סוף לפרשה הכואבת והמתמשכת: 14 שנה וחצי מאז שרינת רואס בת ה-20 מאשדוד נחנקה באכזריות בדרכה הביתה בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של בילאל שאכר שהורשע ברציחתה. שלושת שופטי ההרכב השאירו על כנם גם את ההרשעה וגם את גזר הדין שהושת עליו בבית המשפט המחוזי: מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר וכן את הפיצוי המרבי בחוק למשפחת רואס.
השופט דוד מינץ ציין בפסק הדין שניתן ביום רביעי שעבר: “קשה להפריז במעשיו האכזריים והקשים של המערער וקשה למצוא נקודות לזכותו. די במבט חטוף בתמונות גופתה של המנוחה מזירת העבירה כדי להבחין באכזריות הרבה שבה ביצע המערער את מעשיו. ישנם מקרים בהם המילים אינן יכולות לבטא את מראה העיניים, ומקרה זה נכנס לגדרם. בנסיבות קשות ואכזריות אלה הצטברות העונש של עבירות המין לעונש מאסר העולם על הרצח הייתה במקומה. בצדק גם קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ברצח בנסיבות חריגות בחומרתן”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
הרצח אירע בלילה שבין 31 במאי ל-1 ביוני 2005. רינת, ביתם הבכורה של ז’קלין וקותי רואס, הייתה בדרכה ברגל לכיוון ביתה ברחוב העצמאות לאחר שסיימה את עבודתה בחנות בתל אביב. היא נסעה עם המנהל שלה וירדה ממכוניתו כמה מאות מטרים מהבית.
בעודה צועדת בחושך הותקפה, נגררה לאתר בנייה, הותקפה בברוטאליות והומתה. גופתה נמצאה בשעות אחר הצהריים של יום רביעי 1 ביוני. רק שנים ארוכות מאוחר יותר ובמקרה עלתה המשטרה על עקבותיו של החשוד ברציחתה, שהפך גם לנאשם. בילאל שאכר נחקר ב-2014 בחשד למעורבות באירוע של אלימות, ניטלה ממנו דגימת דנ"א, והיא תאמה לממצאים מזירת הרצח של רואס.
הרוצח, בילאל שאכר. צילום: אילן אסייג
הוא הכחיש וטען לטעות. אולם גם בית המשפט העליון הכריע שהוא הוא הרוצח. בפסק הדין משבוע שעבר השופט מינץ קבע שניתן היה לתפוס אותו סמוך לאחר הרצח: “נראה כי מוטב היה אם היו מתבצעות מספר פעולות על ידי חוקרי המשטרה, אשר ניתן לשער כי היו יכולות להביא ללכידת המערער בסמוך לאחר מועד הרצח. כגון עיון במסמכי המוסד לביטוח לאומי באותו זמן או בדיקה דקדקנית של מספר הפועלים שעבדו באותו אתר בנייה. עם זאת, הלכה היא כי קיומם של מחדלי חקירה אין בו כשלעצמו כדי להביא לזיכוי נאשם”.
משפחת רואס הגישה נגד הרוצח תביעה אזרחית לפיצויים, וכעת, לאחר שההרשעה הפכה לחלוטה, ניתן יהיה לקדמה בבית המשפט. הסנגור עו”ד אביגדור פלדמן לא מסר תגובה לפסק הדין.
“זהו, סיימנו את זה ברוך השם, אני מודה לשופטים שלא חסו עליו”, אמרה השבוע ז’קלין רואס, אימה של רינת, בעקבות פסק הדין.
“היינו בכל הדיונים, גם בעליון, ואמרתי לשופטים שמאז הרצח המשפחה נהרסה וקשה לנו מאוד. באיזשהו שלב באחד הדיונים במשפט ראיתי שתמונתה של רינת מזירת הרצח עברה מיד ליד ואמרתי לשופטים, ‘אתם יכולים להבין אותי, באיזה סיוטים אני חיה’”.
כל כך הרבה שנים חלפו, ורק עכשיו יש סוף לפרשה.
“כן, עברו 14 שנים וחצי, וזה נראה לי כמו היום, הכאב אותו כאב והגעגועים לא מרפים, להפך, הם קשים עוד יותר. כמו שאמרתי לשופטים, רינת השאירה לי צוואה: בעקבות זה שהיא נאבקה ונלחמה עם הרוצח, הודות לזה נמצא דנ"א שבסופו של דבר הפליל אותו וככה הוא נתפס. לכן אני כאימא שלה הייתי חייבת להמשיך במאבק שלה, להגיע לכל הדיונים ולא לוותר לו. לא עזבתי לרגע. את המאבק שלה אני ממשיכה. אמרו לי, ‘את נלחמת כמו לביאה’, ואני מרגישה שהכוחות הם מרינת”.
ההורים קותי וז'קלין רואס בביהמ"ש המחוזי. צילום: אליהו הרשקוביץ, הארץ
ועכשיו אפשר קצת לנוח? יש סוג של השלמה?
“אולי קצת רגיעה, אבל השלמה לא, אף פעם לא תהיה השלמה. כל החיים אני עם הבת שלי. כל הזמן זה רודף אותי, אבל לפחות יש לי נחת שהרוצח קיבל את עונשו”.
את אחיה של רינת, דנה ודורון, ניסו ההורים להרחיק מהדיונים בבתי המשפט כדי לשמור ולגונן עליהם.
“יש לנו שתי נכדות מדנה, הן גורמות לנו אושר ונחת מעל ומעבר. דנה עובדת במחלקת חינוך מיוחד בעיריית אשדוד, ודורון איש הייטק. נקווה לטוב ולרוגע. חשוב לי גם להודות מכל הלב לארגון משפחות נרצחות ונרצחים שמלווה אותנו”.
נשארה בת 20. רואס ז"ל
בחודש פברואר הקרוב אמורה הייתה רינת רואס לחגוג את יום הולדתה ה-35.
