ד”ר רחלי גלאי היא צ’לנית שעומדת בראש התכנית לתואר ראשון ותעודת הוראה במוזיקה במכללת גבעת וושינגטון. בתפקיד זה היא נכנסת לשנתה השנייה ורוצה לעשות מהפך בתפיסת המוזיקה – ממקצוע העשרה למקצוע ליבה.
ד”ר גלאי היא בוגרת לימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בעלת מאסטרס בצ’לו מאוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון ודוקטורט בצ’לו מאוניברסיטת נורת’ווסטרן. מתמחה בהוראת צ’לו, תזמורת, הרכבים, הכשרת מורים והוראת מוזיקה יהודית וישראלית. מאז חזרתה מארה”ב ב-2011 מובילה פרויקטים מוזיקליים חינוכיים מגוונים וממשיכה להופיע בארץ ובעולם. גלאי, 45, נשואה ואם לשניים, גדלה בתל אביב ומתגוררת בגדרה.
מה הרקע המוזיקלי ממנו צמחת?
"אבא שלי, דניאל גלאי, פסנתרן, מלחין ומורה, הוא מקור השראה בלתי נדלה עבורי. אבא עלה ארצה מארגנטינה, לשם הגיעה המשפחה מפולין. שמענו בבית מוזיקה קלאסית, כליזמר, שירי יידיש וטנגו".
איך בחרת בגיל 9 דווקא בצ’לו?
"אבא לימד תלמידי פסנתר בבית והחל ללמד גם אותי מגיל חמש. נראה היה לי שכולם מנגנים בפסנתר ורציתי כלי שונה. גם לא תמיד היה פשוט ללמוד עם אבא, שהיה שומע את הטעויות מעבר לדלת ומתקן אותי…. אבא היה לוקח אותי לקונצרטים, וככה נחשפתי לכלים וסגנונות שונים מגיל צעיר.
"אני זוכרת", היא מוסיפה, "את הקונצרט בנגינתם של עמנואל גרובר בצ'לו ומיכאל בוגוסלבסקי בפסנתר, הצליל של הצ'לו כל כך ריגש אותי, היצירות היו מקסימות ומיד ידעתי שאני רוצה לנגן בצ'לו. למרות האזהרות שזהו כלי קשה ותובעני, אני מאוד התעקשתי שזה הכלי שאני רוצה ובאמת השקעתי המון. הקונסרבטוריון בשטריקר בתל אביב הפך להיות הבית השני שלי וזכיתי שהצ'לן עמנואל גרובר היה למורה שלי בתקופת התואר הראשון".
כבר בגיל 12 ניגנת עם אביך את הסוויטה החסידית של סטוצ’בסקי, אותו אחד שעליו עשית לימים דוקטורט. מי הוא היה?
"כשחיפשתי נושא למחקר, הבחירה הטבעית הייתה לכתוב על הצ'לן-מלחין-מורה וחוקר המוזיקה היהודית יהויכין סטוצ'בסקי. גדלתי על יצירותיו לצ'לו והוא היה מעמודי התווך של המוזיקה היהודית והישראלית. זהו תחום שאני מחוברת אליו מהבית. כיום, כחוקרת עמיתה במרכז לחקר המוזיקה היהודית שבאוניברסיטה העברית, אני ממשיכה את המחקר עליו בפרויקט שכולל הקלטת בכורה עולמית נגישה אונליין של יצירתו".
איך את מיישמת את תפיסת העולם המוזיקלית שלך בהוראה במכללה?
"האווירה המוזיקלית שמתרקמת נובעת מפתיחות סגנונית. הסטודנטים מביאים איתם את עולמם המוזיקלי, את המוזיקה ששמעו בבית, השירים, הפיוטים והניגונים שהיוו את פס הקול של ילדותם. הם לוקחים את העולמות האלה ורוכשים את הכלים לבצע, לדייק, לעבד ולהופיע. לצד זה, הם נפתחים לעולמות מוזיקליים חדשים. הם מנגנים בהרכבים של מוזיקה קלאסית, מוזיקה יהודית של עדות שונות, הרכב לאדינו, מוזיקת עולם, ג'אז, בארוק ויצירה מקורית יהודית וכללית. זה אף פעם לא מאוחר ללמוד כלי נגינה חדשים וסגנונות חדשים, נחוצים לכך מוזיקליות, כוח רצון, הנחייה טובה ויכולת ארגון זמן".
