דורות של מציאות הורית עייפה וטרודה הולידו את התשובה המנצחת לכל שאלה ילדותית שאין להם תשובה עליה: “קושיות שואלים בליל הסדר!” ובזאת נחתם הדיון.
ואכן, בליל הסדר, אף שלא מעוררים את כל אותן קושיות טרחניות שנשאלו במהלך כל השנה, בהחלט מנסים לעודד ולייצר כמה שיותר שאלות. מסורות ישראל השונות חגות סביב מטרה אחת: להפוך את ליל הסדר ללילה מוזר ולא סטנדרטי, ועל ידי התמיהה ושאילת השאלות ליצור דיון פילוסופי מורחב על משמעותיהם המגוונות והעמוקות של עם ולאום, של עבדות וחירות, גלות וגאולה.
וגם ברמה הפרקטית חוגגת אי—הידיעה: מזג האוויר המתעתע והסדר הרגיל של הבית שלי שהשתגע עכשיו בעקבות הניקיון מחזקים אצלי את סימן השאלה הענקי שנפרש על ראשו של החודש הזה. ריח בגדי הקיץ שהורדתי מלמעלה ממלא אותי בזיכרונות ועקצוצים, געגועים לים בארץ רחוקה, כמיהה לשמש חשופה.
ובתוך כל אלו הרחובות נמלאים אנשים עמלים וצועדים, מציצים מחלונות הבתים ועוטפים את המרחב. ובמקום שאשאב לריח הרעננות ותחושת החירות באוויר, אני מרגישה דווקא רצון לשהות עוד קצת בעבדות השגרה המוכרת ולא לצאת לחירות של ניקיון אובססיבי ומזג אוויר מבולבל. אזור הנוחות היחסי שלי, שגם אם אני יודעת שלא יביא אותי לשיאים בלתי נשכחים, הוא מוכר וידוע ואהוב.
ההתלבטות על עובי חולצה בבוקר ומחשבה על יצירת שכבות כדי להתאים את עצמי לכל טמפרטורה מביאה אותי לחשוב על עובי חומות וחשיבותן לעומת עוצמת ההתפרצות בוויתור עליהן.
הנדידה המבולגנת של חפצים דוממים בבית שלי מביאה אליי למיטה ספר שכוח שהמתין על מדף גבוה, והתנועה שיצר ביעור החמץ סובב אותו אליי.
עם זאת, ישנה גם הרבה התחדשות ופריחה, שמתבטאת אצל אנשים מסוימים באלרגיה מטרידה, וגם ממלאת את האוויר בחרקים ומעופפים.
אני חושבת כמה מקסים זה להקצות ולייחד חודש אחד בשנה לשאילת שאלות. בניגוד לחודש תשרי, אלו לא שאלות חשבון נפש פרטי על העבר, אלא בעיקר שאלות על תמונת העתיד הלאומית ומחשבות על עיצובה. זו הזדמנות נהדרת להיות באזור הבלבול והמבוכה בשאילת השאלות מצד אחד, ומצד שני בפתיחות ובנדיבות במתן התשובות ולהפרות את הדיון על הגאולה דווקא מתוך ההשתקפות שלה בגלות, להרגיש ולראות את עצמי כמאמר הפסוק "כאילו אני יצאתי ממצרים".
בימים האלה אנחנו עושים הכנה גשמית ורוחנית לקראת ליל השאלות הגדול. בימים האלה אנחנו עורכים אותן היטב, משפשפים את הקצוות ומחדדים את התמיהה, בונים את הציפייה לקראת הרגע המשמעותי שבו נסב סביב השולחן בהתאם לכללי הטקס, כל משפחה בביתה הפרטי עם המסורת שהביאה איתה, ונגיש אל השולחן אחר כבוד את סימן השאלה. עד אז זו הזדמנות לבנות אותו ולמלא אותו בתוכן, כי שאלה אחת טובה יכולה לברוא אלפי תשובות מרהיבות.
