אילן גילאון: "מבואס אבל לא מיואש"

מי שלא נכנס לכנסת הוא אילן גילאון האשדודי, שלאחרונה עזב עם אשתו יהודית לרמת גן. גילאון הוצב במקום השמיני ברשימת העבודה-גשר-מרצ, שקיבלה שבעה מנדטים. כך שאם לא יחול שינוי יוצא דופן ואם לא תהיה התפטרות מרעישה של אחד מבכירי הרשימה, הוא נותר בחוץ אחרי הרבה שנים בפרלמנט.

גילאון מאוכזב מאוד מהתוצאות, פחות במישור האישי, אם כי לא לגמרי הופתע. אחרי שני אירועים מוחיים, בגיל 63, הוא חרש את הארץ, התרוצץ, נפגש עם אנשים, דיבר איתם, גם זכה הרבה פעמים למילה טובה, אבל זה לא בא לידי ביטוי בקלפי.

“אני מבואס אבל לא מיואש”, אמר גילאון ל"כאן דרום". “עכשיו אני צריך להתחיל הכול מהתחלה. מילא אם לא נכנסתי והתוצאות שלנו היו טובות, אבל גם התוצאות גרועות וגם לא נכנסתי, עכשיו צריך לחשוב על שינוי אורחות החיים”, הוא אומר בגילוי לב.

חבר הכנסת אילן גילאון מצביע בבית ספר צפרירים השבוע

חלק מהבוחרים המזוהים עם הרשימה המאוחדת שכללה את מפלגתו, מרצ עם העבודה וגשר, הלכו הפעם עם המשותפת, וחלק לכחול לבן או נותרו בבית. נראה שזה לא כל הסיפור של החיבור בין שלושה גופים שלא הניב תוצאות. יתכן אמנם שאם מרצ והעבודה היו שוב רצות בנפרד, אחת מהן לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, אבל הטעם מר.

בפוסט שפירסם אתמול בפייסבוק הודה גילאון למי שהולך איתו כברת דרך. "יכול להיות", הוסיף, "שאת התיקון שאני מנסה להוביל כבר לא אוביל מהכנסת, אבל אני יכול להבטיח לכם שאת מאבקיי על צדק, על שוויון, על שלום ועל סולידריות אמשיך באפיקים אחרים".

יהודית גילאון, האישה שאיתו מאז ימי בית הספר באשדוד, אמרה ביום רביעי: “האכזבה גדולה, בוודאי, בעיקר מהתוצאות הכלליות, אכזבה מכל מערכת הערכים הישראלית. יש פה משהו שפשוט לא ניתן להסביר אותו. אני מדברת מבחינת מערכת בחירות. אנחנו הפכנו את הבחירות לעניין של איש אחד, הכול מסביבו, הוא הצליח בעזרת פעלולנים ו’פייק ניוז’ לטלטל את כל המערכת. יושב פה חצי עם שפשוט מהופנט ומעניש את עצמו. זאת תופעה בלתי מובנת ומוסברת. כל מיני פרשנים מנסים לנתח אותה, אני מתייחסת לאחד מהם במיוחד, אבישי בן חיים. מן זחיחות כזאת שישראל השנייה מנצחת. את מי היא מנצחת? את מי היא מענישה? מהצד השני יש אנשים שכל הפעולות במהלך החיים היו להטיב איתם. זאת אומרת, את מי הם מענישים בעצם? רק את עצמם”.

ומבחינה אישית?

“מבחינה אישית, גם, בוודאי. לא שלא צפינו או חששנו שזה יקרה. היה חשש שקולות ילכו לכחול לבן בעקבות פאניקה. אנשים לא מבינים שזה הכול סיפור של הגוש, ועכשיו אנחנו שוב באותה סחרחרה”.

יצא לך ולאילן לדבר על הצעד הבא עכשיו?

“עברו רק יומיים חבר’ה. רגע, כרגע מעכלים, מגבשים דברים, חושבים הלאה. לא צריך להיות פזיזים. יש שני דברים שצריך לחשוב עליהם: אחד – מה אילן יעשה מבחינת הפעולות החברתיות שלו. והשני הוא באמת העבודה והעיסוק. כרגע לוקחים קצת פסק זמן וחושבים הלאה. אילן לא נולד חבר כנסת, כמו שאני לא נולדתי אשת חבר כנסת”, היא צוחקת. “אני לא חושבת שהוא עוד ירוץ לכנסת, אבל אתה לא חייב להיות חבר כנסת בשביל להיות פעיל פוליטי. מצד שני, אף פעם אל תגיד ‘אף פעם’. עד הבחירות האחרונות אילן היה חבר כנסת 10 שנים ברציפות, ובעבר עוד ארבע שנים לפני, כלומר מכל חייו הוא היה חבר כנסת רק 14 שנה וגם זה לא רצוף”.

