים, שהם תושבי אשדוד: ברוך, עובד אלתא וחבר ועד העובדים במפעל; אלי, עובד התעשייה האווירית; ונורית מירוצ’ניק, גננת בחברה העירונית; וכן תשעה נכדים ושני נינים.
יוסף מרזוק בצעירותו
