בתור חברה שבונה בכל רחבי הארץ הן לציבור החרדי והן לציבור הכללי, אני רואה מכנה משותף ברור בין הבעיות המאפיינות ערי פיתוח דוגמת טבריה בצפון וקריית גת בדרום לבין הבעייתיות בשוק הדיור באיזור הביקוש בגוש דן ובמרכז הארץ. בכל המקומות הללו נוצר דיסוננס גובר והולך בין מרכזי הערים מתיישנים ומתפוררים המשוועים לבנייה חדשה מחד גיסא, לבין בזבוז בלתי נסבל של קרקע ומשאבי מדינה בהקמת שכונות ענק חדשות במסגרת מחיר למשתכן והסכמי גג.
יש בכך בעיה כפולה ומכופלת: מצד אחד, המדינה משקיעה מיליארדי שקלים במיקומים שבחלקם הגדול אין להם כלל ביקוש בקרב רוכשי הדירות, הן בגלל בעיות תחבורה ותשתית ובעיקר בשל היעדר מקומות עבודה זמינים. מצד שני, התושבים הוותיקים, וזה נכון באופן פרדוקסלי הן לערי הפיתוח בפריפריה והן לערים הוותיקות במרכז, משוועים לדיור חדש במיקום הולם וסובלים מתשתיות לקויות ביותר ומהיעדר מוחלט של סביבת מגורים נאותה. אביא לדוגמא את טבריה, העיר היחידה בישראל השוכנת לחופו של אגם, שמרכזה מזכיר במידה מרובה את שרידי החורבות מימי הרומאים, הצלבנים וההמלוכים.
דוגמא שונה, הינה של עפולה, שבצמוד לה נבנה רובע יזרעאל המודרני, שכבר היום סובל מהיעדר ביקושים ומביטול מכרזים. מן העבר האחר של המתרס אוכל להביא שפע דוגמאות של ערים בעוטף גוש דן הסובלות מבעיה דומה.
לדוגמא, העיר אשדוד, אחת הערים הגדולות בישראל, שלפי חישובים שערכנו ב"הרציג נדל"ן" ניתן ואפשר לקדם בה בנקל כ-100-80 אלף יחידות דיור במסגרת התחדשות עירונית. במקום זאת, קיבלה הממשלה, ביוזמת שר האוצר כחלון, החלטה מוזרה לקדם בה קרוב ל-50 אלף יחידות דיור חדשות, בהשקעת תשתיות אדירה, במסגרת שכונות חדשות. אשדוד, אדגיש הינה רק דוגמא בזעיר אנפין לקטסטרופה המתרחשת ובאה. במסגרת הסכמי הגג לבדם, ובשורה ארוכה של יותר מ-20 ערים, מתכננת ממשלת ישראל בשנים הקרובות לקדם את בנייתן של כרבע מיליון דירות חדשות, הן במרכז הארץ והן בפריפריה. זהו, כמובן אבסורד מוחלט. ערים ושכונות חדשות אלה, יהפכו עד מהרה ל"פילים לבנים", וכבר היום עמישראל מצביע ברגליים והיננו רץ לרכוש דירה במקומות אלה.
הדוגמא של ראש העין, עיר הממוקמת בעוטף גוש דן שכבר היום לא ניתן בעליל לצאת ממנה בפקקים המתארכים בואכה תחנת הרכב וכביש 5, רק מלמדת על תרחישים הרבה יותר קשים שאליהם נוודע במהרה בימינו.
כל הדוגמאות הללו, ויש כמובן עוד רבות, מובילות למסקנה אחת: על הממשלה בכלל ולכחלון בפרט לעשות שינוי מיידי בדיסקט ולהפנות את כל עתודות הרזרבה בתקציב המדינה, המגיעות לפי כל ההערכות לכ-20 מיליארדי שקלים בקירוב (!) לקידום פרוייקט לאומי מקיף של התחדשות עירונית כוללת.
מדובר, אדגיש, גם בכיוון נכון מבחינת פיתרון בעיית ההיצע החסר בשוק הדיור. בד בבד ההשקעה בהתחדשות עירונית תחסוך למדינה מיליארדי שקלים מיותרים המושקעים לריק בשכונות ענק חדשות. כמו כן, וזוהי נקודה לא פחות חשובה, מדובר במשימה חברתית ראשונה במעלה. במצב הנוכחי, לפיו לבנות שכונות גדולות חדשות לצד שיכונים מתפוררים במרכזי הערים הוותיקות, רק יחריף עד מאוד את הקיטוב הכלכלי והחברתי וזה נכון כאמור הן לערי מרכז הארץ והן לפריפריה.
