הלך לעולמו המחנך והמשורר עזרא מורד

אתמול בבוקר הלך לעולמו עזרא מורד, איש חינוך וספר, שהוא ומשפחתו היו ממייסדי קריית מלאכי. הוא סבל ממחלת ראות קשה שהכריע אותו והיה צלול, חד ודעתן עד מותו.

הלוויתו של מורד תתקיים היום, חמישי, בשעה 16:00 בבית העלמין בקריית מלאכי. המשפחה יושבת שבעה באשדוד – רחוב נחל קישון 5, דירה 5.

"אבא, היית לי מורה לדרך חיי", כתבה בתו עו"ד רעות שירה מורד בדברי ההספד שחיברה. "כברת דרך ארוכה היתה לחייך", הוסיפה, "ואפילו אז, לא בזבזת בה אפילו דקה אחת. היית חולם, פורץ דרך, הולך נגד הזרם. אבא, תמיד תמיד צדקת. גם בתחזיות הכי הזויות שלך. לא בגלל שהיית  נביא, אלא בגלל שפשוט היית חכם וחולם".

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

עזרא מורד נולד ב-1933 בעיר עמארה שבעירק, והיה חבר מחתרת החלוץ. עלה לארץ ב-1950 כנער כשהוא מוביל אחריו נערים צעירים ממנו. בישראל התאחד עם הוריו שעלו אחריו ועם אחיו, והמשפחה הייתה מראשוני המתיישבים, דיירי אוהל מספר 2, במעברת קסטינה, שהפכה אחר כך לקריית מלאכי.

את רעייתו אילנה, שעלתה ממרוקו, עמדה בהמשך בראש נעמ”ת במועצה המקומית וכיהנה כחברת מועצת הפועלים בעיר, הכיר במעברה. הם נישאו ונולדו להם חמש בנות. מורד היה ממקימי בית הספר הראשון בישוב, האחים, יחד עם רבקה גובר. בהמשך היה מיוזמי הקמת מרכז הנוער שהפך למתנ”ס.

מורד השלים לימודי הוראה ועבד כמורה בקריית מלאכי, במקיף ג’ באשדוד ובבאר טוביה. כיהן כמנהל מחלקת החינוך בקריית מלאכי, פעל לפתח קשרי תרבות גם עם מדינות ערב. עד השנים האחרונות קיים קשרים עם אנשי רוח וסופרים מעירק. מצעירותו מורד היה פעיל פוליטי, תחילה במפא”י ובהמשך במפלגת העבודה וגם כיהן כחבר מועצה בקרייה.

במהלך השנים פרסם כמה וכמה ספרי שירה. ספרו האחרון שיצא לאור בשבועות האחרונים ממש לפני מותו, הוא ספר פרוזה שנקרא “הנדר” והוא למעשה סיפור חייו.

ספרו של מורד שיצא בחודש שעבר. צילום באדיבות המשפחה

“אבא אמר לנו, ‘אני לא אמות עד שאני אוציא את הספר’, והנה הספר יצא והוא איננו”, אומרת בתו, עו”ד רעות שירה מורד. “אבא היה איש מאוד פתוח שאוהב להתבטא, ומאז מרץ כשהחל הסגר הוא הרגיש חנוק. אבל בגלל שהוא סבל ממחלת ראות – שנבעה גם מהחשיפה לגיר מהימים שלו כמורה – ביקשנו ממנו להישאר בבית. גזרנו עליו סגר אבל מצבו הלך והידרדר. יחד עם זאת הוא נותר צלול לגמרי”.

“רק אתמול”, מוסיפה בתו, “הוא ישב עם שתי בנות מקריית מלאכי והפציר בהן לקיים את צוואתו לבנות מרכז מורשת לתולדות המעברה והעיר. אבל הבוקר הוא קם, אמר שהוא מרגיש חלש וזהו, הוא נפטר בבית, בחיק משפחתו כמו שהוא רצה”.

עניין אותו מה שקורה במדינה?

“מאוד, מאוד. הוא גם אהב לנתח כמה מהלכים קדימה והוא היה ביקורתי לנוכח המצב. היה לו כאב מאוד גדול. בזמן האחרון הוא אמר ‘לא זה מה שאני פיללתי לו כשהגעתי לפה, אני מוטרד’. הוא היה מאוד אכפתי למה שקורה. אבא היה אסטרטג. קראנו לו ‘האדם שרואה מעבר לאופק’”.