בשנת 2008 התגלתה מחלת הסרטן בגופו של הילד דוד חי אלחרר מאשדוד. לאחר טיפולים רבים, עליות ומורדות, ב-27 ביוני 2014 הוא הלך לעולמו בגיל 18 וחצי.
הסרטן אובחן אצל דוד לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר אמירים בעיר – סרטן אלים במיוחד מסוג מדולובלסטומה.
מנשר שיצא בזמנו לגיוס כספים להצלת דוד אלחרר ז"ל
"הוא היה אז בן 12, כבר התקבל לכיתת מופת במקיף ז'", סיפרה בעבר האם רונית מנדלייב ל"כאן דרום". "דוד התלונן על כאבי ראש, בטן וסחרחורות במשך חצי שנה. החל להיות עצבני יותר. רק אחרי סדרה ארוכה של בדיקות התגלה שמדובר בסרטן, סרטן מוח. אני זוכרת את אותו היום: היינו בבית החולים קפלן, נשלחנו לבדיקת סי-טי ראש. יצאתי לעשן, אני יושבת על הספסל בחצר, מתקרבת אליי אישה עם חלוק לבן שלא ראיתי קודם. אני רואה שעל התג שלה כתוב 'אונקולוגיה'. היא ניגשה אליי, שאלה: 'את אימא של דוד?' אני עונה שכן. היא אומרת לי שנמצא כתם, ויש חשד שמדובר בגידול סרטני. היא ממשיכה לדבר ואני המומה. באותו רגע חרב העולם".
עוד באותו יום דוד הגיע לבית החולים איכילוב להתחיל בטיפול. שבועיים שהה בטיפול נמרץ. אחר כך אושפז במחלקה האונקולוגית: הקרנות, כימותרפיה וטיפולים. במשך שנה לא יצא מבית החולים. "בחודש יוני 2009 יצאנו כשהוא מוגדר נקי", הוסיפה רונית. "דוד חזר ללימודים, היישר לכיתה ח'. ב-23 בדצמבר, ביום ההולדת ה-14 שלו, קיבלנו טלפון: המחלה חזרה. הרופאים המליצו על טיפול ניסיוני בממפיס, טנסי, ארצות הברית".
דוד טס לארצות הברית וטופל, אך הטיפול לא הצליח, והגוף שלו נחלש. בין הטיפולים בבית החולים הקפיד לפקוד את בית הספר וסיים את השנה בהצטיינות יתרה. בשלב מאוחר, בקיץ 2013, נמסר למשפחה שהסיכוי של דוד נעוץ בטיפול ייחודי בוושינגטון.
למה היא מסתתרת? האחות למחצה רויטל אלחרר בזמן "התרמה" למען דוד, כביכול
בעת שהותו בארצות הברית מצבו הידרדר, והוא הוחזר לארץ. באוקטובר הוא אושפז בהוספיס ילדים בתל השומר, ושם היה עד יומו האחרון.
סיפור מחלתו נודע לרבים מתושבי העיר ומחוצה לה לאחר שסוקר בצורה נרחבת באמצעי התקשורת. בבית ספרו, במקום עבודתה של אמו המורה וגם תושבים מן השורה נרתמו ופתחו את הלב כדי לעזור לדוד להתמודד עם המחלה הקשה. כמה אירועים התקיימו באשדוד כדי לסייע למשפחה בגיוס כספים לטובת מימון הטיפולים היקרים. גם אנשים ממקומות אחרים לא נותרו אדישים ותרמו.
בני משפחה וחברים נרתמו בשיתוף עם עמותת "רחשי לב" (שמקום מושבה באשדוד) כדי לערוך מסע התרמה לגיוס כספים למען הטיפולים היקרים בארצות הברית. אך הטיפולים לא צלחו, ודוד נפטר ב-27 ביוני 2014 בהוספיס של תל השומר.
האובדן, הכאב והעלבון הצורב
אלא שמה שלא היה ידוע עד כה הוא שמלבד הסבל, הצער והאבל, משפחתו נאלצה ונאלצת להתמודד עם עוגמת נפש גדולה, והכאב הוא גדול. בצר לה החליטה אמו רונית להילחם עבור הצדק בשמו של בנה המנוח.
בסוף שנת 2014 הוגשה על ידי האם תביעה לבית משפט השלום באשדוד נגד אחותו למחצה של דוד. הנתבעת היא רויטל אלחרר, בתו של מקס, אביו של דוד מנישואים קודמים. בעבר מקס ורונית היו נשואים, אך מזמן התגרשו, ורונית נישאה שוב ובעקבות זאת החליפה את שם משפחתה למנדלייב.
לאחר הגשת התביעה הוציא בית המשפט באשדוד, לבקשת הנתבעת, צו איסור פרסום. אולם לפני ימים אחדים ניתן פסק דין והצו בוטל.
רויטל אלחרר
בפסק הדין של השופט יהודה ליבליין נכתב כי התביעה כללה טענות לעוולות בשני ראשים: "האחד, טענה לפיה, הנתבעת נקטה כלפיה בלשון הרע, כאשר אמרה במסגרת התרמות שנעשו על ידה, כי אמו של דוד ז"ל (התובעת) 'הרימה ידיה במאבק להצלת חייו של דוד', וכי היא כאחות מסורה נרתמה להצלת חייו. השני, בטענה לפיה, הנתבעת שלחה ידה בכספים שנועדו להצלת חייו של דוד ז"ל וזאת בשני היבטים:
1. נטילת כספים שנתרמו בעוד בועה התרמה רשמית על ידי עמותת 'רחשי לב. 2. עריכת התרמות פיקטיביות, שעה שהמהלך היזום לביצוע התרמות על ידי המשפחה, הופסק".
