יום לאחר קבורתו של ניסים יותנוב, הנער בן ה-15 מאשדוד, הכאב והיגון זועקים מסוכת האבלים שהוקמה מתחת לבית המשפחה ברובע ג’.
קרובים וחברים נכנסים ויוצאים. רבים מהמבקרים הם חברים של ניסים מבית הספר ומהשכונה, שהגיעו מיד לאחר סיום יום הלימודים. חלקם מתמודדים לראשונה עם אבדה קשה וקרובה כמו זו. מורות וחברי סגל מבית הספר מקיף א’ שבו למד הגיעו. יועצת בית הספר שמרה על קשר ישיר ואישי עם המשפחה עוד מיום התאונה.
ההורים שבורים. דורה וגבריאל עלו לארץ בשנת 1991 מאוזבקיסטן, לשעבר ברה”מ, עם בנם הבכור יעקב, כשהיה בן שלושה חודשים. באשדוד נולדו להם שתי בנות, פרידה ויפית.
ניסים היה בן הזקונים של הוריו. תשע שנים מפרידות בינו ובין אחותו יפית. היום שני ההורים מעל גיל 60 ונמצאים בגמלאות. האב עבד בעיריית יבנה.
ניסים יונתנוב ז"ל. צילום באדיבות המשפחה
האם דורה מתייפחת, “ניסים היה ילד מקסים, הוא בא מנס”, היא מספרת ובוכה. את ניסים היא ילדה כאשר הייתה בת 45 וכבר לא חשבה שיהיו לה עוד ילדים. רבים מספרים על הקשר המיוחד שהיה לניסים עם אימו. “הוא תמיד רצה לתמוך בה, לעזור לה, לעשות מה שאפשר להקל על החיים שלה”, מוסיפה קרובת משפחה. “תמיד רצה להרים את ההורים למעלה”, מצטרפת אחותו הגדולה פרידה ומוסיפה: “הוא היה זהיר מאוד כשהוא נסע בקורקינט, שאותו רכש מכסף שחסך בעבודה. הוא תמיד ידע שאימא ואבא מחכים לו בבית”.
“ילד טוב שלא התעסק בשטויות”
התאונה הנוראה התרחשה בערב שבת. בסביבות השעה ארבע וחצי אחר הצהריים של יום שישי רכב ניסים על קורקינט חשמלי לכיוון ביתו. כשחצה את צומת הרחובות ויצמן ומורדי הגטאות שליד בית ספרו, ככל הידוע על מעבר חציה, התנגשה בו בעוצמה רבה מכונית שנכנסה לצומת, ונהגה, תושב העיר, לא הצליח לבלום. הנער פונה על ידי צוות מגן דוד אדום במצב קשה מאוד לבית החולים אסותא באשדוד, ושם נקבע מותו כעבור זמן קצר. חקירת התאונה במשטרה עדיין נמשכת.
“הוא היה מסמר והשפיץ בכל ערב בכל בוקר ובכל מקום”, מספרת האחות פרידה. “תמיד נכנס לחדר עם חיוך וצחוק. הוא אהב לחקות אנשים ולהיות מוקף חברים. באמת ילד טוב שלא התעסק בשטויות ותמיד דיבר בכנות”.
איך מתחילים בכלל להתמודד עם האובדן?
פרידה: “את זה נגלה אחרי השבעה. יש לי שתי בנות קטנות, הן שואלות עליו כל הזמן, ‘אימא, איפה ניסים? מה עם ניסים?’ הוא היה חבר שלהן ואהב לשחק איתן”.
ניסים למד בכיתה י’ במקיף א’. חבריו והמורים מתקשים להמשיך כהרגלם בעקבות האסון. כבר במוצאי שבת הוצב קיר זיכרון עם תמונותיו של ניסים ונרות זיכרון דולקים מסביבו. “ניסים היה פשוט ילד שאהוב על כולם ואדם זהב”, מספר חברו ישראל. “כל אחד רצה להיות חבר שלו. הוא תמיד היה משרה אווירה של צחוק ושמחה. גם ברגעים הכי רציניים הוא היה מוצא סיבה לצחוק. כששמעתי עליו לא האמנתי שזה קורה. עד עכשיו אי אפשר להאמין שהילד הזה לא בין החיים”.
שגיא, חבר קרוב נוסף של ניסים: “חלמנו לטוס יחד לארה”ב לאחר סיום כיתה י”ב. עכשיו אי אפשר להיכנס לכיתה בלעדיו, זה לא אותו דבר. אני יושב בכיתה ומסתכל על השולחן שלו בלי להפסיק. אתמול עברתי בצומת שבו קרתה התאונה, צומת שבו אני עובר כל הזמן בדרך לבית הספר. הייתי שם ודמיינתי שאני רואה אותו חוצה, כשאני מבין שאני צועק באמצע הרחוב בקול ‘תיזהר!’ הלוואי שהייתי שם לעזור לו”.
