נפגשנו אחרי שנות יצירה ארוכות שבהן כל אחד מאיתנו התמסר לעבודתו בצורה טוטאלית. שנינו מקדישים את חיינו לאמנות וליצירה ומתפרנסים ממנה.
ציור: רפי פרץ
בפרויקט המשותף התאמנו ציורים של רפי לשירים שלי ואנו מוציאים ספר שנקרא “זאת עיר” המביא את פירות עבודתנו (אנו מזמינים ספרים מ’לופה’ בהתאם למספר ההזמנות שנקבל). אנחנו חולמים על תערוכה שתבטא את המפגש החד פעמי בין השיר לבין הציור. לשנינו חשובה הנראות באינטרנט במטרה להגיע אל הקהל הרחב ואנחנו עושים מאמצים בכוון.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
הנה דבריו של רפי על המפגש בינינו: “המפגש ביני לבין סמדר התרחש בנקודת זמן מדויקת עבור שנינו. נפגשנו לראשונה כשמאחורי כל אחד מאיתנו למעלה מ-30 שנות יצירה. נוצר בינינו דיאלוג חי וזורם. כאמן המחובר לשירה נשית כמו זו של לאה גולדברג ורחל, העוסקת בעולם הרגשי, היה לי אך טבעי להתחבר לשירתה של סמדר. מצאתי סוג של נפש תאומה – שנינו באים מתוך גישה נאיבית השואפת לראות את המציאות בצורה יפה ושלמה.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
“זהו שיתוף פעולה נקי והדדי ללא אינטרס כלכלי”, מוסיף פרץ. “בתהליך ממושך של בחירה והתבוננות יצרנו התאמות בין שירים שפורסמו בשבעת ספריה של סמדר לבין ציורים קיימים. לעיתים הקשר בין ציור לשיר הוא אסוציאטיבי ולעיתים הוא חיבור סימבולי ומופשט הדורש התבוננות שנייה ושלישית”.
מי שנכנס לסטודיו של רפי בתל אביב קולט את העוצמה שבו וביצירתו. כשביקרתי בסטודיו שלו רפי צילם אותי על רקע הציורים הגדולים שלו. זאת הייתה חוויה בפני עצמה. כשהוא מחשיך את האור בסטודיו זוהרים ציוריו ונוצצים, בזכות הצבעים הזוהרים בהם הוא בוחר להשתמש.
יש התפרצות של שמחה הבוקעת מהציורים שכאילו עברו מטמורפוזה…רגעי החולין נצבעו בצבעים של חג והעיר תל אביב מלאה זוגות מאושרים! רפי מתבונן בעולם מתוך עמדה של התפעלות תמידית שלא מתעייפת לרגע מלתאר את הפרטים הקטנים ביותר במסכת הבריאה.
הסבלנות האינסופית לצייר כל פרט ופרט נובעת אצלו מתוך אמונה שהכל משמעותי, שיש לנצור את רגעי האושר ולהנציח אותם במידת האפשר. הכל, גם הרגעים הקטנים ביותר הם חגיגה של אהבה. עולם החי, הצומח והאנושי באשר הוא – כולם זקוקים לליטוף מכחולו של היוצר. המחול של הגוף האנושי העף באוויר, לא פעם, הוא ניסיון לפרוץ את מגבלות הגוף האנושי ולבחור עמדה של התבוננות פנורמית על המתרחש.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
רפי ואני הפכנו לבני ברית המשרתים בקודש את מלאכת האמנות. יחד אנו יוצרים שלמות חדשה ומגובשת שלא קיימת ביצירה של כל אחד מאיתנו, בנפרד. כתוצאה מהמפגש רפי נכנס לעולם השירה ואני נכנסתי לעולם הציור. זה יצר אצל שנינו נקודת מבט חדשה ורעננה בנוגע ליצירה.
שנינו מביאים את סיפור חיינו האוטוביוגרפי והפסיכולוגי. לשנינו היו מערכות יחסים מורכבות ואכן חקרנו במקביל את נושא הזוגיות מזוויות שונות. כך למשל הרישומים על נייר מתאימים בדיוק לשירי הבדידות והניכור שלי. (תמונה 1 השיר זפת) שירי האהבה שלי מקבלים הד בציורים הססגוניים של תל אביב והשירים בעלי המשמעות הסמלית מלווים בציורים מופשטים.
כתיבה: סמדר שרת ציור: רפי פרץ
הספר “זאת עיר” מאגד בתוכו שירים בסגנונות שונים ומתקופות שונות. עבורי הספר הזה הוא טריגר לחוויה מטלטלת. הספרים המוקדמים שלי אזלו, נשארו לי עותקים ספורים ואכן בחרנו שירים רבים מתוכם. אני שהורגלתי לצטט מתוך ספריי נתקלת פה בשירים שכבר הספקתי לשכוח. שירים בלבוש חדש מקבלים תוקף מעצם החיבור אל הציור. הם הופכים להיות רלוונטיים בלי קשר לרגע שבו נוצרו.
חשוב לי להדגיש שהספר הזה שונה מספרים קודמים שלי. שיתפתי פעולה עם ציירות אבל מעולם לא הרגשתי כפי שאני מרגישה עם רפי. העובדה שזאת יצירה משותפת ללא כל אינטרס משאירה את שנינו בעמדה נקייה ושלמה.
אולי רק בגיל מבוגר (אני בת 63 ורפי בן 56) אפשר להעריך יצירה של הזולת, לפרגן ליוצר אחר בלב שלם, להיות בעלי אורך רוח וקשובים. זכינו!
