נעה גינוסר ממושב מסילת ציון, שטבעה בשבת לפני שבועיים סמוך לחוף הקשתות באשדוד, נפטרה בסוף השבוע שעבר בבית החולים אסותא ומשפחתה החליטה לתרום את אבריה.
גינוסר, 47, גלשה על סאפ בים. בשלב מסוים כנראה איבדה את הכרתה, נפלה למים ונמשתה כעבור זמן במצב קריטי. בבית החולים אובחן גידול בגופה, וייתכן שהוא הגורם להתעלפות ולמעשה לטביעה ולמותה.
גינוסר, במקור: כהן, הייתה פסיכולוגית קלינית ומנהלת פיתוח ידע באלו”ט. בעבר עבדה בבית ספר שדה שקמים בניצנים. היא הותירה אחריה משפחה ושלושה ילדים.
יאיר פרג’ון, לשעבר ראש מועצת חוף אשקלון, מי שניהל את בית הספר שדה שקמים והכירה תקופה ארוכה, השתתף בטקס הפרידה שנערך לה במושב וכתב על נעה בדף שלו בפייסבוק: “נעה, בוגרת החברה להגנת הטבע. את מסלולה בחברה החלה נעה בחוגי הסיירות, בלהט המשיכה להיות מדריכה בבית הספר שדה שקמים בניצנים. לאחר תקופת השירות המשיכה נעה להיות קשורה בעבותות לנופי השקמים והחולות. אלה עיצבו את נפשה והתמזגו עם נופי ילדותה, הרי ירושלים”.
יאיר פרגון. צילום אורי קריספין
מנהלת חטיבת הטף באלו”ט עדנה קוכמן גלבאום, שעבדה עם נעה שנים ארוכות, סיפרה: “נעה התחילה את דרכה באלו”ט לפני 18 שנים, במהלכן פיתחה את המודל הטיפולי ההתפתחותי-התנהגותי לקידום ילדי הגנים, שהתחיל בגן אחד בתל אביב ומטפל כיום בילדים הלומדים ב—126 גני תקשורת בכל רחבי הארץ. במהלך השנים נעה נגעה בחייהם של מאות ילדים על הרצף האוטיסטי, במאות הורים ומשפחות ונטעה בהם תקווה בימים של קושי ומשבר.
נעה השקיעה לילות כימים ודאגה לכך שאיכות הטיפול שניתן לילדים ולהורים בגנים יהיה ברמה הגבוהה ביותר, וזאת בדרכה הנעימה והבלתי מתפשרת. אנשי ונשות מקצוע רבים הצטרפו לאלו”ט כדי ‘להתחמם באורה’, לעבוד לצדה, לקבל ממנה הדרכה ולהתעשר מדברי החוכמה, מהידע הבלתי נגמר ומדרכה האנושית.
נעה כהן גינוסר ז"ל
“לאחרונה”, הוסיפה קוכמן גלבאום, “סיימה את תפקידה כפסיכולוגית אחראית בתחום הגנים ומרכזי הטיפול ולאחר שבמשך שנים צברה ידע, שלא יסולא בפז, בטיפול באוטיזם והכשרת צוותים באלו”ט, באקדמיה ובארגונים שונים, קיבלה על עצמה את תפקיד מנהלת פיתוח ידע באלו”ט. תוך מספר שבועות בתפקיד יזמה והקימה את מרכז ההכשרה חופים לטיפול אינטגרטיבי באוטיזם בשיתוף המכללה האקדמית תל-אביב-יפו. לכל מי שנעה נגעה בחייו יהיה קשה מאוד לפתוח את השנה בלי הנוכחות שלה, בלי התובנות ודברי החוכמה. כאב הפרידה קשה לנו מאוד, אבל יחד נמצא את הכוחות כי זה מה שנעה הייתה מצפה מאיתנו לעשות — להמשיך את החזון המקצועי שלה, את מה שהתחילה בגן אחד בתל אביב. נעה הייתה אחת ויחידה, ואנחנו כבר מרגישים בחסרונה”.