ניסים יונתנוב בתמונה האחרונה שהעלה לרשת שעות ספורות לפני האסון. התמונה באדיבות המשפחה
“צפיתי לו עתיד מזהיר”, אמרה מחנכת הכיתה של ניסים רווית אלגמיל בהספד שנשאה בהלוויה. “מתוך הסגל אני הכרתי אותו אולי הכי מקרוב”, הוסיפה ביום שני. “הוא היה בחור מהמם, חכם, קשוב ורגיש, מאוד רגיש. הוא היה מאוד פופולרי בכיתה ובבית הספר. הרבה אנשים אהבו אותו כי קודם כול, הוא היה אדם מצחיק, גם בשיעור וגם לבד, הוא תמיד היה אומר את הדבר הכי נכון ומצחיק את כולם. יותר מזה, הוא היה חבר של כולם. באמת ילד שהתנדב ישר לעזור, תמיד לתת יד. היום נכנסנו פעם ראשונה לכיתה מאז, זה לא היה פשוט לאף אחד. לא לי ולא לתלמידים”.מנהלת מקיף א’ הדס בן שושן: “במוצאי שבת הודענו לכל התלמידים והמורים על המקרה ושבית הספר פתוח לכולם מ—8 בערב. כולם הגיעו, תלמידים, הורים וסגל. ישבנו במעגלי שיח ופשוט דיברנו. חלקנו את הרגשות, את הכאב ודיברנו על ניסים. הילדים נזכרו במעשי הקונדס שלו. כמנהלת אני יכול להגיד שהלוואי שבכל כיתה היו כמה כמוהו. גם בשיעור צריך הפוגות של חיוך והומור, וניסים ידע לעשות את זה בטעם. אחד הדברים שאני כמנהלת מפסידה לעומת עבודה של מחנכת זה הקשר האישי עם ילדים. בכל זאת, עם ניסים כן נוצר קשר אישי”.
פינת הזיכרון לניסים יונתנוב ז"ל במקיף א'
חקר את הסכנות
במהלך שנת הלימודים הקודמת, במסגרת שיעור אזרחות, כתב והציג ניסים עבודת חקר העוסקת בסכנות הטמונות ברכיבה על אופניים חשמליים ודומיהם. “בעבודת החקר באזרחות ניסים בחר לעסוק בנושא של הזכות לחיים, ביטחון ושלמות הגוף, כשהוא מתמקד בהיבט של בעיית האופניים החשמליים”, מספרת שירה אוחיון, המורה שליוותה את ניסים בעבודה.
“עכשיו”, הוסיפה, “זה פשוט מצמרר לקרוא ולראות את העבודה שלו. אמרתי לעצמי, ‘איך יכול להיות?’ הרגשתי סוג של כשל, איך יכול להיות שדווקא ילד שמודע לסכנות נהרג בצורה כזאת. מצד שני, חשבתי, אולי זאת הצוואה שלו? אולי צריך לקחת את זה כדי להתריע על הסכנות של הכלים האלה ולמנוע את ההרג הבא. זה לא רק גורל, אני מאמינה שאפשר לצמצם מקרים כאלה”.
זירת התאונה שבה נהרג ניסים יונתנוב ז"ל. צילום דוברות מד"א
תשעה בני אדם נהרגו בתאונות דרכים במהלך סוף השבוע ברחבי הארץ, חמישה נהרגו באשדוד מתחילת השנה. ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי התייחס לכך בהספד שנשא בהלווייתו של ניסים: “מדינת ישראל נמצאת במשבר קשה מאוד של בטיחות בדרכים. אנחנו מאבדים כל שנה, כולל בסוף השבוע הנורא הזה, אלפים שמאבדים את חייהם. איבדנו בכבישים יותר אנשים מכל מלחמות ישראל ונפגעי הטרור. הלב נכאב כל פעם מחדש כשאנחנו שומעים על עוד אסון, וזה הופך להיות לאסון לאומי, זה הופך להיות משבר שפוגע בכל אחד ואחד מאיתנו”.
יונתנוב ז”ל הוא ההרוג החמישי בתאונות דרכים באשדוד מאז תחילת השנה. התאונה הקטלנית הקודמת התרחשה בשערי נמל אשדוד ב-19 בספטמבר, ובמהלכה נהרגה בודקת מטענים במערך האבטחה בנמל, אילנית טקלה, מפגיעת משאית. בחודש אוגוסט נהרג חייל מג”ב, אבי עייש בן ה—19, כשחצה ברגל את שדרות הרצל פינת בן עמי במוצאי שבת ואופנוע דרס אותו. בחודש מאי נפצעה הולכת רגל קשישה תושבת העיר באורח קשה מאוד כשחצתה את שדרות הרצל ונפטרה מפצעיה כעבור שבוע. בחודש פברואר נהרגה הולכת רגל מבוגרת כשחצתה את הכביש מתחת לביתה, ליד קניון לב אשדוד.
