ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי צייץ הבוקר ברכת 'יום המשפחה שמח'. ולאחר שישה שבועות של סערת השבת, ניתן גם לעצור לרגע ולומר שאם יש עיר שמסמלת משפחה גדולה, מגוונת, זו העיר אשדוד. זה הזמן להיזכר בעובדות מעניינות – על פי נתוני משרד הפנים, באשדוד חיים עולים מ-99 מדינות בעולם (!!!). אחוז אוכלוסיית העולים בעיר ביחס לכלל התושבים בה הוא הגדול ביותר בישראל.
בין האוכלוסיות העיקריות של העיר, נמנים צאצאיהם של עולי צפון אפריקה שעלו בשנות ה-50, המרכיבים את הקהילות היהודית מרוקאית והיהודית קראית הגדולות בארץ,עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 , והציבור החרדי על זרמיו השונים שהוא מבין הגדולים בישראל. באשדוד מתקיימת הקהילה היהודית גאורגית הגדולה בעולם(!), קהילת יהדות רומניה הגדולה בארץ (!) ואיתה קהילות נוספות ממדינות מזרח אירופה. בעיר מתגוררת גם קהילת יהודי צרפת מהגדולות בארץ, וכן עולים רבים ממדינות אמריקה הדרומית, מאתיופיה, הודו, איראן ודרום אפריקה.
אבל אני לא צריכה לספר לכם על תושבי אשדוד, אתם תושבי העיר. אתם חיים בה, מתהלכים ברחובותיה וחיים יותר מכולם את ההרמוניה. ראש העיר ציין בישיבת מועצת העיר הסוערת שלא תהיה בעיר הזו מלחמת אחים. והוא צודק. לא תהיה. כי אם ניתן להעביר חוט שני בין כל המחאות, נראה כי הקיצוניים שצעקו הערות פוגעניות הם מיעוט של המיעוט, מוקצה מחמת מיאוס. הרוב הגדול זוכר את התמונה הרחבה, ובמהלך כל מחאת השבת הטיבו מנהיגי מחאת השבת שלא לשסע, שלא ליצור פער בין "החרדים" ל"חילונים". "הם" ו"אנחנו" זה הניגוד הגמור למשפחה.
אז איך בכל זאת כל זה יסתדר?
אינני יודעת, אני גם לא נביאה. אבל אם מקשיבים לשטח, לאנשים שמרכיבים את אוכלוסיית העיר ומשיחות עם שני הצדדים בסיפור השבת, נראה שיש מכנה משותף גדול והוא רוצה לחיות יחד בהרמוניה. יש שוני מהותי בין הרצונות וצורות הבילוי, וכעת יש בקשה להכיל את השונות הזו. בין אם הפתרון יהיה חלוקת העיר לרבעים ואזורי אכיפה ובין אחרת, כרגע מתרחש בעיר הדבר היפה ביותר שיכול לקרות למשפחה ב-2018. כולם עוזבים את המסכים ומדברים – על מה שבאמת חשוב. איך יראה המרחב הציבורי.
