במפגש חברתי שבו השתתפתי התבקשנו להציג את עצמנו ולספר אנקדוטה קצרה ומשעשעת על השבת. אחת המשתתפות, בעלת חזות חיצונית חילונית, ציינה את שמה וסיפרה סיפור על מקרה שקרה עם הפלטה של שבת. כשנשאלה אם היא דתייה השיבה: “אני לא דתייה, אני נורמלית”. ההגדרה הספונטנית הזו הייתה בעיניי בריאה ומשובבת נפש. לא יכולתי שלא לחשוב על תפיסת האני כנורמלי מול השאר או להפך, ההבנה שאני נראה ונחווה כלא נורמלי וזר בגלל היותי מיעוט או היותי שונה חיצונית.
השבוע, אחרי מאבק של עשרות שנים, אישרה ועדת השרים לקידום שילובם של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה את ההחלטה “להכיר בקייסים כרועים רוחניים עבור יהודים יוצאי אתיופיה, לקבע את מעמדם ולשלבם במערך שירותי הדת הניתנים לציבור על מנת לשמר את המורשת הרוחנית של יוצאי אתיופיה ולתת תמיכה רוחנית”. המאבק הזה כמעט לא סוקר בכלי התקשורת והתפרסם בעיקר בידי פעילים חברתיים יוצאי אתיופיה.
ארכיון: הפגנת קייסים מקהילת עולי אתיופיה מול משרד ראש הממשלה בירושלים. צילום: אמיל סלמן
צילום : אמיל סלמן
בשיחה איתם הם אמנם מברכים על ההישג, אבל מוחים על מה שנראה בעיניהם כניסיון לקבור את השיח ופתירתו בפתרון לא משביע ורחוק מלהיות מושלם.
הבשורה הזו חשובה ומשמחת לא רק לקהילת יוצאי אתיופיה, כי אם לכלל אזרחי מדינת ישראל שהתרבות והמורשת היהודית חשובה להם. אמנם נכון לעכשיו ההחלטה שאושרה היא הכרה הצהרתית בקיומם של הקייסים, והדרך עוד ארוכה עד לתיקון המלא שבו תתקבל הכרה בלתי מסויגת בסמכותם.
למרות זאת, נראה שמדובר באבן דרך משמעותית בתהליך ההרחבה של ארסנל התרבות היהודי שנאגר אלפי שנים בכל התפוצות. מעבר לכך, ראוי לדבר על הדרישה להכרה ולהכלה של מורשת יהדות אתיופיה כחלק ממורשת העם היהודי.
נורמה היא התנהגות תקינה, וכמו כל דבר, נורמה היא עניין יחסי. לכל אחד יש את הנורמות שלו, לכל מדינה יש את הנורמות שלה, לכל תקופה, לכל קבוצה וכולי. אף על פי שלנורמות אין חוקים כתובים או גבולות מדויקים, פרטים בחברה יחושו מיד בסטייה ממנה. רוב האנשים רוצים להרגיש נורמליים, כי נורמליות היא שייכות. קיים צורך בסיסי לראות אנשים שדומים לך, נראים כמוך, בעלי אותה קבוצת שייכות מוצגים במרחב ונוכחים בצמתים השונים.
בתקופה האחרונה הולכת וגוברת הדרישה לנראות מגוונת, גם סביב השולחנות של מקבלי החלטות, אבל חשוב לא פחות בייצוג תפקידים בבידור ובפרסום מצד אחד, ובעולם הדתי מצד אחר. גיוון זה יאפשר את הרחבת ההגדרה והדגם של המראה הנורמלי והנכון. לא רק דוגמניות לבנות ודקיקות, לא עוד ליהוק סטראוטיפי של הילד הכהה לתפקיד הפושע, כי אם קשת רחבה של צבעי עור, מבני גוף, מוצא ועדה. דרישה זו מבקשת ליצור מקורות השראה שלא מוגבלים לנתוני גוף או מגדר מסוימים, ובכך בעצם להרחיב את אופק החלומות ולהאיר את האמונה העצמית.
בעולם התרבות מתרבים הקולות המבקשים להכניס ללוח השנה העברי-ישראלי חגים ומועדים מסורתיים שנחגגו וצוינו בקהילות היהודיות השונות. מנהגים ומסורות שהועברו מדור לדור, נשמרו ונחוגו בחרדת קודש. נותר לנו רק לחבק אותן ולפתוח את הלב לאוצרות המתגלים במפגש המרהיב הזה.