השופט ציין: "היות ומסע ההתרמות נעשה על ידי 'רחשי לב' לצורך מימון הטיפול בדוד ז"ל ולא הייתה בפי התובעת כל טענה כי היא נדרשה להשלים מכיסה כספים שהוחסרו, על פי הטענה על ידי הנתבעת, הערתי שעל פני הדברים אין לתובעת עילת תביעה אישית בעניין זה. כך בדומה, גם ביחס לכספים שעל פי הטענה התרימה הנתבעת מעוברים ושבים. לאחר ששקלה בדבר הודיעה התובעת בפתח דיון ההוכחות כי היא מצמצמת את תביעתה רק לעילת לשון הרע".
השופט ליבליין קיבל את תביעת לשון הרע במלואה ופסק שהנתבעת רויטל אלחרר תשלם לאם 100 אלף שקלים.
הוא קיבל את העדויות במשפט וקבע שאלחרר שיקרה בעדותה ו"הקמפיינים הפיקטיביים אותם ערכה בוצעו במהלך שהותו של דוד ז"ל בהוספיס. היות והקמפיינים בוצעו שעה שדוד גסס בהוספיס בתל השומר, עולה תמונה ולפיה הנתבעת לא בוחלת באמצעים למען קידום כספי אישי".
פנים אמיתיות. רויטל אלחרר
השופט ליבליין מצא שאלחרר "ביצעה קמפיין פיקטיבי לאיסוף כספים להצלת חייו של דוד ז"ל, כאשר לא ניתן היה עוד לעשות דבר להצלת חייו. במסגרת קמפיין זה אמרה לפחות פעם אחת כי התובעת, שהיא אמו של דוד ז"ל, הרימה ידיים בניסיון להציל את חייו".
למרות הכחשותיה של אלחרר קבע השופט כי הדברים אכן נאמרו והם מהווים הוצאת לשון הרע ללא כחל ושרק.
"אמירה זו, לא רק שהייתה חסרת בסיס, אלא חסרת תום לב… מתוך שאני נותן משקל למידת הפגיעה באם ששכלה את בנה לאחר שעשתה כל הניתן על מנת להצילו, ומנגד אני נותן משקל למידת חוסר תום הלב של הנתבעת, אשר אף המשיכה במסע ההכפשות כלפי התובעת במסגרת ניהול התביעה, באמירה כי התביעה תכליתה לגזול את מקס (אביה), אני מוצא את הסכום 100 אלף שקלים כסכום פיצוי הולם". בנוסף חייב אותה השופט בהוצאות ושכר טרחה.
"את הכסף שהיא תשלם אני מתכוונת לתרום"
"נעשה צדק, קודם כול לדוד ז"ל, ועל כך אני מאושרת", אמרה בעקבות פסק הדין האם רונית מנדלייב. "היה פה ניצול מזעזע של הילד ושל המשפחה בזמן שהיינו ממוקדים במאבק על חייו. את הכסף שהיא תשלם אני מתכוונת לתרום לחשבון מיוחד על שמו של דוד כדי להנציח אותו ולעזור לילדים חולי סרטן, כמו שהוא היה", הוסיפה.
"'מהרסייך ומחריבייך מימך ייצאו'". עורכי הדין דפנה זאק ופתחי שחאדה. צילום: אורי קריספין
"נעשה פה צדק, והאמת יצאה לאור", מסרו השבוע בעקבות פסק הדין עורכי הדין דפנה זאק ופתחי שחאדה שייצגו את אמו של דוד ז"ל. "הצדק של דוד ז"ל ניצח, ושמה של אמו לא נגרר ברחובות ולא הפך למרמס, כבודה הושב אליה", הוסיפו ואמרו: "הפגיעה הקשה שהייתה לה, בבחינת 'מהרסייך ומחריבייך מימך ייצאו', לא תתרפא בכסף, וכפי שמרשתי הודיעה לנו – מכל אגורה שתיגבה תיתרם להנצחת שמו של בנה ז"ל ולעזרה לעמותת 'רחשי לב' שסייעה בידה בשעתה הקשה. גם העדים שטרחו והגיעו לבית המשפט העידו לא מפני שחפצו שאמו של דוד תקבל כסף, אלא משום שחפצו לעשות קץ למעשיה הנתעבים ומעשי הנבלה של הנתבעת, אשר בהתנהגותה, במעשיה ובמחדליה גורמת לכך שאנשים יחששו לתרום, ואלה תרומות שיכולות להציל חיים.
"נעשה צדק, האמת יצאה לאור": עורכי הדין דפנה זאק ופתחי שחאדה. צילום: אורי קריספין
הדבר אינו מהווה דוגמה למתרימים שרובם ככולם עושים מלאכת קודש במסגרת עמותת 'רחשי לב' ועמותות דומות. אנחנו עובדים במקצוע שנים רבות, וזהו פסק דין בו אנו מתגאים יותר מכל אחד אחר. בתיק הזה עבדנו עם הראש, אבל גם עם הלב".
עו"ד מיכאל מלכה שמייצג את אלחרר מסר בתגובה: "כל דבר שהתובעת תפרסם ושאינו כלול בפסק הדין – היא תיתבע עליו בהוצאת דיבה וכך גם מי שיפרסם זאת. התביעה עצמה במרביתה נמחקה. אנחנו סבורים שבית המשפט החמיר איתה, אך צדק כשמחק את רובה של התביעה. אנחנו שוקלים את צעדינו אם להגיש ערעור".