מה מאפיין את מסלול הלימודים שאת עומדת בראשו?
"המסלול מקנה תואר ראשון ותעודת הוראה במוזיקה. זו התכנית היחידה בארץ עם התמחות בהוראת הנגינה בקבוצות מכיתה א' ועד י"ב. בהתמחות הסטודנטים רוכשים כלים בעזרתם הם חושפים את התלמידים לעשייה מוזיקלית חווייתית ומעצימה בקבוצות, בהרכבים, בתזמורות ובמקהלות בית ספריות. אילולא הנגשת הנגינה בבתי הספר – יוזמה כלל ארצית של הפיקוח הכללי על המוזיקה במשרד החינוך – לא היו תלמידים רבים נחשפים לעשייה מוזיקלית כה נוגעת בנפש פנימה זו. מחקרים בינלאומיים הראו עד כמה הוראת הנגינה מגיל צעיר מפתחת את המיומנויות המוטוריות, הקוגניטיביות, החברתיות, את הריכוז, את החיבור לרגש ואת יכולת הזיכרון. מעל לכל – מוזיקה היא ראי לנשמה. היא יוצאת מתוך הנשמה ומדברת אל הנשמה. אנחנו שואפים לפתח דורות שמחוברים לנשמתם, אנשים שחיים ומתחברים לזולת ממקום חיובי, מכיל ונותן".
איך את רואה את תהליך הכשרת המוזיקאים במסלול ההכשרה שלכם?
"החוג מכשיר את המוזיקאי של המאה ה- 21: מוזיקאי מבצע, יוצר, מחנך ונוטל יוזמה בקהילה. ההכשרה מתחילה בהכשרתו של הסטודנט כאדם. בפיתוח יכולותיו ליישם את התפיסה שהמורה למוזיקה היא דמות מרכזית ומשפיעה בחיי בית הספר. הלימודים בחוג נמשכים ארבע שנים כאשר בשנה הרביעית יש התמחות, סטאז', ויום בשבוע של לימודים הכוללים סדנת ליווי לסטאז'.
סטודנטים רבים מגיעים אלינו מהפריפריה ומיישובי ספר. תוך כדי מסלול הלימודים הם נותנים קפיצה אדירה בזכות השיעורים הפרטניים השבועיים, הרכבי הנגינה, מקצועות פיתוח השמיעה, הרמוניה, כתיבת מוזיקה ושיעורי הוראת המוזיקה. אני וכל הסגל כל כך גאים שבתום המסלול הם משתלבים במוסדות החינוך ונהיים שגרירי מוזיקה בחברה הישראלית. יש לנו 100% השמה בשוק העבודה, כיון שיש צורך במורים איכותיים למוזיקה בארץ. אשדוד היא עיר מרכזית בהתמחות הסטודנטים ואנו עובדים בשיתוף פעולה עם קונסרבטוריון אקדמא ועם בתי ספר רבים באשדוד".
מה החזון שלך?
"יש לי חזון שכל ילד בישראל ייחשף לכלי נגינה מגוונים ויוכל לבחור את כלי הנגינה המתאים לו. אין כמו המוזיקה לחזק את רוח האדם כפרט ואת החברה בישראל שכה זקוקה למזור ולאיחוד. שיתוף פעולה יצירתי מוזיקלי, הקשבה, דיאלוג בין זהויות, הכרת תרבויות מוזיקליות שלך ושל הזולת היא דרך נפלאה להביא את החברה בישראל למקום טוב יותר. אני מרגישה שבדרום יש את הנינוחות והפתיחות לעשות זאת".