אז אפשר להגיד שהאיחוד עם גשר-העבודה לא הצליח במיוחד?

“זה לא עניין של הצליח או לא, אנחנו נמצאים בסיטואציה של בחירות אחרי בחירות ולא מצליחים להקים גוש שמאל רציני. האיחוד היה מעשה של אין ברירה. תתאר לך שמלבד כחול לבן התחרות הייתה גם בינינו. מצב כזה יכול היה להוביל לכך שאף אחת לא הייתה עוברת את אחוז החסימה. הצלחנו לבנות מחנה משותף, ובין האנשים ברשימות עצמן יש גם הרבה מהמכנה המשותף”.

אילן ויהודית גילאון. צילום פבל

אם כן, ניתן להתחיל להספיד את השמאל הציוני בארץ?

“צריך להקים אותו מחדש, עם קונספטים אחרים לגמרי. יכול להיות שזה בכלל צריך להתחיל כגוף חוץ פרלמנטרי שמתעסק לא במערכות בחירות ובצרות שלהם. צריך לשבת ולחשוב, לא בא בחשבון שההתעלמות מהאזרחים בישראל תימשך, מספיק. אני חושבת ששמאל ישראלי צריך לכלול את אותם אלמנטים שכן מאמינים בשותפות יהודית-ערבית, שתהיה שמאל. שמאל שלא מתייחס לא ללאומים ולא לזהויות ולא עדות. שמאל צריך להיות עיוור לדברים כאלה ולחתור למאבקים של שוויון חברתי וכלכלי. אם אני אצטט את אילן, זה מה שנקרא ‘חלוקות יותר צודקות’, חלוקת הארץ, חלוקת המשאבים וחלוקת הדת מהמדינה. אם נמשיך לשנוא אחד את השני כאן ברמות כאלה, אין לנו הרבה עתיד.

“יש פה רצון מאוד גדול של צד אחד להשאיר את הציבור בפערים עצומים בחינוך כי בורות זה שם המשחק. אתה מאכיל ב’פייק ניוז’ אנשים שלא מתעניינים. אם לא יהיה לזה סוף, הפערים במדינה רק יתעצמו ויגדלו. כל מי שחושב שהימין ניצח שידע רק ההתנחלויות ניצחו”.

התפלגות ההצבעה באשדוד

אשדוד 66.08% מבעלי זכות הבחירה מימשו את זכותם וגם הצביעו. מדובר בנתון שהוא נמוך משיעור ההצבעה הארצי שעמד בבחירות לכנסת ה-23 שנערכו ביום שני על 70.93%. לפי נתוני ועדת הבחירות, באשדוד הצביעו 118,311 איש מתוך 179,046 בעלי זכות בחירה.

הליכוד, מפלגת השלטון, הגדילה משמעותית את כוחה וקיבלה באשדוד 43,072 קולות, שהם 36.6%. מדובר בתוספת של קרוב ל-7,000 קולות לעומת בחירות ספטמבר וכמעט 3,600 יותר מאשר קיבלה הליכוד באשדוד בבחירות אפריל.

לישראל ביתנו הצביעו הפעם 16.5%, כחול לבן – 15.6%, ש”ס – 14.45%, יהדות התורה – 11.7%, ימינה קיבלה באשדוד 2.7% מהקולות והעבודה-גשר-מרצ התפרקה לחתיכות עם 1.8%, שהם 2,109 קולות בלבד.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

בבחירות הקודמות, ב-17 בספטמבר 2019, לפני פחות מחצי שנה, שיעורי ההצבעה בעיר היו 65.5%. הליכוד קיבל 36,221 פתקים, שהם 31.2% מהקולות, ישראל ביתנו – 18%, כחול לבן – 16.3%, ש”ס – 14%, יהדות התורה – 11.7%, ימינה – 3.2%, העבודה – 2.7%, עוצמה – 1.5%, המחנה הדמוקרטי – 0.6%.

בבחירות ב-9 באפריל 2019, לפני פחות משנה, שיעורי ההצבעה באשדוד עמדו על 66.1% (טיפה יותר מבבחירות השבוע): לליכוד הצביעו 39,499 איש, שמהווים 33.9% מהקולות, כחול לבן – 16.4%, ישראל ביתנו – 12.4%, יהדות התורה – 11.7%, ש”ס – 11.4%, כולנו – 3.7%, זהות – 2.8%, הימין החדש – 2.2%, איחוד הימין – 1.6%, העבודה – 1.5%, גשר – 1.2%, מרצ – 0.5%.